1וי"א שצריך לעשות בו ג' סעודות וכ"כ מיי' והרא"ש לא נהיג כן ועי' פ"ו מהל' יו"ט כיצד היא השמחה ביו"ט אוכלים ושותים ושמחים ואין להתענות בו כלל ורב נטרונאי כ' ביום ראשון של ר"ה אסור לישב בו בתענית משום דמדאוריי' הוא אבל ביו"ט ב' ושבת לית בהו קושיא משום דעשרה ימים אינון משונין מכל ימות השנה לפיכך נהגו רבותינו לישב בהם בתענית בין בחול בין בשבת וכתב הרא"ש ודבריו תמוהים שאוסר להתענות ביו"ט ראשון של ר"ה והתיר להתענות בשבת ונראים דברי רב האי שכתב להתענות בשני יו"ט של ר"ה אנו רואים שיפה הוא שלא להתענות שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכן בשבת שובה אין אנו רואים שיתענה האדם שהרי ט' באב שהוא תענית חמור לא רצו לקבוע בשבת וכ"כ הרי"ץ גיאות שאין להתענות דעשי"ת איקרו ימי צום לא איקרו וכן יראה מהמדרש כי מי גוי גדול וכן איתא בירושלמי בר"ה מתריעין ולא מתענין: לשון ריא"ז אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה שהרי כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיכם וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד או כולו לה' או כולו לכם. ואם בא להתענות כל ימות השנה ואפילו ביו"ט כדי לעסוק בתורה הרשות בידו חוץ מיום טוב של עצרת שנתנה בו תורה ויום הפורים שעיקר תקנתו לשמחה ולמשתה היא וכן ערב יוה"כ שהרי אמרו כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ט' וי' וכן בשבתות של כל השנה שנא' וקראת לשבת עונג וזה מבואר בפסחי' בפ' אלו דברי' וכן נרא' בעיני שאסו' להתענו' בשבת שבין ר"ה ליוה"כ כמו שאסור להתענות בעי"ה ובשאר שבתות ויו"ט של ר"ה הרי הוא הרי הוא כשאר הימים טובים ואסור להתענות אלא אם הוא רוצה לקיים כולו לה' כגון שרוצה להרבות בתפלה ובתחנוני' ובת"ת כל היום שאין לו פנאי בשמחת אכילה ושתייה כדי שלא יבטל מתלמודו או מתפילותיו כמבואר בקונטרס הראיות ויש תימה על ריא"ז למה פסק כרבי אליעזר לגבי רבי יהושע:2אע"פ שהניח העירוב כתב הרא"ש שאינו יכול לבשל מיו"ט ראשון לשבת וכ"כ בעל העיטור:3לשון ריא"ז ואינן נאסרין משום בישולי נכרי לפי שראויין לאכול בלא צלייה וכל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים ואם עשאן נכרי כסא דהרסנ' שמערבין בהם קמח אסורים משום בישולי נכרי' שהקמח אינו נאכל כמו שהוא חי ואין ויש בו משום בשולי נכרים ואין ראוי לערב בהם וכן נראה בעיני לומר בפת של נכרי שאוכלים אותה במקום שאין פת ישראל מצויה ואם נילושה העיסה בבצים או שמעורבים בה דגים או כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי הרי הוא אסור כמבואר בקונטרס הראיות:4מכאן אנו למידים ליקח מן הנכרי פת הנילוש מן הבצים שקורין אובליי"ש וקנשייא"ש דלמאי ניחוש לה אי משום פת הא חכמי' התירו' ואי משום ביצים ששלקו בו הא אמרינן הכא דקימחא עיקר וגם אין לחוש שמא הביצים הן מעופות טמאים או שמא יש בהן דם או שמא של נבלה וטריפה הם דאזלינן בתר רובא וגם אין לחוש שמא נילושה בביצים טרופים מהאי טעמא ומיהו פשטידא של דגים שאפאן נכרי אין להתיר דיש בה משום בישולי נכרי הואיל ונבלע השומן של דגים בתוך העיסה אע"פ שהעיסה אין בה משום בישולי נכרי' דהא התירו הפת וגם השמנונית שנבלע בה אינו בעין מ"מ קודם שנבלע בעיסה הוה בעין והיה נאסר נמצא שהעיסה בלועה מן האיסור דרבנן ואותה נילו"ש נראה דמיקרו שלקות מדלא מברכין עלייהו ברכת המוציא ויש בהו משום בישולי נכרי דליכא תורת פת עלייהו ומיהו אמר מהר"ר יחיאל ז"ל דמכל מקום אין בהן בשולי נכרי' כיון דדרך אפיית פת עביד להו ועוד דאי קבע סעודה עלייהו מברכין ברכת המוציא אלמא פת נינהו:5ומי הוא זה הנקרא גדול גבי עירוב יש בו מחלוקת ועי' בעירו' בפרק חלון:6וכן כתב ר"י שמזכה ע"י אשתו והרא"ש כ' שאינו מזכה על ידה וכן כתב ב"ה וז"ל ולי נראה דאין מזכה ע"י אשתו דהא דאמרינן גבי עירובי חצירות דמזכה ע"י אשתו מוקי לה בשילהי נדרים בשיש לה בית באותה חצר דמיגו דזכיא לנפשה זכיא נמי לאחרינא אבל אין לה בית באותה חצר לא דיד אשה כיד בעלה ובעירובי תבשילין אין אדם צריך לזכות לאשתו ולבני ביתו אלא כשהוא עירב כולן מותרין וכיון דאינה צריכה לזכות אין מזכין על ידה מידי דהוה אערובי חצירות כשאין לה בית וחצר ומה שמזכה ע"י בנו ובתו הגדולים היה אומר ר"ת דלר' יוחנן דאמר גבי מציאה בפרק קמא דבבא מציעא לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ואינו סמוך על שולחן אביו הוי גדול וגדול הסמוך על שולחן אביו זהו קטן הוא הדין הכא נמי ואין לזכות העירוב ע"י גדול הסמוך על שולחן אביו דידו כיד אביו ועבדו ושפחתו העברים אע"פ דסמוכין על שולחנו לא הויא ידם כידו דדוקא גבי בנו גדול הוא דאמר ר' יוחנן דידו כיד אביו לפי שרגיל להיו' תמיד סמוך על שולחנו אבל נכרי הסמוך על שולחן בעל הבית אין מציאתו של בעל הבית ואפילו אוכל אצלו בחנם וכל שכן עבדו ושפחתו העברים דבשכרן קאכלו:
