שלטי הגיבורים על קידושין ג׳

1 כתב הרמ"ה ואי נמי לא אמר אותו פלוני הרי את מקודשת וכו' אלא עשה לבעל המעות שליח לקדש לו אשה ואמרה לו האשה תן מנה לפלוני ואקדש אני לו וענה בתרה הן אי נמי היו עסוקין באותו ענין אפי' לא ענה הן מקודשת:

2 עיין לעיל מי נקרא אדם חשוב:

3 הג"ה כתב ר"ת דכל הני בעיות עלו בתיקו ועבדינן בהו לחומרא והרמב"ם ז"ל כתב דחציך בחצי פרוטה וחציך בחצי פרוטה או חציך בפרוטה וחציך בפרוטה מקודשת וכתב הרא"ש ז"ל סברתו בזה דזו היא שיטת הגאונים דכל אם תמצא לומר כמו פשיטותא היא וא"כ נפשטו שתי בעיות הראשונות דכל ביומיה מונה והולך ונראה דבכאן א"א לומר כן דבעיא אחרונה שני חציך בפרוטה לא קאי אבעיא ראשונה ולא שייך בה את"ל. ובה מסתבר למימר דמקודשת יותר מכולם כדקאמר תלמודא הכא ודאי בחד זמנא קאמר או דלמא אין אשה לחצאין כלל וכיון דעלתה בתיקו כ"ש הראשונות ואין אשה מקודשת כלל לחצאין אלא ספק:

4 כתב רבינו תם דוקא בחפץ ששומתו ידוע קצת כמו מלבושין ואין רגילות לטעות בו כ"כ אבל אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהם שאין בקיאים בשומתם ופעמים טועין בהם הרבה ואמר לה התקדשי לי באבן ששוה חמשים זוז צריך שומא דלא סמכה דעתה ולכך נהגו העולם לקדש בטבעת שאין בה אבן וכתב הרא"ש ומיהו לא ברירא לי האי טעמא למה נהגו העולם להסיר האבן מהטבעת דלא בעי שומא אלא כשמזכירים הסכום דהא אמרינן בכל דהו לא פליגי ואין דרך להזכיר הסכום בטבעת של קדושין: לשון ריא"ז אמר לה הרי את מקודשת לי בבגדים אלו או בחפצים אלו ששוים חמשים ושוים חמשים הרי זו מקודשת נמצא שאינן שוים חמשים זוז הרי זו אינה מקודשת ואם אמר לה הרי את מקודשת לי באלו ולא פירש שוויים הואיל ושוים משוה פרוטה ולמעלה הרי זו מקודשת: