שלטי הגיבורים על ביצה י״ח

1 נר שכבה מותר לחתוך ראש הפתילה כדי שיהא נוחה לידלק ולא חשיב תקון מנא ודוקא שרוצה לחזור ולהדליקו בו בלילה אבל בליל שני של ראש השנה וכן בליל יום טוב שלאחר השבת. אסור להדליק שירי פתילות שכבו בראשון שבמה שכבו בראשון הוכנה להדליק בו פעם שנית והוה ליה מכין משבת ליום טוב ואסור אם לא שהודלק ונכבה ע"ש. נר של בטלה פירוש שאינו צריך לו אסור להדליקו אבל של בהכ"נ לא חשיב של בטלה ומותר להדליקו והרא"ש כתב בתשובה שמותר להדליקו ביום הראשון בערב לצורך ליל ב' ואפילו ביום טוב שני בערב ואין בזה משום אין יום טוב מכין לחול שמיד בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה שבכל שעה אפילו ביום יש מצוה בהדלקת נרות בבית הכנסת:

2 ודוקא בתנורים שלהם שהיו מדבקין הפת סביב ואין צריך לגורפן אלא מהטיח שנופל לתוכו אבל בתנורים שלנו שמכבין הגחלים בגריפה אם אפשר לאפות זולתם אלא שרוצה לגרוף כדי לאפות הפת יפה אסור אבל אם א"א לאפות בלא גריפה מותר:

3 סמ"ג פליג וכתב בשם רבינו תם דיש לאסור טפי בגבול אפר דלאו בר גיבול מפני דנתינת מים זהו גבולו טפי מבמידי דבר גיבול ועי"ל דרפ"ו בהג"ה א':

4 רש"י פירש דכל זה דלא כהלכתא דקיימא לן כרבי שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר אבל ר"י פירש דחשיב שפיר מתכוין שהרי מכוין למה שהוא עושה:

5 פירש רש"י מטה כשמעמידין אותה אסור ליתן הרגלים לתת הקרשים עליהם אלא ישים הקרשים תחלה ואחר כך יתן הרגלים תחתיהן ופירשו התוס' שלא יתכן לאסור אם לא יהיו הרגלים ארבע דפים מחוברים בארבע דופני התיבה שאין העולם נזהרים ליתן השולחן על גבי הרגלים בשבת וכן המטה שמעמידין אותה ליתן הרגלים ולתת הקרשים עליהם ואחר כך פורסין עליהן עור דמי לאהל ואסור להעמיד ולפרוס עליה ואם פירס אינו חייב חטאת אבל מטה כעין שלנו אם היתה זקופה או מוטה על צדה מותר להושיב על גבי רגליה דלאו מידי עביד וכן כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח וכשמסירים אותו סוגרים אותו והעור נכפל מותר לפתוח לכתחלה:

6 לשון ריא"ז והתוספות ורבינו שמשון מתירים להניח האסכלה תחלה ואחר כך מסדר הביצים עליהם שאין זה דרך בנין הואיל ואינו עושה מחיצה שהרי מעשים בכל יום שמניחים את השלחן על גב רגלים לאכול עליו ואפילו בשבת ולא נאסר סדור הביצים אלא כשמסדר ביצים על גבי ביצים על גב האש שנראה כדר בנין אבל אם מסדר מלמעלה למטה מותר שתופס העליונים ומסדר את התחתונים תחתיהן:

7 כתב הרא"ש ז"ל פירש רש"י הך הלכתא אליבא דאית ליה מוקצה איקבע ואנן כרבי שמעון דמתיר קי"ל וה"ר אלפסי שפירש רטיבא אסור משום מוקצה דלדידיה ניחא דאיהו פסיק לקמן בשילהי מכילתין דקי"ל כרבי יהודה במוקצה ביו"ט אבל לרש"י קשה דרב אשי קבע הלכתא בתלמוד דלא קי"ל הכי ופי' ר"ת דטעמא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום גזירה יו"ט אטו שבת כדמסיק בפרק כל הכלים ומסיק התם דמתני' דהכא ב"ש היא דפריך מהך דמשילין אהך דאין סומכין ואההיא דאין בין יו"ט לשבת ומשני רב פפא הא ב"ש הא ב"ה דפליגי גבי אין מוציאין את הקטן לרה"ר ור' שמעון מתיר כבית הלל והא דקתני שלא נתנו עצים אלא להסקה הכי פי' ובשבת לא חזו להסקה וגזרינן יו"ט אטו שבת ורב נחמן ורב ששת דפליגי בחיזרא אפילו מאן דשרי לא שרי אלא משום מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו ואליבא דתנא קמא פליגי ולא אליבא דר' שמעון ולא מוקמי פלוגתייהו בפלוגתא דב"ש וב"ה אלא כרב יוסף דמשני התם הא ר' אליעזר והא ר' יהושע ולית להו דיחויא דהתם וניחא לאוקמינהו כב"ש ומסקנא דשמעתין והלכתא יבישא שרי רטיבא אסור קיימא שפיר כרב פפא דמוקי הך כב"ש והא דאסר רטיבא לאו משום דסבר כבית שמאי דלא ניתנו עצים אלא להסקה אלא היכא דחזו להסקה שרו בית הלל לכל דבר ורטיבא דלא חזי להסקה אסרי לכל דבר ולא משום מוקצה אלא משום דגזרינן ביו"ט אטו שבת:

8 לשון ריא"ז ומז"ה מתיר בכל אלה ואין שטת התלמוד כדבריו כמבואר בקונט' הראיות:

9 כתב הרא"ש ז"ל פרש"י האי ושוין שלא יקטמנו אקיסם קאי וכן משמע דאבוס של בהמה לא חזי לפתוח בו הדלת והא דאמרי רבנן שאין בו אלא משום שבות כשקטמו בידו דהוי כלאחר יד דאי בסכין אמאי לא מיחייב כיון דעבד לחצות בו שיניו ולפתוח בו את הדלת ובתוספתא משמע דקאי אאבוס של בהמה דקתני אבל נוטל הוא מן האבוס של בהמה ובלבד שלא יקטמנו לחצות בו שיניו ואם קטמו בשבת חייב חטאת במזיד ביום טוב לוקה את הארבעים ומילתא דרבנן לא מיתניא התם ולרב יהודה דאמר אין בו משום תיקון כלי איכא לאוקמי בקוטם בידו והכא בסכין השתא לפום גמרא דידן ושוין ע"כ קאי אקיסם דאבוס של בהמה לא חזי לפתוח בו את הדלת ואמרי רבנן דבקיסם לחצות בו שיניו איכא חיוב חטאת בכלי ושבות ביד. באבוס של בהמה אף בכלי שרי לקטום לחצות בו שיניו דדוקא בקיסם דאיכא חיוב חטאת בכלי גזירה ביד אטו כלי אבל באבוס של בהמה לא גזרינן כלי דידיה אטו כלי דקיסם וכן משמע דמדמי ליה לשבירת חבית דאסרי דאיירי בכלי אבל לפי' התוס' דרבי אליעזר איירי באבוס של בהמה משמע דרבנן אסרי באבוס של בהמה לקטום בסכין וגמ' דידן עיקר ואפילו בסכין מותר לחתוך מן האבוס של בהמה לחצות בו שיניו. אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תקון כלי כלומר מותר לקטום מהם קיסם לחצות בו שיניו והכי הלכתא: