ביאור שטיינזלץ על חולין י״א

1 כגון דקיימי דרא דגברי ואמרי שעומדת שורה של אנשים מן הבית עד למקום שהכהן עומד, ואומרים זה לזה: כדקאי קאי כמו שהיה הנגע מתחילה כך הוא עכשיו.

2 א ועוד שואלים: מנא הא מילתא דאמור רבנן: זיל בתר רובא מנין דבר זה שאמרו חכמים: לך אחר הרוב? ותוהים: מנלן מנין לנו?! מתוך דכתיב שנאמר במפורש: "אחרי רבים להטות" שמות כג, ב!

3 ומסבירים: רובא דאיתא קמן רוב שנמצא לפנינו, שאנו יכולים למנות אותו, כגון שהיו בעיר תשע חנויות שמוכרות בשר כשר, ואחת שמוכרת בשר טריפה, ונמצא בשר ברחוב ולא ברור מהיכן בא, שהולכים אחר הרוב. וכן בהצבעה של סנהדרין, שמונים את הדיינים והולכים בהכרעת הדין אחר הרוב — לא קא מיבעיא לן לא נשאלה לנו.

4 אלא כי קא מיבעיא לן כאשר נשאלה לנו השאלה הרי זה ביחס לרובא דליתיה קמן רוב שאינו לפנינו, אלא שהוא ידוע באופן כללי, כגון קטן וקטנה, שאנו מתירים ליבם קטן שבא על יבמתו הקטנה לקיימה, ואין חוששים שמא יימצא הקטן סריס או הקטנה איילונית, שאינם ראויים ליבום, ונמצא בא על אשת אחיו שלא במקום מצוה, אלא סומכים על כך שרוב הקטנים מגיעים לבגרות מינית, דבר זה מנלן מנין לנו?

5 אמר ר' אלעזר סימן לשמות החכמים שמביאים מקור לדבר: זמן שבח מכנש — ר' אלעזר, מר בריה דרבינא, רב נחמן בר יצחק, רב ששת, רבה בר רב שילא, רב אחא בר יעקב, רב מרי, רב כהנא, רבינא, רב אשי:

6 אתיא באה, נלמדת הלכה זו מרישא מהראש של קרבן העולה, שחותכים אותו מגוף העולה, אבל אין מנתחים אותו לחלקים קטנים יותר, דאמר קרא שאמר הכתוב: "ונתח אותה לנתחיה" ויקרא א, ו, ואנו למדים מכאן: אותה מנתחים לנתחיה, ולא את נתחיה לנתחים; וכיון שאין מנתחים את הראש, ניחוש נחשוש שמא ניקב הקרום של המוח, ובהמה זו טריפה היא, ופסולה להקרבה! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב הבהמות אינן טריפה?

7 ודוחים: ממאי ממה אתה מוכיח זאת? דילמא דפלי ליה ובדק ליה שמא מדובר שמבקע אותו את הראש ובודק אותו, את קרום המוח, ואי ואם משום מה שנאמר "אותה לנתחיה" ולא נתחיה לנתחים — הני מילי היכא דחתיך ליה דברים אלה אמורים במקום שחותך אותו לגמרי, אבל היכא דלייף לית לן בה במקום שעדיין מחובר בחלקו, אין לנו בה חשש, ולכן אין להוכיח מכאן.

8 מר בריה בנו של רבינא אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב מאיסור שבירת עצם בפסח, דאמר רחמנא שאמרה התורה: "ועצם לא תשברו בו" שמות יב, מו; וכיון שאי אפשר לשבור את עצם הגולגולת, ניחוש נחשוש שמא ניקב קרום של מוח של הפסח, והוא טריפה! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב בהמות אינן טריפה?

9 ודוחים: ממאי ממה אתה מוכיח? דלמא דמנח גומרתא עליה שמא מדובר שמניח גחלת עליו על עצם הגולגולת וקלי ליה ושורף אותו, וכך נחשף הקרום של מוח, ובדיק ליה ובודק אותו, ובמקרה כזה אין איסור, כפי דתניא ששנינו בברייתא: המחתך בגידים והשורף בעצמות — אין בו משום שבירת עצם! ונמצא שגם מכאן אין הוכחה שהולכים אחר הרוב.

10 רב נחמן בר יצחק אמר: אתיא באה, נלמדת הלכה זו שהולכים אחר הרוב מדין אליה הזנב של כבש השלמים, דאמר רחמנא שאמרה התורה שצריך להקריב את "חלבו האליה תמימה" ויקרא ג, ט כלומר, כשהיא שלמה, שאסור לחתוך אותה; ולכאורה ליחוש נחשוש שמא קודם השחיטה נפסקה נחתכה חוט השדרה בחלקו המצוי באליה, ומקריבים טריפה! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב בהמות אינן טריפה?

11 וכי תימא דמתתאי פסיק לה ואם תאמר שמלמטה הוא חותך אותה, את האליה, במקום שאם נפסק חוט השדרה אינו עושה טריפה — הלוא "לעומת העצה יסירנה" שם אמר רחמנא אמרה התורה ביחס לאליה, והוא מקום שהכליות יועצות, ואם נפסק שם חוט השדרה הריהו עושה טריפה.

12 ודוחים: ממאי ממה אתה מוכיח? דלמא דפתח לה ובדיק לה שמא מדובר באופן שפותח אותה, עושה חתך באליה ובודק אותה, אם חוט השדרה שבתוכה אינו חתוך. ואי ואם משום שנאמר "האליה תמימה", שצריך להשאיר אותה שלמה — הני מילי היכא דחתכה דברים אלה אמורים כאשר חתך אותה לגמרי לשני חלקים, אבל היכא דלייף לית לן בה במקום שרק פותחים אותה אין לנו בה איסור. ואם כן גם מכאן אין ראיה שסומכים על הרוב.

13 רב ששת בריה בנו של רב אידי אמר: אתיא באה, נלמדת הלכה זו שהולכים אחר הרוב מעגלה ערופה, דאמר רחמנא שאמרה התורה: "וכל זקני העיר היא... ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה" דברים כא, ו, ודייקו חכמים: "הערופה" — כשהיא שלמה בכל איבריה תיהוי תהיה באותה שעה. ואם אין הולכים אחר הרוב ליחוש דלמא נחשוש שמא טרפה היא! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב בהמות אינן טריפה?

14 וכי תימא ואם תאמר שאין מכאן ראיה, מפני שאין צורך כלל בבדיקה, שהרי מאי נפקא מינה מה יוצא מזה אם טריפה היא או לא, הרי ממילא אינה נאכלת או קריבה! על כך יש להשיב, הא אמרי דבי הרי אמרו מבית מדרשו של רבי ינאי: לשון כפרה כתיב נאמר בה בעגלה ערופה "כפר לעמך ישראל". שם ח לומר שהריהי כקדשים, ולכן טריפה פסולה בה, כמו בקדשים.

15 רבה בר רב שילא אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב מפרה אדומה, דאמר רחמנא שאמרה התורה: "ושחט... ושרף" במדבר יט, ג— ה, ולמדו מכאן: מה שחיטתה נעשית כשהיא שלמה באיבריה — אף שריפתה נעשית כשהיא שלמה, ואם אין הולכים אחר הרוב ליחוש דילמא נחשוש שמא טרפה היא! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב הפרות אינן טריפה?

16 וכי תימא ואם תאמר שאין מכאן ראיה, שהרי מאי נפקא מינה מה יוצא מזה אם היא טריפה או לא? על כך יש להשיב: "חטאת" קרייה רחמנא קראה אותה התורה, שנאמר "חטאת היא" שם ט, ולכן היא צריכה להיות כשרה כקרבן חטאת.

17 רב אחא בר יעקב אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב משעיר המשתלח, דרחמנא אמר שהתורה אמרה: "ולקח את שני השעירים" ויקרא טז, ז, ודייקו חכמים: שיהו שניהם שוים, השעיר לשם הקרב על המזבח, והשעיר המשתלח. ולכאורה כיצד נדע שהם שווים? ליחוש נחשוש

18 דילמא חד מינייהו שמא אחר מהם השעיר המשתלח לעזאזל טריפה הוא, ואינם שווים! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב השעירים אינם טריפה?

19 וכי תימא ואם תאמר, מאי נפקא לן מינה מה יוצא לנו מזה אם הוא טריפה או לא? הרי השעיר לעזאזל אינו קרבן כלל! על כך יש להשיב כי הא הרי אין הגורל שעושה הכהן הגדול ביום הכיפורים קובע את השעיר לעזאזל אלא בדבר בשעיר הראוי לשם, לקרבן, ואם לא — אינו ראוי לשילוח. וכי תימא ואם תאמר שאין מכאן ראיה שהולכים אחר הרוב, מפני דבדקינן ליה שאנו בודקים אותו לאחר ששלחוהו לעזאזל, אם הוא טריפה — אינך יכול לומר כן, והתנן והרי שנינו במשנה שהיה המשלח דוחף את השעיר מראש ההר, ולא היה השעיר מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים, ולכן אי אפשר לבדוק אותו.

20 רב מרי אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב ממכה אביו ואמו, דאמר רחמנא שאמרה התורה קטליה הרוג אותו שמות כא, טו; וליחוש דלמא לאו ונחשוש שמא אין אביו הוא ונולד לאמו מאיש אחר! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב בעילות באשה נשואה אנו מייחסים אותן אחר הבעל, ולכן אנו מניחים שהוא אביו?

21 ודוחים: ממאי ממה אתה מוכיח זאת? דלמא שמא עוסק הכתוב במקרים שאין בהם ספק, כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין לבדם בשעה שנתעברה אמו, ולא יכול להיות שאדם אחר יהיה אביו! ודוחים: אפילו הכי כך, אין אפוטרופוס לעריות, כלומר, לעולם אין ודאות בענייני עריות.

22 רב כהנא אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב מהורג את הנפש, דאמר רחמנא שאמרה התורה: קטליה הרוג אותו שם יב; וליחוש דלמא ונחשוש שמא ההרוג טרפה הוה היה, וההורג את הטריפה פטור מפני שהוא נחשב כמת! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב האנשים אינם טריפה?

23 וכי תימא דבדקינן ליה ואם תאמר שאין הולכים אחר הרוב, אלא את ההרוג, האם היה טריפה — הא קא מינוול הרי הוא מתנוול על ידי בדיקה זו! וכי תימא ואם תאמר שאכן משום חשש איבוד נשמה דהאי של זה הרוצח, אכן נבדוק את הנרצח ונינווליה ננוול אותו — לא היה הדבר מועיל, ועדיין ניחוש נחשוש שמא במקום שפגע בו בסייף נקב הוה היה קודם לכן, וטריפה היה, ודבר זה אי אפשר לבדוק.

24 רבינא אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב מעדים זוממין, דאמר רחמנא שאמרה התורה: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" דברים יט, יט, וכגון שאם העידו באיש שהרג את חבירו — דינם במיתה; וליחוש דלמא הך דאסהידו ביה ונחשוש שמא זה שהעידו עליו טרפה הוה היה, ונמצא שזממו להרוג את הטריפה, ואין דינם במיתה! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב, ורוב האנשים אינם טריפה?

25 וכי תימא דבדקינן ליה ואם תאמר שבודקים אנו אותו את זה שהעידו עליו האם הוא טריפה, ורק באופן זה הורגים אותם — והתניא והרי שנויה ברייתא, החכם ברבי אומר: עדים שזממו להרוג אדם בעדותם, אם עדיין לא הרגו על פיהם — נהרגין, אבל אם כבר הרגו על פיהם — אין נהרגין, ואת האיש החי אי אפשר לבדוק אם הוא טריפה. ואם כן, בהכרח אנו מסתמכים על הרוב.

26 רב אשי אמר: אתיא באה, נלמדת ההלכה שהולכים אחר הרוב משחיטה עצמה, דאמר רחמנא שאמרה התורה: שחוט ואכול; וליחוש ונחשוש שמא במקום נקב שכבר היה בבהמה או בעוף קא שחיט הוא שוחט, וטריפה היתה! אלא לאו האם אין זה משום דאמרינן זיל בתר רובא שאומרים אנו לך אחר הרוב ולרוב הבהמות והעופות אין נקב במקום השחיטה?

27 אמר רב אשי: אמריתא לשמעתא קמיה אמרתי את השמועה הזו, לפני רב כהנא, ואמרי לה ויש אומרים שאמר אותה רב כהנא קמיה לפני רב שימי, ואמר ליה לו החכם השומע: עדיין אין מכאן ומשאר כל הראיות שהובאו לעיל הוכחה שמסתמכים מן התורה על הרוב, ודלמא היכא ושמא במקום שאפשר לבדוק אפשר, וצריך לבדוק, ואין סומכים על הרוב, ורק היכא במקום שלא אפשר לבדוק לא אפשר, וסומכים על הרוב.

28 דאי לא תימא הכי שאם לא תאמר כך, לדעת ר' מאיר דחייש למיעוטא שחושש למיעוט, ואינו הולך אחר הרוב, הכי נמי דלא אכיל בישרא כך גם כן תאמר שאינו אוכל בשר משום שאי אפשר להוכיח שלא שחט במקום נקב? וכי תימא הכי נמי ואם תאמר כך הוא גם כן, שלדעת ר' מאיר אי אפשר לאכול בשר —