שלטי הגיבורים על ביצה כ״א

1 כתב הרא"ש ז"ל ולא בירר רב אלפסי ז"ל דבריו דהא תלמודא בעי מאי הוי עלה בעיקר מחלוקותם דפליג בברירה ומסקינן דאמוראי אחריני נמי פליגי בברירה והלכת' דיש ברירה בדרבנן ואכתי לא ידענא בבהמה דאסר רב משום יניקת תחומין אי הלכתא כוותיה דהא שתיק להו לרב כהנא ולרב אסי ואיכא למימר דהודה להם כי לא מצא תשובה לדבריהם וחזר בו או דילמא לא חשש לדבריהם אבל לא חזר בו והרב אלפסי שפסק הלכה כרב סבירא ליה דלא חשש להשיב להם ובעל העיטור כתב דמיסתבר כיון דלא אמר הלכתא כוותיה דרב ש"מ דליתא לדרב דרב אושעיא פליג עליה ולרבי אושעיא אפילו בהמה מותרת וטעמא דרב משום דקא ינקי מהדדי ליתא דהא שתיק רב וכן הלכתא וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל ולי נראה כדבריהם משום דקשיא ליה אעיקר מחלקותם דפליג אדרב ושמואל בברירה קאמר תלמודא מאי הוי עלה מאי קא מספקא ליה לתלמודא הא קיימא לן בכולי תלמודא הלכתא כרב באיסורי ועוד בכמה דוכתי פליגי תנאי בברירה ואמאי מייתי פלוגתא דאמוראי הילכך נראה דמאי הוי עלה קאי אמאי דאסר רב בבהמה משום יניקת תחומין ושתיק להו רב לדרב כהנא ורב אסי ופשיט ליה ממאי דפליגי ר' יוחנן ורבי אושעיא בפלוגתא דרב ושמואל ולא פליגי אלא ביש ברירה או אין ברירה אבל אי יש ברירה תרוייהו שרי ולא אסרינן בהמה משוס יניקת תחומין הלכך אמרי' דהדר ביה רב:

2 לשון ריא"ז הממלא מים מבור של עולי בבל לצורך חבירו ונתנה לחבירו הרי הן כרגלי חבירו שנתמלאו בשבילו שהוא זוכה בהן מן ההפקר כמבואר בקונטרס הראיות נהרות המושכין ומעיינות הנובעים בין שיש להן בעלים בין שאין להן בעלים הרי הם כרגלי כל אדם הואיל והן נמשכין ונדין אינן ראויים לקנות שביתה בין השמשות כל עיקר והזוכה בהן ביו"ט אינן כרגליו בלבד אלא אפילו אם נתן מהן לי' בני אדם כל אחד מוליכן בכל מקום שהן יכולין לילך ואפילו זה עירב לצפון וזה עירב לדרום כמבואר בקונטרס הראיות ואם היו המים מכונסים הרי הן כרגלי הבעלים:

3 סמג פסק בשם ה"ג שמותר לשחוט בהמות המדבריות שבאו ביו"ט משום נכרי לקולא ורבינו כתב לאיסור לחומרא וכן כתב מיי': טור כתב ומדבריות היינו שרועות חוץ לתחום ואינן באות ללון בתוך התחום ודוקא לרבי יהודה אבל מאן דפסק במוקצה אפילו ביו"ט כר"ש שרי אם הובאו לתוך התחום שלא שלא לצורכו ומיהו בעל העיטור כתב ואף לר"ש אסורין כיון דבחד לישנא קאמר בגמרא דר"ש מודי בהו דכגרוגרות וצימוקים דמו אזלינן לחומרא אבל בה"ג כתב מוקצה הוא מדרבנן וכיון דאיכא תרי לישני אזלינן בה לקולא ושרי לר"ש ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז משקין ושוחטיו ביו"ט בין מן הבהמות הבייתות הלנות בעיר בין מן המדבריות שדרכן ללון באפר וא"צ להזמינן מערב יום טוב שהרי בפירות העומדים לסחורה א"צ להזמינן לא בשבת ולא ביום טוב כמבואר בקונט' הראיות: