שלטי הגיבורים על ביצה ג׳

1 כתב הטור ואפי' אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח ורש"י פי' דלא שרי אלא היכא דאישתהי כגון שמת בשבת שלפני יו"ט וכ"כ בה"ג דלא שרינן ליה אלא אי הוה מסריח אי משהינן ליה עד למחר והרא"ש כתב כסברא ראשונה: כ' הר"ר יחיאל הלוי שישראל יכולין להוליכו דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וכן כתב הרא"ש והרמב"ן אוסר דלא שרינן ע"י מתוך אלא בדבר שיש בו צורך היום להנאת הגוף ממש והוצאת המת דומה לטלטול אבנים:

2 סמ"ג כ' באורך פלוגת' דר"ת ור"י והר"ר יהוד' והר"ר יוסף אחיו בזה ומסיק כר"ת דבזמן הזה לא יתעסקו בו ישראל ביו"ט ב' ורבינו כתב דביו"ט ב' יתעסקו בו ישראל. וה"מ שרוצי' לקוברו בו ביום אבל אם אין רוצים לקוברו בו ביום אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה ואפי' ע"י נכרי אבל טלטול שרי ונראה שהכיפה שבונין על הקבר שאין לבנותה ביו"ט דכיון שנקבר בקבר למה יחלל יו"ט שלא לצורך אלא יכסו הקבר בנסרים ועפר עד אחר המועד וטוב למעט באיסו' דאורייתא: כתב בה"ג מותר ללות המת ביו"ט ראשון בתוך התחו' וביו"ט שני אפילו חוץ לתחום והרמב"ן היה מסופק אם מותר לחזור למקומו או אם נאמר שאין לו אלא אלפים ממקומו ואם אותם אלפים נבלעים בתוך תתומו יחזור למקומו: מעשה שמת תינוק בן ל' יום ביום טוב ב' ואמר הריב"ם כיון שלא היה ודאי ידוע שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל עליו יו"ט ור"י בן רבינו יעקב הלבן אומר כיון שרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת : לשון ריא"ז מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ולא ישראל ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בב' יו"ט של ר"ה שהרי יום ב' מדברי סופרים ואין עושין יו"ט שני אלא מפני שפעמים היו מקדשין בירושלים יום ב' אפילו אם הוצרך לתקן לו תכריכין או לתלוש לו הדם מן המחובר עושין לו ביו"ט ב' הכל ע"י ישראל לפי שיו"ט ב' כחול עשאוהו אצל המת בין שמת ביום א' ונשתהה בב' בין שמת ביום ב' עצמו ונראה בעיני שאם היו הקברות חוץ לתחום מוליכין אותו לבית הקברו' וחוזרין למקומן והרי הן כאילו לא יצאו כמבואר בקונטרס הראיות:

3 נ"ל דדעת רבינו לפסוק כר' יוחנן לפי שרב ורבי יוחנן הלכה כר"י יוחנן אולם באשר"י פסק דדעת רבינו הוא לאסור אפרוח שנולד ביו"ט ועגל דשרי דוקא בעומדת אמו לאכילה אבל עומדת לגדל ולדות אסור לדברי רבינו וכן לדעת מיי' דפסק במוקצה כרבי יהודה ביו"ט ולדעת ר"י ור"ת וסמ"ג אפילו עומדת לגדל ולדות שרי ואם נולד בשבת כתב הר"ר אפרים שאסור ביו"ט שלאחריו משום הכנה וב"ה והרא"ש כתב שמותר דלא שייך הכנה בלידות העגל וצ"ע בסמ"ג דס"ל כר"י ור"ת בענין מוקצה ואפ"ה נראה מדבריו דלא שרי לשחוט העגל שנולד ביום טוב אא"כ היה מוכן אגב אמו וזה כדברי רבי יהודה כמו שכתב הטור וצ"ע: לשון ריא"ז אפרוח שנולד ביו"ט אסור לשוחטו ביו"ט וכן אסור לטלטלו אבל עגל שנולד ביום טוב מותר לשוחטו ולאוכלו שהרי עד שלא נולד היה ראוי בשחיטת אמו ואפילו אם נולד מן הטרפה מוכן היה עם אמו להאכילו לכלבים שבשר הטרפה לכלבים הוא עומד:

4 כתב הרשב"א כל שיש לה חלבון וחלמון אף על פי שהיא מעורה בגידין הרי זו גמורה אין לה אלא חלמון עדיין בשר הוא. ורש"י פי' כשגמר החלמון ועדיין היא אדומה ומעורה כמו השלל של הבצי' המחובר באשכול שרי ויראה מדבריו שמתיר אפילו אין לה עדיין חלבון: