רש"י על מועד קטן ח׳

1 דהא עצים - פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה:

2 ורבי אמר אצטריך - כלומר אע"ג דיליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן איצטריך ביום הראות בו:

3 אבל טומאה דגופיה אימא לא - דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה הכהן דהוה אמינא חידוש הוא קמ"ל וביום הראות דהיינו טומאה דגופיה דממתינין לו לדבר מצוה והואיל ואשכחן דממתינין לו לטומאה דגופיה מיהא לדבר מצוה אית ליה נמי כח למילף מוצוה הכהן דממתינין לטומאה דגופיה לדבר הרשות נמי אף על גב דחידוש הוא:

4 כולה קרא יתירא - כלומר כולה תיבה דביום הראות קרא יתירא:

5 מראה עיני הכהן - משמע ביום שיכול לראות:

6 לי ולא לאורי - שאין צריך לאור הנר דהיינו ביום ובההוא שעתא נמי ובא הכהן אלמא דאין רואין אלא ביום:

7 קמ"ל - וביום הראות בו דבו היינו טומאה דגופיה:

8 מתני' מלקט אדם עצמות אביו ואמו - ומוליכן למקום אחר לקוברן בקברות אבותם:

9 מפני ששמחה היא לו - שקוברן בקברי אבותיו ולא מצטער במועד:

10 ר' יוסי אומר - לא ילקט מפני שאבל הוא לו:

11 לא יערער על מתו - אם מת לו מת חדש או חדשים קודם המועד לא יערער מפרש בגמ' כד הדר ספדנא במערבא כלומר שלא ישכור ספדן לחזור על קרוביו לומר בכו עמי כל מרי נפש:

12 לא יספידנו - שאם מת לו מת בתוך שלשים יום לפני הרגל לא ישכור ספדן להספידו ושלשים יום אתרוייהו קאי וטעמא דשלשים יום מפרש בגמ':

13 גמ' הרי הוא מתאבל עליהן - וקשיא לרבי מאיר דאמר מפני ששמחה היא לו:

14 אפילו צרורין בסדינו - שאינו מלקטן ואינו רואה אותן הרי זה מתאבל כל זמן שלא נקברו:

15 מפני ששמחת הרגל עליו - כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצטער במלקט עצמות אביו ואמו:

16 יבכון עמיה - אפילו הכי אסור למימר במועד היינו לא יעורר על מתו:

17 אמר רב נחמן מעשה כו' - כלומר שהיו לו מעות מזומנין לצורך לעלות לרגל ונתנתן אשתו להספדנים ונמנע מלעלות לרגל:

18 לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום - כלומר כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו:

19 דעביד בחנם - מ"ד משום מעות שזימן לרגל כיון דספדן עביד בחנם שפיר דמי ומ"ד לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום בחנם נמי אסור:

20 מתני' אין חופרין כוכין וקברות - לצורך מתים שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו דטירחא יתירא הוא:

21 מחנכין - מפרש בגמ':

22 נברכת - בריכה של כובסין ולית ביה טירחא כולי האי:

23 וארון עם המת בחצר - שהמת שם מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו אבל לא בחצר אחרת שלא יאמרו מלאכה אחרת היא:

24 ר' יהודה אוסר - להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון אא"כ היו מנוסרים בתחילה קודם י"ט:

25 גמ' גיהא ובר גיהא - בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים בקיע בר גיהא בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה ונכנסין לקטנה:

26 וארון עם המת בחצר - כלומר כשמת בחצר שפיר דמי דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא מצי למיעבד ארון ובאותה חצר:

27 מנסרין המנוסרין - יש עמו נסרין מתוקנין מערב המועד דטורח גדול לעשותן במועד:

28 מתני' מפני ששמחה היא לו - מפרש בגמ':

29 מחזיר גרושתו - דאינה שמחה כל כך:

30 ועושה אשה תכשיטיה - הני תכשיטין דקא מפרש בגמ':

31 לא תסוד - בסיד מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועד שהיא תסוד בסיד ומצטערת:

32 ומסרגין את המטות - בגמ' מפרש:

33 גמ' מאי הוי - וכי שמחה אסורה ביו"ט:

34 דאין מערבין שמחה בשמחה - כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה:

35 מפני הטורח - ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור:

36 משום ביטול פריה ורביה - דאי שרי נשואין ביו"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין: