רש"י על מועד קטן ד׳

1 שנכנס לשביעית - כל שיש לו ליכנס לשביעית שאסור לחרוש לפני ר"ה:

2 מה חריש רשות - בכל מקום:

3 קציר העומר - מותר לקצור בשבת:

4 שהיא של מצוה - אע"פ שמצא קצור קוצר דבעינן קצירה לשמה אבל אם מצא חרוש אינו חורש:

5 הלכתא למישרא ילדה - עשר נטיעות עד ר"ה:

6 קראי למיסר זקינה - שלשים יום קודם ראש השנה ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח ועד עצרת:

7 ממילא שמעת מינה - דזקינה אסור לחרוש:

8 אלא הלכתא לרבי ישמעאל - דלא נפיק ליה מקראי דדריש לקרא לדרשה אחרינא להוציא קציר העומר:

9 מדאורייתא בטלו - כלומר אשכחו סמך מן התורה להכי בטלו הלכתא:

10 מאן דאמר הלכתא - דלפני ר"ה אסור:

11 אתא גזירה שוה עקרה להלכתא - כלומר משום גזרה שוה דאינהו גמירו מנפשייהו משבת בטלו הלכתא הא אין אדם דן ג"ש מעצמו:

12 כי גמירו הלכתא בזמן שבית המקדש קיים - וכי שרו רבן גמליאל ובית דינו בזמן שאין בית המקדש קיים:

13 גזירה מי גשמים - דלמא אתי למעבד מי קילון:

14 מי גשמים נמי אתי לידי מי קילון - כלומר כי מדלו מינה דלא הויא מליאה נעשית ממילא מי קילון שאינו מלא וטריחא מלתא:

15 נהרות המושכין מן האגמים - השתא משמע ליה מי אגמים עבידא דפסקי:

16 מותר להשקות מהן בחולו של מועד - ולא גזרי דלמא פסיקא מי אגמים ואזל וטרח ואייתי מן נהר אחר:

17 ר' אילעא אמר ר' יוחנן דאמר גזרינן מי גשמים אפילו היכא דלא פסקי אטו מי קילון מדקאמר רב אשי מי גשמים לידי קילון אתי מכלל דר' יוחנן אסר אפילו דלא אתיא לידי מי קילון לית ליה דר' זירא דלא גזר:

18 מיתיבי אבל לא מי קילון - דלמא מפסקי וטרח להוציא מן העמוק הכא נמי אמאי לא ניחוש דלמא מפסקי מי אגמים:

19 א"ל כמיא דלא פסקי דמו - וליכא למיחש:

20 פסיקות ובריכות - חדא מילתא היא:

21 אם אמת המים עוברת ביניהן - בין הבריכות הללו מותר להשקות ממי גשמים דאי פסקי מי גשמים משקה מאמת המים:

22 והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים כו' - שיכול להשקות רוב השדה בפעם אחת מאותה אמת המים אבל אם אינו יכול להשקות בפעם אחת מאותה אמת המים רוב של שדה אינו משקה מפסיקות ובריכות דלמא מפסיק ואזיל:

23 תישתי לתרי או תלתא יומי - מההיא אמת המים ולא טרח ומייתי מאמת המים אחרינא:

24 בריכה שנטפה משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה בית השלחין אחר - בית השלחין שהיה גבוה והיה מעיין נובע מצדו ובצד אחד היה בית השלחין נמוך ובין אלו בית השלחין היה בצד השלחין הנמוך בריכה קטנה וכשמשקים בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין מן בית השלחין הגבוה לבריכה הנמוכה מותר להשקות אותו בית השלחין הנמוך מאותה בריכה אע"ג דבריכה עבידא דפסקא הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מים שבאו לו מחמת המעיין:

25 והא עבידא דפסקא - בריכה ואזיל ומייתי:

26 עדיין היא מטפטפת - מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקא:

27 אמר אביי והוא שלא פסק מעיין - המטפטף מבית השלחין גבוה לבריכה מותר להשקות מבריכה לבית השלחין נמוך אבל אי פסיק מעיין אע"ג דעדיין מטפטף מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה אין משקין מן הבריכה לבית השלחין נמוך דלמא פסיק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר:

28 לא ידלה מן התחתון וישקה לעליון - דאיכא טירחא יתירא:

29 מדלין לירקות - משמע שהוא דולה מים ומשקה לירקות כדי לאוכלן בחולו של מועד:

30 ואם בשביל ליפותן - שיגדלו הירקות אסור דהרווחה היא:

31 דהוה דלי דוולא - דולה דליות מים לירקות וחכמים לא התירו כי אם לבית השלחין בלבד:

32 שלופי - כשהירקות רצופין נוטל מהן מבינתיים לאוכלן מותר ליפותן אסור בשביל ליפותן אותם שנשארים:

33 המידל - תולש בגפנים שישנן ביחד יותר מדאי:

34 בשל עניים - בפאה א"נ עוללות שאין לו לא כתף ולא נטף:

35 בנכי - בורות תחת הגפנים וזיתים ונותן בהם מים:

36 עוגיות - עגול סביב כמו עג עוגה ועמד בתוכה תענית דף יט. ובדידין נמי הן גומות:

37 ציתאי - מקום:

38 למעבד בנכי - עוגיות והיכי שרי והא תנן אין עושין עוגיות:

39 הא בחדתי - שמעולם לא היו שם עוגיות אסור לעשות בחולו של מועד דאיכא טירחא יתירא אבל עתיקי שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד:

40 מפני שנראה כעודר - לצורך שביעית שהרי חופר כעודר:

41 שמכשיר אגפיה לזריעה - כשחופר האמה ומניח העפר שבאמה על שפת האמה מתקן אגפיה לזריעה דעביד לה ארעא רכיכא:

42 דקא אתו מיא בתריה - דכי חפר באמה אתו לאלתר מים בהדי חפירה:

43 מ"ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה איכא - אע"ג דאתי מיא בתריה דהא שדא ארעא רכיכא אגפי האמה:

44 ומ"ד מפני שנראה כעודר ליכא - דהא אתי מיא ובעודר ליכא מים ולכך לא דמי לעודר:

45 אלא - לעולם דלא אתו מיא בתריה ואיכא בינייהו דשקיל ושדי לבראי דחפיר באמה ושדי עפר לבראי רחוק מאגפי אמה דלא מכשיר אגפיה לזריעה:

46 מאן דאמר מפני שנראה כעודר איכא - דהא חפיר ולא אתו מיא בתריה:

47 בדוכתיה מנח ליה - דלא שדי ארעא לבראי דלא עביד אלא מרכך ארעא אבל הכא שדי לבראי לכך לא דמי לעודר:

48 אמימר מתני - בהדיא הא דאמר ר' אלעזר אין עושין את האמה בשביעית מפני שנראה כעודר:

49 עושה אדם זבלו אוצר - שמכניס כל זבלו בשביעית בשדה ולא אמרינן דנראה כמזבל שדהו בשביעית:

50 עד שיעמיק שלשה טפחים - ומכניס הזבל לשם דמוכחא מלתא דלא עביד כדי לזבל שדהו בשביעית:

51 היה לו מעט זבל - באותה שדה קודם שביעית מוסיף עליו זבל והולך בשביעית ואין צריך להעמיק:

52 רבי אלעזר אוסר - אפילו אם היה שם מעט זבל קודם שביעית להוסיף עליו בשביעית:

53 עד שיעמיק שלשה - או שיתן הזבל על הסלע שבשדה דלא נראה כמזבל והיכי שרי רבי אלעזר לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חייש לנראה כעודר:

54 כגון שהעמיק - קודם לכן כלומר הא דאמר רבי אלעזר עד שיעמיק לא אמר עד שיעמיק בשביעית אלא שהיה עמוק קודם שביעית:

55 זבלו מוכיח עליו - כלומר אע"ג דמעמיק בשביעית הוא נראה כעודר ואסור הכא מותר שהרי זבלו שמניח לשם מוכיח עליו דלא עביד משום עודר:

56 שאם היתה עמוקה טפח - כלומר שלכתחילה היה שם אמת המים בת ששה טפחים ונסתמה עד טפח מעמידה עד ששה טפחים כלומר חוזר ומעמיק אותן חמשה טפחים שנסתמה:

57 חצי טפח על שלשה - אם היתה בתחלה בת שלשה טפחים ונסתמה עד חצי טפח דודאי אינו חוזר וחופר אותן שני טפחים ומחצה אע"ג דהוי דומיא דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ו' טפחים:

58 כיון דמעיקרא לא עברי בה מיא - כלומר ודאי באמה בת שלשה טפחים לא עברי בה מיא שפיר לא קודם לכן ולא עכשיו הוי טירחא דלא צריך:

59 טפחיים על שנים עשר - דלכתחילה היתה של שנים עשר ונסתמה עד שני טפחים אסור להעמיק עוד עד י' טפחים על אותן שנים הראשונים משום דהוי טירחא יתירא דקא מעמיק כל כך ולהגביה קרקעית הגומא למעלה מששה טפחים:

60 טפחיים על שבעה טפחים - ונסתמה עד שני טפחים:

61 מהו - להעמיק אותן חמשה שנשתיירו:

62 הכא חמשה קא מעמיק - דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה ולא הוי טירחא יתירא להעמיק כל כך בקרקע:

63 והכא - נמי לא מעמיק במועד אלא חמשה טפחים:

64 כיון דאיכא טפח יתירא - דלא צריך כל הטפח דסגי בד':

65 איכא טירחא טפי - ששוחה עצמו בשביל אותו טפח יותר מדאי:

66 לשחופי נהרא - לעקור ענפי אילנות הגדלים בנהר:

67 למיכרא נהרא טמימא - לפנות מקור המעיין שנסתם:

68 לאקדוחי נהרא - לפנות שירטון שבאמצע הנהר:

69 בורניץ - שם הנהר: