רש"י על מועד קטן י״ג

1 צרם אזן בכור - חתך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום ויהא מותר לו ואסור לעשות כן משום מום לא יהיה בו ויקרא כב כלומר לא תטיל בו מום ואם הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת אין בניו נהנין ממנו:

2 משום דאיסורא דאורייתא הוא - אבל האי דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא דאורייתא הוא דהא בלא מתכוין מותר לגמרי:

3 מכר עבדו לעובד כוכבים - קנסוהו רבנן ויצא לחירות דאי ברח מן העובד כוכבים אין ישראל יכול לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו יכולין לכופו:

4 דכל יומא מפקע ליה ממצות - דכל זמן שהוא ברשות העובד כוכבים אינו עוסק במצות:

5 גברא - דנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן שלא ליהנות ממנה:

6 ממונא קנסוה רבנן - ואפילו בניו אין יכולין ליהנות ממנה:

7 שנתקווצה - ניטלו ממנה קוצים שבה:

8 נטייבה - נזבלה שהוליך הזבל בעגלות ומשאות:

9 נידיירה - על ידי דיר בהמה לזבלה עבודת קרקע היא נזדבלה כל הני מדרבנן נינהו ואעפ"כ קנסו דלא תזרע למוצאי שביעית:

10 טימא טהרותיו - של חבירו קנסו דחייב לפרעו:

11 היזק שאינו ניכר הוא - דהא בעיניה הוא:

12 שכר פעולה שאין לו מה יאכל - שאין לו לפועל מה יאכל:

13 מהו - שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה לאכול:

14 לאתויי מאי - אי למוכר הא תני ליה לצורך המועד אלא לאתויי שכר פעולה שאין לו מה יאכל דמותר:

15 פרושי קא מפרש - לצורך המועד כיצד כגון שאין לו למוכר מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה:

16 ואם אינו מאמינו - מלוה ללוה:

17 שאין לו מה יאכל לאתויי מאי - אם משום לוה הא קאמר אם אינו מאמינו מותר והכא לא מצי לתרוצי פרושי קא מפרש דהכי מיתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא מותר בלאו הכי:

18 לאו לאתויי שכר פעולה - שאין לו לסופר מה יאכל שרי בחולו של מועד:

19 כל מלאכה נמי תשתרי - בערב הפסח דהא אישתרי שכר פעולה בחולו של מועד אלא תיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור בחולו של מועד:

20 מתקיף לה רב פפא - אדרב ששת פריך מדפריך מהאי דתנן שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים כו' אלמא סבר כל מלאכה שרשאי אתה לעשות בחולו של מועד עושין אותה בערב הפסח:

21 א"כ בנין לישתרי - בערב הפסח דהא כותל הגוהה לרה"ר מותר לבנותו בחולו של מועד:

22 מתקיף לה רבינא - סבר נמי כרב פפא:

23 ה"ג אלא אמר רב אשי:

24 משום צורך י"ט - שרי כגון הני ג' אומניות ותו לא והוא הדין אם אין לו מה יאכל דאין צורך י"ט גדול מזה:

25 מתני' אבל מפנה הוא לחצרו - והא משמע ליה עכשיו שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו:

26 אם חושש - שמא יגנבו:

27 גמ' והא אמרת רישא אין מפנין - מבית לבית:

28 סיפא אתאן לבית שבחצר - והכי קתני מפנה הוא מבית שבחצרו לחצרו:

29 בדיק לן - אי ידעינן לתרוצי:

30 בי"ד - מוליכין ומביאין כלים:

31 בחולו של מועד - אין מביאין:

32 כאן במאמינו - לאומן אין מביאין דשלא לצורך הוא:

33 אין מאמינו - מביאין:

34 והתניא - סיועא:

35 כד וכוס לצורך המועד הן אבל צמר וכלים אין צורך המועד:

36 ואם אין לו - לאומן מה יאכל נותן לו שכרו:

37 מפנן לחצר אחרת ואם אינו מאמינו - בחצר אחרת:

38 מביאן לתוך ביתו - אלמא בשאינו מאמינו מביאן:

39 מוליכין קשיא - דקתני מתני' דפעמים מוליכין ומתני' דהכא קתני אין מביאין כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך:

40 כדשניין מעיקרא - כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד:

41 מתני' מחפין - מכסין:

42 הדשושות - שדשין וכותשין חיטין לדייסא:

43 והגרוסות - שטוחנין פולין לגריסין:

44 בצנעה - שמא יאמרו זה לוקח שלא לצורך המועד:

45 גמ' אקלושי - שמכסהו בענפים מרוחקין זה מזה דלא הוי כסוי גמור:

46 אסמוכי - הענפים סומך זה לזה דהוי כסוי גמור:

47 כמין כרי - מכנסין אותן ביחד כדי שיהו נוחין לכסות:

48 החמירו על עצמם דלא עבדי כלל - ולחומרא:

49 או דלמא - החמירו על עצמן לעשות בצנעה מדעתן ואם רוצין לעשות בפרהסיא עושין ולקולא:

50 דשושי - דשי תבואה איכא דאמרי דשושי המשברין תבואה חדא לשנים ושורין במים כו':

51 כונתא - כוסמת שלותתין אותן היינו חילקא:

52 טמאים בכל מקום - מקבלין טומאה בין בכפרים בין בכרכים דקיימא לן פסחים דף מ. סולת של בני כרכים מקבלת טומאה שהוכשרה במים ובני כפרים אין מקפידין אסולת נקיה ללתות במים וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו בכפרים דאי אפשר להם בלא לתיתה משום הכי טמאין דהא מיתכשר דשרי להו במיא: לעולם הוי כונתא ומיקלפן דשרי להו במיא דשרי קליפה:

53 דשקיל חלקייהו - כלומר כשנוטל הקליפה והוי חלק:

54 כרופייתא - מוכרי בשמים:

55 חנות פתוח לסטיו פותח ונועל כדרכו - הואיל ואינו פתוח לרה"ר כשאר חנויות:

56 פותח דלת אחד ונועל דלת אחד - אבל כדרכו לא אינו מוכר כדרכו:

57 הא בפירי - שיש לחשוד שקונה לצורך ימות השנה:

58 בתבלין - מוכר כדרכו כגון כרוב וכרשינין הכל יודעין דלצורך המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין להתקיים הלכך אפי' בפרהסיא מותר:

59 מתני' ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' - במועד לפי שהיה אנוס שלא היה יכול לגלח קודם:

60 ומי שנשאל לחכם - שנדר שלא לגלח ושאל לחכם במועד:

61 מטומאתו לטהרתו - נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו משמר נזרו ומגלח וכן מצורע שעלה מטומאתו מגלח ברגל לפי שלא היה להם פנאי לגלח קודם הרגל: