1והרא"ש כתב איכא לאיסתפוקי במילתיה דאביי אי בעי למימר גומר עיסה זו שהתחיל בה ושוב לא יבשל ולא יטמין וכן אם התחיל לבשל תבשיל אחד יגמרנו לבד או שמא כיון שהתחיל להתעסק בא' מצרכי שבת בעוד העירוב קיים גומר כל צרכי שבת והל' משמע כן דקאמר גומר דמשמע כל צרכי שבת דאי אעסה לחוד קאי הל"ל גומרה והדבר שקול עד יבא מורה צדק:2כתב הרא"ש והביא רב אלפס טעמא דרב יוסף דאמר משום סחיטה וטעמא דרב ביבי דאמר גזירה שמא ישהא ושביק טעמא דרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו ד"א ברשות הרבים וטעמא דרבא משום דנראה כמתקן ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביום טוב הלכך נראה דטעמא דרבה עיקר דהילכתא כוותיה לגבי דרב יוסף וכן מצינו זה הטעם גבי שופר ולולב ומגילה וכן רבא בתראה הוא ומאלו שני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביום טוב:3ובכה"ג התיר אם אינן מקפידין וכן כתב מיי' בני חיל שנתנו קמח שלהם לישראל לאפות להם אם אינן מקפידין שהישראל אוכל ממנו מותר לאפות להם ואינו כך לפי גירסת הגמ' שלנו:4כתב מיי' אבל אם בא הנכרי מאליו אוכל עמו שכבר הכינוהו ואינו נראה דאע"פ שכבר הכינוהו אכתי איכא למיחש שמא ירבה בשבילו אם הוא חשוב וראוי לכך אלא צריך שיאמר לו אם יספיק לך במה שהכננו לעצמינו בוא ואכול והטור כתב דוקא להזמינו אסור דכיון שרוצה לכבדו חיישינן שמא ירבה בשבילו אבל לעבדו ושפחתו בביתו וכן שליח השלוח לו מותר להאכילם עמו ולא חיישי' שמא ירבה בשבילם:5ודוקא דברים שהם צורך אוכל נפש אבל שאר כל מלאכות אסורין ביו"ט ולוקין עליהם וקצירה וטחינה ובצירה וסחיטה אע"פ שהן אוכל נפש אסרו תכמים ופר"י הטעם בשביל שאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מתירין ביו"ט היה קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת יו"ט וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה ובירושלמי מסמך להו כולהו אקרא:6ודוקא בישול ואפיה אבל לטלטל מזונות וליתן לפניהם מותר אפי' בשבת ואבי"ה והר"ז הלוי כתבו שמותר לבשל לצורך כלבי' ולא נהירא להרא"ש:7והר"ז הלוי ז"ל הקשה על דבריו מהא דא"ל אביי לרב יוסף לרבי יוסי הני סופלא לחיותא היכי שדינא להו ביומא טבא ואיצטריך לשנויי ליה בשנויי דחיקא ודלא כהילכתא והא דמשני ליה רטיבתא חזי להיסק גדול דלאו כהילכתא כדאמרי' בחיזרא והילכתא יבישתא שרי רטיבא אסיר ובהדיא תנן מחתכין את הנבילה לפני הכלבים ואפי' בשבת וצדין חיה ועוף מן הביברין ביו"ט ונותנין לפניהן מזונות וקודר אדם קב או קביים ונותנו לפני בהמתו ואינו חושש ומתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין את הכיפין ו מ ה ל ק ט י ן לתרנגולין ונותנין מים למורסן ונותנין מים לפני אווזין ותרנגולים ולפני יוני הרדסיאות וכל אלו מותרין בלא אגב ריפתא דלא כרבי יוסי הגלילי והיאך אפשר לדחות כל אלו מפני משנה יחידאה דעיסת כלבים שנשנית כרבי יוסי הגלילי אגב גררא דעירוב ושיתוף וברכה וזימון וחלה ומצה ועוד י"ל דמודה רבי עקיבא בעיסת הכלבי' כיון דאפשר לכלבים בעיסה בלא אפייה לא טרחינן להו במלאכה יתירתא אלא בזמן שהרועים אוכלין ממנו מכל זה נראה לנו שהלכה כמאן דאמר אפילו נפש בהמה במשמע ולא ידענא מה הביא מכל אלו המשניות ראיה לר' עקיבא אטו מי איכא מאן דפליג בטילטול מזונות ליתנן לפני בהמה אפילו בשבת והרב אלפסי ז"ל פסק כרבי יוסי הגלילי שאסור לבשל ולאפות ביו"ט לצורך בהמה ומתוך קושיא דסופלי עלה בלבו דר' יוסי הגלילי אסר אף לטלטל מאכל בהמה וזה אי אפשר לומר כדפרישית וגם בית הלל דרשי לעיל לכם ולא לנכרי לכם ולא לכלבים ואינהו אמרי בפרק נוטל מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית וכו' מפני שהן מאכל בהמה אלא צריך לומר כמו שפירש רשב"ם דסופלי לא חזי לחיותא אלא ע"י תיקון שמרככין אותו או שוחקין אותן אלא שלפעמים אוכלין אותו ע"י הדחק הלכך לר' יוסי הגלילי שאי אפשר לתקנו ביו"ט היכי מטלטלין להו למישדי לחיותא והלא מוקצין הן כיון דאינן ראויין לאכילה כי אם ע"י הדחק ומשני דחזו להסקה ופריך בשבת מאי ואפילו לרבי עקיבא אמר ליה דמטלטלינן להו אגב ריפתא פירש ריב"א כשאוכל הפירי זורק הגרעינין בפיו לתוך הסל כשהלחם בו אבל להניח לחם עלייהו כדי לטלטל אסור דלא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד:
