רש"י על מועד קטן ט׳

1 מותרין לישא ערב הרגל - כלומר מותר לכתחלה ואע"ג דשבעת ימים של סעודה יהיו ברגל:

2 עיקר שמחה - דנישואין חד יומא ובשאר יומי לא חשיב מערב שמחה בשמחה:

3 עיקר טירחא - דנישואין ביום ראשון דנישואין:

4 לחד יומא לא משהו אינשי - כלומר כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין עד הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל:

5 ועביד ז' - יומי שמחה להכא ולהכא לחנוכת הבית ולרגל:

6 ודלמא מינטר לא נטרינן - נישואין עד הרגל כי היכי דלא נטר שלמה אבל אי מתרמי ליה עביד:

7 אי הכי - דהיכא דאי איקרי ליה עביד איבעי ליה לשיורי בבנין עד הרגל כי היכי דליתרמי ליה חנוכת הבית ברגל:

8 אמה כליא עורב - הגג כלה ומקצר למעלה עד כאמה ומחפין אותו שם בברזל ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים עליו זהו לא חשיב כבנין:

9 ודלמא אמה כליא עורב נמי צורך בנין הוא - להכי לא שייריה אלא כל היכא דאיתרמי ליה לנישואין ברגל לא ידעינן מנלן דלא עבדינן:

10 שמע מינה הני לחוד - דלא מצי למיעבד ליה ביחד אפילו מתרמי:

11 לא עשו ישראל יום כפורים - לפי ששבעה ימים שלפני סוכות כל יום עשו שמחה ומשתה דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום:

12 וקרבן יחיד - של נשיאים:

13 דאיסור סקילה - דחמור מכרת:

14 וקרבן צבור - דמה שהיו מקריבין בימי חנוכת הבית קרבן צבור הוא:

15 התם - במשכן דגבוה הוו קרבנות:

16 הכא - בחנוכת הבית דהדיוט משתה:

17 הכא נמי לעבדו - קרבנות מיכל לא ליכלו:

18 ביום השביעי - ומשמע לן יום ז' היינו שבת:

19 דלמא שביעי לקרבנות - שאם הקריב נשיא ששי בערב שבת מקריב נשיא שביעי באחד בשבת ומאי שביעי שביעי לקרבן נשיא:

20 ביום עשתי עשר יום - האי יום יתירא משמע מה יום רצוף שאין בו הפסק אף כולהו י"א יום רצוף דליכא הפסק בינתיים אפילו בשבת:

21 דלמא ימים הראויין - למשתה עביד משתה לאפוקי יום הכפורים:

22 גמר יום יום מהתם - מנשיאים דמשכן דגמרינן מתרי קראי דהוו רצופים אפילו בשבת אף משתה דחנוכת הבית הוו י"ד רצופים ואפילו ביוה"כ:

23 כ"ד רננות - כתיבי בפרשה בין רנה ותחנה ותפלה ובקשה:

24 פרשת נדרים - מסכת נדרים:

25 ביום השמיני - של חג היינו בעשרים ושתים:

26 וכתיב וביום עשרים ושלשה - אלמא דבעשרים ושתים ובעשרים ושלשה איפטרו מיניה:

27 של צורה - כלומר חכמים:

28 פלס מעגל רגלך - כלומר שקול מצות ועיין בהן איזו מצוה גדולה ועשה הגדולה:

29 וכתיב ארח חיים פן תפלס - דמשמע כל מצוה שתבא לידך עשה אותה בין גדולה בין קטנה ואל תניח קטנה מפני הגדולה:

30 מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים - תפלס פלס מעגל רגלך שתעשה אתה הגדולה וחבריך יעשו קטנה:

31 ובמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים - אל תפלס אלא מצוה שבא לידך בין גדולה בין קטנה עשה:

32 וכל חפציך לא ישוו בה - שתבטל כל חפציך בשביל שתעסוק בתורה:

33 חפצי שמים ישוו בה - כלומר שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:

34 דאפילו חפצי שמים לא - דמבטל מצוה ועוסק בתלמוד תורה:

35 תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל - משמע ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר ולא תביאנה:

36 תעייל כלתא - שדרך כלתא הולכת אצל הבעל:

37 ולא תיפוק - דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך והדרי לבי נשייהו:

38 שתא חדתא - זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' דברים כ״ד:ה׳:

39 ליחרב ביתך - בית קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך ימים:

40 לא תבוש ולא תתבייש - לא תיבוש אחריני כדי שלא תתבייש שלא תבא לידי כך פן תתבייש:

41 ותנא בה - ושנה בה לא יבושו עמי לעולם והיינו לא תבייש ולא תתבייש:

42 כוחלת - נותנת כחול בין עיניה כדי שדומות נאים:

43 פוקסת - מחלקת שערה לכאן ולכאן:

44 ומעברת סרק על פניה - סם אחד כדי שתראה אדומה:

45 סכין על פניה של מטה - כדי להעביר שער של מטה:

46 היתה מיקשטא - כי הני קשוטין כדאמר הכא:

47 באנפי כלתה - שהיתה כל כך זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת בנה:

48 לא שנו - הא דאמר עושה אשה תכשיטיה:

49 אלא ילדה - בחורה שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה במועד:

50 אבל זקינה לא - והיכי עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא הויא זקינה:

51 ואפילו עומדת על פתח קברה - שריא להתקשט:

52 לקל טבלא רהטא - פירוש קשקוש הזוג ר"ל מיני זמר בהילולא וכי היכי דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא הכי עבדא בת שיתין והכי נמי מיקשטא:

53 שניוול הוא לה - שגנאי הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד:

54 שיכולה לקפלו במועד - אע"פ שהיא מנוולת בסיד:

55 שמחה היא לאחר זמן - במועד לסוף המועד לאחר שקפלתו את הסיד שטפלה לפי שמשיר את השער ומעדן את הבשר והואיל דהאי סיד משמחתה לאחר זמן להכי שרי לה לטופלו במועד אע"פ שהיא מצירה עכשיו:

56 ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא - אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה וכו':

57 נפרעים מהם - מהכותים ביום חגם מפני שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר אבל לא משלמים להם ממון ביום חגם לפי שמשמחם ביום חגם ומודה לע"ז כדפי' במס' ע"ז:

58 שמח הוא לאחר זמן - שפרע לו ואמאי נפרע מהן אבל לרבי יהודה לא אית ליה האי סברא דמשום שמיצר עכשיו שרי והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע"ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן:

59 הנח להלכות מועד - להכי א"ר יהודה הכא דשרי אע"פ שהיא מצירה כו':

60 דכולהו הלכות מועד - דשרי משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה ובישול דמצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו ביו"ט:

61 כותי לעולם מיצר - שפורע ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם אע"פ שמיצר שמח וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר' יהודה אע"פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:

62 שהגיעו לפירקן - לשיער:

63 ולא הגיעו לשנים - שאינן בנות י"ב שנה ויום אחד שעדיין אינו דין שיהא להן שער ובושות על כך:

64 עניות טופלות - השיער בסיד ומשירות אותן:

65 אנפיקינון - היינו אנפיקינון דקתני התם במנחות דף פה: אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן שעושין מזיתים:

66 שלא הביאו שליש - שלא בישלו שליש:

67 ולמה סכין אותו - אכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו':

68 ושקל בה ארבע מאה זוזי - שנתייפת ונטל מבעלה כך:

69 טפלה כולה בחד זימנא - דסבר למיעבד כרב ביבי ומתה:

70 בעיין בנתין טפלא - דשכר מגדל השער ומעבה את הבשר: