שלטי הגיבורים על קידושין כ״ח

1 כתב רמב"ם ז"ל העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה השליח ואמר לעצמי קדשתי והאשה אומרת לראשון ששלחו נתקדשתי אם לא עשה השליח בעדים הרי השליח אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והאשה אסורה בקרובי המשלח והמשלח מותר בקרובותיה ואם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון אמרה איני יודעת למי נתקדשתי אם למשלח אם לשליח אם לא הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לשני ואם הוחזק שהוא שלוחו שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס וכתב עליו הרא"ש דבירושלמי בריש פרקין מצאתי דברים הללו ואינם מובנים לי דבריו דנהי דהוחזק השליח בעדים היאך תתקדש לראשון הרי הוא עומד וצוח אע"פ שמנני שליח בפני עדים חזרתי בו משליחותו ולעצמי קדשתיה וברישא נמי למה מותר המשלח בקרובותיה הרי הוא אומר שעשאו שליח וגם האשה אומרת שנתקדשה לו ומאי נפקא מינה במה שלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שליח וצ"ע:

2 סמ"ג כתב אמנם בסוף הסוגיא אומר מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין רב פפא אמר חוששין ולא נפסק הלכה כמי וראוי להחמיר כך פסק הר"ר אליעזר ומיי' וסמ"ג כתבו בשם ה"ג דאין חוששין וכתב הטור דהמקדש בפסולי עדות דרבנן או בעדים שהם ספק פסולי תורה אם רוצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק ואפילו אם כפרה האשה ואומרת לא קדשתני כופין אותה ליקח גט: לשון ריא"ז המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים שאין דבר שבערוה פחות משני עדים שנאמר כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים יקום דבר ואע"פ שבממון הודאת בעל דין כמאה עדים דמי אין הודאת הקדושין כהודאת ממון שהמודה בממון אינו מחייב אלא עצמו אבל המודה בקדושין בא לחייב אחרים שהרי הוא אוסר בהודאתו קרובות האשה עליו והיא אוסרת בהודאתה עליה כל אדם ונראה בעיני שאם הוחזקו באותן הקדושין ועומדין בחזקת איש ואשתו אע"פ שאין להם עדי קדושין ולא עדי ייחוד שלא נתייחדו בפני עדים הכשרים להם הואיל ומוחזק במקומן בחזקת איש ואשתו הרי חזקה זו כמו עדות ברורה גמורה כמב"ה:

3 מעשה באחד שאמר קדשתי אחות אשתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים קודם שקדשתי את אשתי ולא גרשתיה והרי היא נשואה ויש לה בנים כתב ר"ת שאינו נאמן לאוסרה על בעלה כל זמן שלא יביא עדים ואפילו אם תאמר אמת שקדשתני אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה ואפילו יביא עדים שקדשה אם הוא היה בחופת אחות אשתו מותרת לבעלה כיון שנתקדשה לפניו שהאשה שנתקדשה לאחר בפני בעלה הוו קדושין וזה אסור באשתו כיון שאמר שקדש לאחותה תחלה ואסור בקרובות שתיהן:

4 כתב הטור עובד כוכבים ועבד שקדשו ישראלית אינו כלום ישראל מומר שקדש קדושיו קדושין וצריכה ממנו גט וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסיא ולע"ז אין קדושיו קדושיו ודינם כעובד כוכבים גמור ולא נראה לטור וכותי הוה עובדא ואצרכי' גט רב יהודאי ומר רב שמואל ריש כלה. מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש ישראלית הוו קדושי ספק וצריכה גט כתב מיי' המקדש מי שחציה שפחה וחציה בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר ולאחר שתשתחרר אינה צריכה קדושין אחרים והרא"ש אמר דהוו קדושין גמורין וצריכה גט ומיהו הבא עליה אינו חייב מיתה כמו על שאר אשת איש אלא חייב אשם:

5 כתב הרא"ש ז"ל בפ"ק דסנהדרין כתבתי דקנין בלא עדים מהני היכא דשניהם מודים והא דקאמר בפרק חזקת הבתים קנין בפני שנים לאו דוקא הוא הדין בינו לבינו אלא נקט בפני שנים משום דבעי למימר א"צ לומר כתובו:

6 כתב סמ"ג דמשביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו אם ראה אותה בעצמו ואחר כך תגבה כתובתה אבל בדבר אחר אינו יכול להשביעה אלא ע"י גלגול כתב הטור ואם יש עד אחד שזינתה אינו חייב להוציאה בדיני אדם אבל משום לזות שפתים אסור לו לעמוד עמה אם הוא סומך עליו ומהימן ליה כבי תרי וצריך ליתן לה כתובה וכן בשאומרת שזינתה אם מאמינה וסמך על דבריה צריך להוציאה לצאת ידי שמים וכתב מיי' מי שראה אשתו שזינתה או שאמרה לו אחת מקרובותיה או אחד מקרוביו שהוא מאמינם ודעתו סומכת עליהם שזינתה אשתו בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה ה"ז חייב להוציאה ואסור לו לבא עליה ויוציא ויתן כתובה ואם הודיתה לו שזינתה תצא בלא כתובה לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו אם ראה בעצמו שזינתה ואח"כ תגבה כתובתה אבל מדבר אחר אינו יכול להשביעה אלא ע"י גלגול: לשון ריא"ז א"ל עד אחד אשתו זינתה והוא אינו יודע כלום אם הוא נאמן בעיניו כב' עדים הרי אשתו אסורה עליו ואם לאו אין אשתו נאסרת עליו בעד אחד וכן אם אמר עד אחד לכהן אני יודע שאתה בן גרושה ובן חלוצה והוא אינו יודע להכחישו אינו נאמן עליו שאין דבר שבערוה פחות מב' אבל בשאר איסורין אם אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך או נאסר יינך שנגע בו העובד כוכבים או שנתערב בו יין נסך והלה שותק ואינו יודע להכחישו נאמן העד הואיל וזה בא לחייבו וזה שותק ואינו יודע להכחישו הרי הוא כאילו מודה בדבר ונראה בעיני שאם היה אומר איני מאמינך שאין הדבר מתקבל על לבי אע"פ שלא היה הוא שם אין חברו נאמן עליו כמב"ה. וכן נראה בעיני שאם היה יין של שני שותפין ואמר להם אחד נאסר היין שלכם והאחד מכחישו והאחד שותק ואינו מכחישו זה ששותק אסור בו וזה שמכחישו מותר בו וכן שאר בני אדם מותרין בו אע"פ שאינן יודעין להכחישו הרי אין הדבר שלהם שיהו צריכין להכחישו והרי הכחישו זה שהוא שותף בו כמב"ה: