שלטי הגיבורים על קידושין ח׳

1 ובהגביה רבו אותו כתב מיי' שג"כ קנאו בהגבהה ואיני יודע למה שדברי יחיד הן דרבי שמעון קאמר לה אבל לרבנן לא קנאו בהגבהה וכתב הרא"ש דוקא במלאכת של שמוש גופו אבל במלאכה אחרת כגון שתפר לו את בגדיו או עשה לו אחת מהמלאכות לא קנאו וצריך שתהיה החזקה בפני רבו או אפי' שלא בפניו אם יאמר לו לך חזק וקני: לשון ריא"ז וכיצד בחזקה התיר לו מנעלו העבד לרבו או שהנעיל לו או שהוליך לו כליו אחריו לבית המרחץ או שהפשיטו והרחיצו סכו גרדו הלבישו הגביהו על כתפו הרי זה חזקה וכן בכל ענין ששימש העבד גופו של רבו כיוצא באלו הענינים אבל אם עשה לו שאר העבודות שאינן תשמיש גופו או ששלח כליו על ידו למרחץ ולא הוליכו אחדיו אינה חזקה ולא קנה העבד בכך הגביהו הרב לעבד לא קנאו שאין הגבהה קונה בעבדים אלא בשאר מטלטלין וכן אם בא אדם על שפחה כנענית לקנותה לא קנאה בביאתו. וגבי כל הקונה ע"ע כקונה אדון לעצמו כתב הרא"ש יראה דדוקא בע"ע האמור בפסוק שיוצא בשש אבל שכיר שנה שכיר חדש שכיר שבת שכיר יום לא אמרי' הכי כדאיתא בפרק הפועלים מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק במתיקה הכל כמנהג המדינה ואפילו בע"ע אם יתנה הכל לפי תנאו כדאיתא בפרק הפועלים שאמר רבי מתיא לבנו עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית:

2 עיין פרק השולח:

3 ר"ת כתב דבחליפין נמי קונה את עצמו מיד האדון אם יש לו כלי לעשות בו חליפין כגון שנתנו לו ע"מ שיצא בו לחירות והרמ"ה כתב דחליפין לא מהני אלא לאפקועי שעבודא אבל לא לאפקועי איסורא ודוקא דלית בהו ש"פ אבל אי אית בהו ש"פ מהני אף לאפקועי איסורא וה"מ בחליפין הניתנין בתורת דמים אבל בסתם חליפין הניתנין על מנת להחזיר מספקא לן אי כשוה כסף דמי ומהני לאפקועי איסורא דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה או לא כשוה כסף דמי מידי דהוי אקדושי אשה דמהני בה כסף ושוה כסף ולא מהני בה חליפין הניתנין ע"מ להחזיר אע"ג דאית בהו שוה כסף ה"ה נמי הכא ואי סבירא לן דלאו כשוה כסף דמי ולא מהני אלא לאפקועי שעבודא עבדינן לחומרא דאיסורא הוא ודינא הוא דכייפינן ליה לאדון או ליורשיו אם מת הוא למכתב ליה גט שחרור מידי דהוה אמפקיר עבדו והרא"ש כתב כדברי ר"ת: