שלטי הגיבורים על ביצה י״א

1 ור"י אסר לרחוץ כל גופו אף בחמין שהוחמו מערב יו"ט ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז אבל מותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יו"ט והוא שלא ירחץ במרחץ שאסור ליכנס ביום טוב במרחץ אפילו להזיע כמבואר בקונטרס הראיות:

2 כתב הרא"ש ז"ל בגמרא אמר רב הונא מי שלא הניח עירוב תבשילין אופין לו פת אחד ומבשלין לו קדירם אחת ומחמין לו קיתון אחד ומדליקין לו את הנר ויש אומרים אף צולין לו דג קטן יש מדקדק מדקתני אופין לו ומבשלין לו משמע דאחרים עושין לו אבל לא הוא עצמו וליתא דאם יש אחרים שעירבו יקנה להם קמחו ויעשו לו כל צרכיו ועוד מאי קאמר משום כדי חייו שרו ליה רבנן מה הוצרכו להתיר זה כיון שיכול להקנות להם קמחו הלכך מיירי בדליכא מאן דעירב ומשום כדי חייו התירו לעשות דבר מועט ואופין ומבשלין אבני ביתו קאי וכן משמע בירושלמי דקאמר לא עירב ולא עירבו לו אחרים רבי יצחק אומר צולה לו דג רב הונא אומר מחמין לו חמין שמואל אומר מדליק לו את הנר ומדקאמר מדליקין לו את הנר משמע מי שלא עירב אף להדליק אסור ומדליקין לו את הנר דקאמר היינו נר אחד כמו פת אחד וקיתון אחד אע"פ שלא פי' כן לכן נהגו כשמניחין עירוב לומר לאפויי ולבשולי ולאדלוקי ולאטמוני ואע"פ דפרישית לעיל שלא תיקנו אלא לעיקר סעודה היינו דאין צריך לעשות העירוב אלא מפת ותבשיל שהוא עיקר סעודה אבל צריך להזכיר כל דבר שאסור לעשות בלא עירוב:

3 והטור כתב שאם א"א להציל הקדרה מעשון בלא כבוי מותר לכבותה: לשון ריא"ז וכן מותר לכבות את הבקעת שלא יתעשן הבית או שלא תתעשן הקדרה ואם בשביל לחוס על הבקעת אסור:

4 ואסור ליקת פתילה מנר הדולק אפילו ליתנה בנר אחר שהרי מיד כשמוציאה מכבה אותה ומאי נפקא מינה כשידליקנה אח"כ ונר של שעוה שרוצה להדליקו ביו"ט וחס עליו שלא ישרף כולו יכול ליתן סביביו דבר המונע מלישרף בענין שיכבה כשיגיע שמה דגרם כיבוי מותר:

5 כתב הרא"ש ז"ל הא דחשיב ליה מכבה היינו משום דכשממעט השמן ומרחיקו מפי הנר שהוא דולק מיד כהה אור הנר ואין דולק יפה כבתחילה והוה ליה מכבה אין לפרש משום שממהר כביית הנר כשיכלו השמן דהיינו גרם כיבוי שנחלקו ר' יוסי וחכמים דתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה וקי"ל כרבנן דגרם כיבוי מותר ומיהו ההיא דשפופרת ע"פ הנר דאסור דילמא אתי לאיסתפוקי מיניה היינו על כרחיך מפני שממהר כיבוי שאינו מכחיש מאור הנר כלל שהרי הנר לעולם מלא שמן כי מן השפופרת מטפטף תמיד לאור הנר אף אם יסתפק מעט משמן שבתוך השפופרת אינו מכחיש מאור הנר הלכך נראה לי טעמא דמסתפק מן הנר משום שממהר כיבוי ואף רבנן דרבי יוסי מודו בהאי גרם כבוי דחייב דעד כאן לא פליגי התם אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע שמה הדליקה אבל הכא השמן והפתילה שתיהן גורמין את הדליקה והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי חייב והיינו טעמא דנותן שמן בנר משום דמאריך בהבערתו דאילו לא נתן שמן בנר היה כבה כשיכלה השמן שבנר ומה שהוא דולק מכאן ואילך הוי כאילו הוא הדליקו וכן לענין כיבוי נמי ממהר הכיבוי ע"י שנסתפק מן הנר הוי כאילו כבה הוא: