שלטי הגיבורים על קידושין י״ט

1 מכאן נראה לדקדק שא"צ עדים במינוי שליחות של קדושין כיון דמודה המקדש שעשאו שליח כ"כ הרמב"ם ז"ל כל אשה שעושה שליח לקבל קדושיה צריכה לעשותו בפני שני עדים אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה א"צ לעשותו בעדים שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמיתות הדבר לפיכך אם הודו השליח והמשלח אין צריכין עדים כמו שליח הגט וכמו שליח להפריש תרומה וכיוצא בזה בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו ואינן צריכין עדים והראב"ד ז"ל כתב תמיהה היא זו כיון דפסקינן המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין ואפילו שניהם מודים א"כ מה מועיל הודאת השליח והמשלח כיון דהודאתן חיובא לאחריני ויש לחלק דודאי בגמר הדבר שהיא נאסרת לכל אדם לא מהניא הודאת השליח והמשלח כיון דהודאתן בפחות משנים ואין דבר שבערוה פחות משנים אבל למהוי שליח מהני הודא' המשלח. והרמב"ן דקדק דשליח קבלת הקדושין צריך למנותו בעדים כשליח קבלת הגט דתנן בפרק התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים וכו'. ועוד היה נראה לדקדק משמועה זו שאם גלה בדעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לשדכה לו והלך השדכן וקדשה לו בלא מינוי שליחות שהיא מקודשת לו ולא מסתברא לחלק בין אביו לאיניש דעלמא כיון שזכיה מטעם שליחות:

2 כתב הרא"ש תימה בעיני דכולה סוגיא משמע דפליגי בחיישינן אם נתרצה האב אבל אם ברי לן דנתרצה מיד כששמע לכולי עלמא הויין קדושין וכן פירש רש"י דלא חיישינן אם לא ששמענו כן:

3 קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאוה אחיה ואמה כתוב בשאלתו' דהוו קדושין וצריכה מיאון וכדאתי אבוה לא בעי קדושין אחריני והתוס' כתבו שאינם קדושין ואפי' מיאון אינה צריכה ומ"מ אין לאוסרה עליו משום דתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות כיון דדרך קדושין ונשואין היא אצלו:

4 קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ונשאת כאן או שהוא כאן ונשאת שלא לדעתו ומתה אין הבעל יורשה ואם הוא כהן אינה אוכלת בתרומה ואינו מטמא לה בפסקי הרא"ש ז"ל:

5 אמר לה התקדשי לי באלו ואכלה ראשונה ראשונה גם אותן שאכלה מצטרפת לשוה פרוטה כיון שגמר כל דבריו קודם שנתן לה כלום א"כ כשנתן לה הראשונה בתורת קדושין באה לידה ומדידה קא אכלה וכתב הרמ"ה ה"ה נמי כי אמר בזו ובזו אם גמר כל דבריו קודם שקבלה אותם כולם מצטרפות אפילו אכלה ראשונה ראשונה ור"י פירש דאפילו גמר כל דבריו קודם שקבלה אותם אינם מצטרפות כיון שחלקן זו מזו: לשון ריא"ז אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו הרי כולן מצטרפות לשוה פרוטה ואם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכך היא שיטת הפסקנים ולי נראה אע"פ שאמר בזו ובזו ובזו הרי הוא כאילו הזכיר קדושין בכל אחת ואחת ואם אין באחת מהן שוה פרוטה אינה מקודשת ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משני אבל אם אמר לה התקדשי לי בכל התמרות שאתן לך והיה נותן לה אחת אחת כולם מצטרפות לשוה פרוטה הואיל ולא פרט כל אחת ואחת בפני עצמה בד"א כשהיו כולן מונחות לפניה אבל אם היתה אוכלת ראשונה שהיה נותן לה הרי האכילה מפרדת ביניהן ואינן מצטרפות לפרוטה ואפילו היה בראשונה או בשניה שוה פרוטה לפי שאין הקדושין נגמרין אלא בנתינת האחרונה והראשונות שכבר נאכלו הרי הן כמלוה בעת גמר הקדושין כמב"ה: