שלטי הגיבורים על קידושין כ״ב

1 ואין לתמוה אמאי חיישינן למיעוטא דמצינן נמי הכי האי גוונא דלענין איסור אשת איש זמנין דחיישינן למיעוטא כגון גוסס ומגוייד דאין מעידין עליו כדמוכח בהאשה שהלכה ואע"ג דרוב גוססין למיתה וכן מים שאין להם סוף דאשתו אסורה:

2 ולבעל הלכות אף נכריות אינן מקודשות אלא אם יאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי ואז כל אחת מהנכריות הוו מקודשת מספק וכן כתב מיי' והרא"ש כתב כרבינו וכן אם אמר כולכם מקודשות לי והיתה בהן שפחה או עובדת כוכבים או אשת איש או אחת מכל העריות: לשון ריא"ז היו חמשה וב' מהן היו אחיות וקדש אחת מהן כגון שמינו כולן שליח א' או שמינו כולן אחת מהם לקבל קדושין לאחת מהם וקבל קדושין לאחת מהן ולא פי' אי זו היא כל אחת מהן צריכה גט ממנו ואם אמר אחת מכם הראויה לביאה הנכריות צריכות גט והאחיות אינן צריכות גט שאין האחיות בכלל הקדושין הללו שאין אחת מהן ראויה לביאה זו מפני אחותה וזו מפני אחותה אמר להן כולכן מקודשות לי וקדשן כולן בבת אחת ע"י שלוחן הואיל ואין האחיות מקודשות אף הנכריות אינן מקודשות ואינן צריכות גט וכן אם קדש אשה נכרית עם אחות אשתו בב"א אין הנכרית צריכה ממנו גט לפי מה שביאר מז"ה במהדורא תליתאה הנכריות צריכות גט ואין שיטת התלמוד כדבריו כמב"ה:

3 הג"ה וכ"ש אם המשודכת במעמד החתן והאב דדעתייהו עלויה וגם נראה אם אמר לו בתך הגדולה ואין לו בנות כי אם מאשה אחת דליכא לספוקי מידי דגדולה שבכולן קאמר כדאמר לקמן בפ' האומר אמצעית שמא אית לה ועוד אומר ר"ת דאפשר להיות דלא חשיב אין מסורין לביאה אלא דוקא אחת מבנותי כדקתני בסמוך אחת מבנותיך לאחד מבני אבל בתך מקודשת משמע דוקא גדולה אפילו בלא שדוכין ולא להורות הלכה למעשה אמר כן:

4 כתב מיי' מי שיש לו סחורה בשותפות עם חברו ולקח בלא דעת חברו וקדש בה אינם קדושין כיון שצריך שומת ב"ד: השואל חפץ מחברו וקדש בו כתב ב"ה איכא מאן דמדמי ליה למתנה ע"מ להחזיר ואינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם הלואה ל' יום ובההיא הנאה מקדש ומספק לא עבדינן בה עובדא גם כן ורבינו שמשון כתב בתשובה שהיא מקודשת והרא"ש כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו האשה אינה מקודשת אא"כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכשקדש בו האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני ושמין אם יש בהנאת אותו קשוט שוה פרוטה מקודשת אע"פ שאין החפץ שלו ואם לאו אינה מקודשת אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש בו האשה מקודשת בכל ענין דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו האשה אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועילו לו לענין קדושין שתהא האשה מקודשת בו ואם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה ולכל הפחות תהיה אותה מתנה ע"מ להחזיר וקדש בו האשה מקודשת רק שיחזיר המתנה למי שנתנו לו או דמיה: לשון ריא"ז נראה בעיני בבעל הבית המזמן אורחים לשלחנו ולקח אחד מהם חתיכה וקדש בה את האשה מקודשת שאין בעל הבית מקפיד עליהן אם יעשו כל חפציהן במזונותיהם כמב"ה: