שלטי הגיבורים על קידושין ז׳

1 לשון ריא"ז חטף סלע מידה ונתנו לה לשם קדושין אם אמרה רוצה אני הרי זו מקודשת שהרי זיכתו באותו סלע וקבלתו לשם קדושין ואם שתקה ולא אמרה רוצה אני אם לא שדכו שניהם מתחלה אינה מקודשת שיכולה לומר נטלתי את שלי ולא חששתי לדבריו ונראה בעיני שהשדוכין הן כגון שזה משדך עליה והיא מתרצה אע"פ שאינה רוצה ליתן לו נדוניא כמו שהוא שואל הרי אלו שדוכים הואיל ומתרצה בנשואין כמב"ה:

2 וכתב הרמ"ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר יאוש דאיכא יאוש ושנוי רשות אבל בגזל דידה ולא שידך אפילו לאחר יאוש לא הוי מקודשת כיון דליכא שנוי רשות ואם גנב או גזל משלה ולא שדך אותה תחלה וכשנתנו לה אמר לה התקדשי לי בזה וקבלה אותם ושתקה אינן קדושין אבל אם שדך תחלה או אפילו לא שדך תחלה וכשאמר לה התקדשי לי בזה ונתנו בידה אמרה אין הוי קדושין אבל אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו ואמרה אין אינה מקודשת: לשון ריא"ז קדשה בגזל שגזל מאחרים אע"פ שנתרצית להתקדש לו אינה מקודשת שהרי הבעלים באין ונוטלין שלהם ונמצא שלא נתן לה כלום ואם נתייאשו כבר הבעלים מזה הגזל בעת שקדש בו האשה הרי הוא כאילו מקדשה בשלו שכבר קנאתו האשה ביאוש ושנוי רשות והוא שידוע שנתיאשו הבעלים אבל אם אינו ידוע שנתיאשו אין חוששין על סתם דעתו שמא לא נתייאשו שסתם גזילה אין בה יאוש בעלים וכן סתם גניבה כמו שביאר מז"ה:

3 כתב הרא"ש על כי ראיתי באשכנז שרגילין לקדש בטבעת שאולה נתתי את לבי לדרוש ולתור מאין הרגל זה בידם דלכאורה אינה מקודשת כיון שקבלה הטבעת אדעתא שהיא שלה ואינה שלה כי היא צריכה להחזירה לבעלים נמצא שקדשה בגזל דאחרים ואינה מקודשת וראיתי בספר החכמה בענין לקדש בטבעת שאולה נראה דלאו שפיר עבדי ובעל העיטור ז"ל כתב דהמקדש בטבעת שאולה איכא דמדמה ליה למתנה על מנת להחזיר ובאשה אינה מקודשת ואיכא מ"ד סתם שאלה ל' יום ובההיא הנאה מקודשת ומסתמא לא עבדינן בה עובדא ע"כ ובספר הדינין שחבר רבי משה הכהן ז"ל כתוב בתשובה אחת המקדש בטבעת שאולה מקודשת וכן נמצא בתשובה לרבינו שמשון ז"ל שהיא מקודשת ואני אומר אם השאילו לו הטבעת לזמן ידוע ונתנו לו רשות להשאילה לאחר לקדש בהאת האשה והודיעה שהיא שאולה בידו עד זמן פלוני ומסרו לה שהיא מקודשת בהנאת שמוש וקשוט שתוכל להתקשט בו עד זמן פלוני שמין אם יש בהנאת אותו קשוט שוה פרוטה מקודשת ואע"פ שאין גוף הטבעת שלה דכל הנאת שוה פרוטה אשה מקודשת בה מידי דהוה אמרויח לה זמנא דהלואה ונותנת מנה לאדם חשוב והיא מתקדשת לו באותה הנאה שקבל המנה ממנה אבל בענין אחר אינה מקודשת כלל בטבעת שאולה וגרע טפי ממתנה על מנת להחזיר דהיא מתנה ומקודשת מה"ת אלא דחכמים הפקיעו משום דדמי לחליפין ואיכא למימר מתקדשת בחליפין אבל טבעת שאולה אם נתנה לאחר לא קנאה האחר וגזל היא בידו אמנם נראה לי דאם אמר לו השאילני טבעת כדי לקדש בו האשה דהוי מקודשת דכיון שהשאילו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין שתהא האשה מקודשת בו כי אדעתא דהכי מסר לו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהיה בלשון מתנה ולכל הפחות תכא מתנה על מנת להחזיר והויא מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירנה לו או יחזיר לו דמיו וחזרת דמים הויא חזרה ועוד האריך שם בראיות ובמסקנא כתב כללא דמלתא קדשה בגזל דעלמא קודם שנתיאשו הבעלים אפילו שדיך ואמרה הן אינה מקודשת קדשה בגזל דידה ושתקה יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי אבל אי שדיך או אמרה הן אפילו לא שדיך מקודשת וכן בחוב דילה. ואם אמר לה כנסי לסלע זה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת אפילו בשתיקה לאחר מתן מעות אמרה הן מקודשת ואי שתקה אינה מקודשת והמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת ואם השאילו לקדש את האשה מקודשת ואם נתנו לאדם מתנה על מנת להחזיר וקדש בו את האשה מקודשת ובלבד שהחזיר המתנה למי שנתנו או דמי המתנה:

4 ישראל שהמיר לעבודת כוכבים מן הדין יורש קרובו הישראל וכ' מיי' ואם באו ב"ד לאבד ממונו ולקונסו שלא לירש שלא להחזיק ידי עובד כוכבים הרשות בידם ואם יש לו בנים מישראל ינתן ירושת אביהם המומר להם והרא"ש כ' טוב ליתנו ביד ב"ד ואם יחזור בתשובה יתנוהו לו: שאלה להרא"ש מומר לעבודת כוכבים שנתן הירושה שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו ותבעה אמו הנכסים ויורשי בת המומר תבעו ג"כ הנכסים. תשובה הנה כתב ה"ר יהודה בספר הדינין תשובה אחת לרבינו משולם שמומר לעבודת כוכבי' אינו יורש את אביו והביא ראיה מן הפסוק ונר' לטור דקרא אסמכתא בעלמא הוא דאע"פ שחטא ישראל הוא ובנו הוא לכל דבר אבל קנם הוא שקנסו חכמים ואסמכוהו אקרא וכיון שאינו יורשו מיד כשמת אבי המומר זכתה בת המומר בנכסי אבי אביה ולא היה למומר מעולם זכייה בהם ומתנתו לא היה מתנה כלל דכיון שהפקיעו חכמים ירושתו עמדה הבת במקומו וזכתה בנכסי אבי אביה וכל טצדקי דמציא למעבד ביהדות ובגיות להעמיד הנחלה בחזקתה אין עונש בדבר: שאלה להרא"ש ילמדנו רבינו לאה נשבית ואמה קצבה שש מאות זהובים לצורך פדיונה והרי הם מונחים ביד נאמן ואח"כ שמעה שבתה המירה לעבודת כוכבים ואמרה כיון שנטמעה בין העובדי כוכבים שיחזירו לה הממון והקהל אומרים לא כי אלא יעשו ממנו הקדש לצורך פדיון שבוים. נראה לי שאין לקהל זכות בזה הממון דכיון שבא ליד אמה זכתה בה לפדיונה דאף על פי שהמירה דלמא הדרא בתשובה ומפרקה בה אפי' אם תמות בגיותה דלמא בניה יחזרו לדת ישראל וירשו לה אלא יהיו מונחים ביד נאמן עד שיוודע בעדים שמתה היא ובניה וינתנו ליורשים: תשובה כיון שנטמעה בין העובדי כוכבים ונשאת וילדה בנים ודאי לא זכתה ממעות שנתנדבו לצורך פדיונה ולא יזכו בניה אחריה דאדעתא דהכי לא התנדבו ב"י שתאכלם בגיותה שהרי לא התנדבו אלא לפדיונה הלכך לא זכתה בהם השבויה ואם היה אפשר להחזיר לכל אחד מה שנתן זהו היותר נכון והיושר כי התנדבו לצורך פדיונה לא יצאו מרשותם עד שתפדה אבל זה א"א כי יוציאו יותר מן הקרן להחזיר לכל אחד ואחד מה שנתן הלכך יעשו בו צרכי רבים ויותר הוא טוב לפדיון שבוים כאשר אמרו הקהל ויהיה הקרן קיים אם תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבויה שתפדה בהם:

5 פרש"י כשילדתן בקדושה אז רוח חכמים נוחה הימנו וקשה מעובדא דאיסור גיורא שהיה לו פקדון ביד רבא ולא היה רבא רוצה להחזירו לרב מרי בנו אלא היה רוצה לזכות מן ההפקר וכי לא היה רוצה שיהיה רוח חכמים נוחה הימנו. והיה אומר ר"ת דגבי הלואה שעשה הגר לו טובה רוח חכמים נוחה הימנו אם החזיר לבניו שלא ישלם רעה תחת טובה אבל גבי פקדון הנפקד עשה טובה למפקיד שטרח לשמור פקדונו אי נמי שאני רב מרי שרחל אמו נתעברה מאיסור בגיותו ולא חשיב גר כלל דבדיני האומות נמי אם היו שניהם חוזרים לא היה יורש את אביו דאינו בכלל גר יורש את אביו דבר תורה דבתר אימא שדינן ליה אבל כששניהם עובדי כוכבים גמורים שאם היו חוזרים היה יורש את אביו שייך התם רוח חכמים נוחה הימנו: