רש"י על מועד קטן ג׳

1 תולדות - כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא:

2 זמירה בכלל זריעה - שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע:

3 בצירה בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול שבת דף עג. בצירה בכלל קצירה דשניהן חותכין:

4 זימור - מחתך ענפים יבשין של גפן:

5 עידור - שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא:

6 כיסוח - בעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש דמעקר העיקרים מן הקרקע דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה:

7 תלמוד לומר שדך לא כרמך לא - מדלא כתיב לא תזרע שדך לא תזמור כרמך אלא שדך לא תזרע כרמך לא תזמור משמע שדך לא כרמך לא:

8 מקרסמין - היינו זימור אלא שקירסום שייך באילנות:

9 מזרדין - מחתך ענפים יבשים ולחים לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי:

10 מפסגין - סומכים האילן שהוא רענן יותר מדאי:

11 מזבלין - מניחים זבל בעיקרי האילן:

12 מפרקין - אבנים שעל עיקרי האילן:

13 מאבקים - ששרשיו נראין ומכסין אותו באבק:

14 מעשנין - עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו התולעים שעליו:

15 יקשקש - היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים:

16 עוגיות - חופר גומא תחת הגפן ליתן בו מים:

17 לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר כו' - ואם תקשי הא אסר עידור לעיל קא תריץ לקמן בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי והוא הדין לעידור:

18 זריעה בכלל היתה - ובשנה השביעית שבת שבתון וגו':

19 אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרם - כגון כל הני פרטי יצא קשקוש ועידור ומים בנקעים ועוגיות שאינן בשניהן כו':

20 כל הני מדרבנן - אבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל הני אין מידי אחרינא לא:

21 מלסקל - להוציא אבנים מן הכרם:

22 סתומי פילי - שמסתם בקעים של אילן:

23 שרי - דאית ביה משום פסידא:

24 אברויי אילני אסור - דהוי משום רווחא והאי דשרי קשקוש היינו סתומי פילי והאי דאסיר היינו אברויי אילני:

25 כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה - כגון הכא דכתיב ויקרא כ״ה:ד׳ ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ כלל היינו עשה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט היינו לא תעשה:

26 אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל - ואף על גב דכתיב כלל בתריה כגון הכא דכתיב בתריה שבת שבתון כלומר אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין כולו בעשה או בלאו דאמר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא:

27 דכולי עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפיר - כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל:

28 אחרינא לא - להכי חורש אינו לוקה:

29 כי אתא רב דימי - מארץ ישראל לבבל:

30 אמר - שמעית דאמרי בא"י יכול ילקה על תוספת:

31 ושמעית דנסיב עליה תלמודא לפטורא - ולא ידענא מאי תוספת ולא פטור:

32 רבי אלעזר אמר חרישה - בשביעית להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט וכלל כדאמרי לעיל:

33 ונסיב תלמודא לפטורא - כדאמרינן הני אין:

34 דאם כן - דהוי לקי:

35 כל הני פרטי - דפריט בהדיא דאסור בשביעית זריעה וזימור קצירה ובצירה:

36 למה לי - דכתב רחמנא אלא למימרא דאהנך הוא דלוקה וכו' שמע מינה אחרישה לא לקי:

37 ימים שלפני ראש השנה - של שביעית שהוא תוספת על השביעית:

38 דאתיא מבחריש ובקציר - כדאמר לקמן אם אינו ענין לשביעית שהרי כתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור תנהו לענין ששית שנכנס לשביעית דבשביעית נמי אסור:

39 כדבעינן למימר לקמן - גמר שבת שבתון משבת בראשית:

40 כל זמן שיפה לפרי - כלומר כל זמן שחרישה יפה לפירות שגדלו בששית דהיינו נמי קרוב לעצרת אבל מכאן ואילך לא דהוי כמתקן פירות שביעית:

41 שדה לבן - של תבואה:

42 שתכלה הלחה - שכלין הגשמים של שנה ששית דעד ההיא שעתא מהני חרישה לזריעה דשנה זו אבל משתכלה הלחה אינו יכול לחרוש דמחזי כחורש לצורך שביעית דהיינו כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות:

43 נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו - כלומר נתת דבריך לשיעורין שפעמים זה חורש קודם חבירו ליטע מקשאות:

44 על שני פרקים - דפסח ועצרת:

45 ובטלום - דחורשין עד ראש השנה:

46 תקנתא דשמאי והלל - דרבי שמעון דאמר עד פסח ועד עצרת והיינו אליבא דב"ש וב"ה:

47 כך התנו - שמאי והלל בשעת תקנתם:

48 דידהו היא - תקנתם היא:

49 חורתן - מקום:

50 י' נטיעות - המפוזרות בתוך בית סאה שהוא נ' על נ' חורשין כל השדה שלה בשבילן בערב שביעית עד ר"ה ואמרי הני הואיל וילדות הן איכא פסידא יתירא לכך חורשין עד ראש השנה אבל זקינה אין חורשין עד ראש השנה אלמא דהלכה למשה מסיני הן:

51 וערבה - להקיף המזבח:

52 כי גמירי הלכתא - דאין חורשין לזקינה עד ראש השנה אבל חורשין עד שלשים יום לפני ראש השנה:

53 ואתו - בתקנה דידהו דהרחיקו עד הפסח ועד העצרת:

54 וכל הרוצה לבטל יבוא ויבטל - ורבן גמליאל דבטל לא בטל אלא מפסח ומעצרת עד שלשים יום לפני ראש השנה: