רש"י על מועד קטן ו׳

1 ודלמא טומאה מגואי - ולא בין האילנות ולא נחרש במקום טומאה:

2 מסובכין - שאינן עומדין בשורה אחת סביב הגבולין אלא מעורבין בכל השדה דודאי נחרש כל השדה בשביל האילנות:

3 הא אמרן אין מרחיקין ציון ממקום טומאה - וכיון שסמוך לאילנות הציון ודאי טומאה בין האילנות היא ונחרש בשביל האילנות:

4 כל מילי דמתא עליה רמיא - דתלמיד בקי הוא:

5 מצא אבן אחת מצוינת - בסיד תחתיה טמא ומפי מורי הזקן אבן אחת מצוינת שיש סיד על גבה דאינו צריך להרחיק הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על גבי קרקע ורואה את הציון מיד קודם שיהא נוגע בו אבל בשדה מרחיקין לה ציון בסמוך דזמנין לא חזי ציון עד דאתי ונגע ומאהיל:

6 שתים מצויינות - תחתיהן טמא אבל ביניהן אם יש סיד ביניהם על הארץ טמא דמשום ציון הוא:

7 אע"ג דליכא חורש - שלא חרש ביניהם מעולם טהור כי ליכא סיד:

8 אם אין חורש ביניהן טמא - ואע"ג דליכא סיד לפי שציין את האבנים שמכאן ומכאן לא חשש לציין בינתים:

9 הכא - דקתני כי ליכא חורש טמא כגון סיד שפוך על ראשי אבנים ומרודה לכאן ולכאן ביניהן דאי איכא חורש מחמת חורש הוא דאיקלף שנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם וטהור ואי לא סיד דביני ביני הוא ומחמת ציון נעשה שם להודיע שיש גם ביניהם טומאה:

10 אין מרחיקין ציון ממקום טומאה - ולהכי ציין כל ארבעה מצריו דתהא כל השדה נטמאה ובציון דמצר אחד לא סגי לכולה דאין מרחיקין ציון ממקום טומאה:

11 ואכלאים בחולו של מועד נפקינן ורמינהו באחד באדר משמיעין על השקלים - שיהו ישראל מביאין תרומת שקלים בניסן דכתיב בחדשו לחדשי השנה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה:

12 בכרכים - המוקפין חומה מימות יהושע בן נון:

13 ואת מקואות המים - מקואות המים של מ' סאה שחוטטין אותן מן הזבל שנכנס לתוכן כל ימות הגשמים והאי דלא פריך נמי בגמרא אשאר מתני' דתני ומתקנים הדרכים והרחובות בחולו ש"מ והכא תנא בט"ו באדר משום דלאו פירכא הוא דבדין הוא דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן בט"ו באדר אתו גשמים ומקלקלי להו והדרי ומתקני להו בחולו של מועד אבל אכלאים כיון דעקרו להו לגמרי בחמשה עשר באדר למה לי למיפק בו בחולו של מועד ולהכי קא מיבעיא:

14 כאן בבכיר כאן באפיל - על הבכירות יוצאים בט"ו באדר על האפילות בחולו של מועד דפסח:

15 בזרעים - על התבואה יוצאין בט"ו באדר שקודמין לירקות:

16 לא שנו - דאין יוצאין עליהן קודם אדר וקודם חולו של מועד:

17 משום שכר פעולה דמוזלי גבן - כלומר שיכול לשכור פועלין בזול לפי שאינן עוסקין במלאכה בחולו של מועד:

18 שמע מינה - מדעסקינן לשכור פועלים בזול:

19 כי יהבינן להו - שכירות לפועלים דבטלי כלאים:

20 דאי סלקא דעתך מדידהו - דבעל הבית יהיב להו אמאי יוצאין להכי בחולו של מועד משום שכר פעולה לבטלו בכל זמן אף על גב דליכא שכר פעולה בזול וכל מה דבעי ליתב להו אלא מתרומת הלשכה יהבינן להו וכל כמה דמצינן לצמצם מעות דהקדש עבדינן:

21 ועד כמה - הוי כלאים דחייב לבטלו:

22 רובע - הקב אחד מכ"ד בסאה:

23 הכי גרס ימעט - שאם זרע רובע הקב ימעטנו ויעקרנו:

24 והתניא כל השדה כולה - ואת אמרת ימעט:

25 שמנכשין שדותיהן - שלוחי ב"ד משלהן דכשנוטלין הכלאים מאליו מתנכש:

26 מתני' מושכין המים מאילן לאילן - דהוי כשדה בית השלחין דפסידא יתירא איכא אבל לא ישקה את השדה כולה שדה בית הבעל:

27 זרעים שלא שתו לפני המועד - שלא היו מלומדין לשתות תמיד לפני המועד:

28 לא ישקם במועד - דהואיל ולא משקה להו תדיר לפני המועד לא הוי ליה פסידא אי לא משקה להו במועד:

29 וחכמים מתירים בזה ובזה - להשקות את כל השדה כולה ולהשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד והאי חכמים היינו ר"מ דאמר לעיל מועד קטן דף ב. משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל:

30 גמ' אמר רב יהודה - הא דאמר ר"א אבל לא ישקה את השדה כולה אבל אם היתה שדה מטוננת לחה ויבשה מותר להשקותה אע"ג דהוה שדה בית הבעל דכיון דהויא לחה עד השתא אי לא משקה לה הוי פסידא יתירא:

31 שדה גריד - יבשה מעולם שאין צריך להשקותה:

32 בזה ובזה - בשדה גריד ובזרעים שלא שתו לפני המועד:

33 תרביצא - גינה:

34 שרי לתרבוצי - לזלף עליה מים אע"ג דליכא פסידא לתרבוצי להשקות לשון אין מכבדין ואין מרביצין היינו השקאה פורתא כדי שיצאו הירקות וכדמפרש באידך ברייתא לקמיה ומשקין היינו השקאה גמורה של בית השלחין:

35 אפלא לשוויי חרפא - דליכא פסידא ואפ"ה שרי להשקותה כך ולהשביחה ה"נ בגינה מרביצין:

36 שדה לבן - בית הבעל:

37 הא - דקתני אבל לא ישקם במועד היינו ר"א בן יעקב דאמר אבל לא ישקה את כל השדה כולה והא דתני בין במועד בין בשביעית היינו חכמים דמתירין להשקות אפי' כל השדה:

38 כדי שיצאו בשביעית - אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו בשביעית:

39 מתני' צדין האישות - בשדה האילן במועד מפני שמפסידין בו:

40 כדרכו - שאין צריך לשנות בצידה:

41 ובשביעית - אע"ג דמתקן השדה:

42 בשדה האילן - צד כדרכו מפני שהפסד מרובה הוא:

43 ובשדה לבן שלא כדרכו - ואינו יכול לצוד כדרכו בשדה לבן משום דלא מפסיד כולי האי בשדה לבן:

44 ומקרין את הפירצה - שאם נפלה מקצתה חוזר ומתקנה במועד:

45 ובשביעית בונה כדרכו - מתחילה אע"ג דמיחזי דעביד נטירותא לפירי:

46 גמ' בריה שאין לה עינים - וחופר בקרקע:

47 מאי קרא - דאישות בריה שאין לה עינים:

48 דכתיב כמו שבלול תמס יהלך - שבלול שקורין לימצו"ן תמס יהלך. כלומר כשיוצא חוץ מנרתיקו רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת תמס כמו ונמס:

49 נפל אשת בל חזו שמש - כלומר כך אישות נופלות פתאום לארץ ומתים דלא חזו:

50 וחונקין זו את זו - מפני שמריחין את העפר ואין מכירין באותו עפר:

51 והוא דקאי בתרי עברי נהרא - דכיון דאיכא הפסק מים בין הני תרתי חורי נמלים אין מכירים הני בעפר דהני:

52 גישרא - גשר:

53 גמלא - שאין לו גשר אלא מנסר אחד:

54 ומצרא - עדיין קטן מגמלא אין יכול להלך עליו אלא כשקושרים חבל אחד משני עברי הנהר בשתי יתידות ואוחזין בו והולכין על אותו גשר צר אבל אי איכא חד מהן מכירין הני בחורי דהני: