רשב"ם על פסחים קי״ט

1 זה המכיר מקום חבירו בישיבה - שיודע לומר זה מקום פלוני וזה מקום פלוני דהואיל ומכיר מקום חבירו רגיל הוא לישב תמיד שם:

2 עתיק יומין - זה הקדוש ברוך הוא דכתיב דניאל ז׳:ט׳ ועתיק יומין יתיב

3 סתרי התורה - מעשה המרכבה ומעשה בראשית ופירושו של שם כדכתיב שמות ג׳:ט״ו זה שמי לעלם והמכסה היינו שאינו מוסר אותם לכל אדם אלא למי שלבו דואג כדאמרינן בפרק אין דורשין חגיגה דף יג. זה המגלה דברים שכיסן עתיק יומין והכי משמע למכסה סתרי תורה שהיו מכוסין מתחלה ועתיק יומיא גילן ונתן רשות לגלותן ומי שמגלה אותן זוכה למה שאמור בפסוק זה:

4 למנצח - לשון מפעיל מדלא כתיב לנוצח משמע שנותן ניצוח לבריותיו שינצחוהו:

5 לולי משה בחירו - אלמא קרי ליה בחירו משום דעומד בפרץ לפניו ומדמשבח ביה משמע שמח הוא בכך:

6 מפני מדת הדין - שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם בסתר:

7 גבי מצודה גרסינן דגן שדרך ליתן דגן במצודה שפורסין לפני העופות כשאין בה דגן אין עוף נפנה אליה גבי מצולה דהיינו מים גרסינן דגים:

8 וינצלו - דרשינן לשון מצודה:

9 מלחמתו של זרח במצרים גמרא אבל מלחמתו של זרח באסא קראי בד"ה ב יד:

10 ושיגרו להדרימון - מלך ארם לעזור לו על בעשא מלך ישראל וקראי נינהו שם ב טז:

11 באו בני עמון ונטלוהו כו' - גמרא מלחמת יהושפט בעמונים קראי ודרך הראשונים להביא גנזיהן עמם במלחמתם כדי שימשך לבם אחר ממונם ולא יברחו וכשהן מנוצחין הנוצחין נוטלים ממונן: מלחמת סנחריב באחז קראי חזקיהו נטלו מסנחריב כשבא המלאך והכה המחנה:

12 כשדיים תפשו את צדקיהו - קראי פרסיים קבלו המלכות מכשדים דכתיב דניאל ה׳:כ״ח פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס ויוונים קיבלו המלכות מפרסיים מפורש בספר יוסיפון וגם רומיים שקיבלו המלכות מיוונים מפורש שם ובפ"ק דע"ז דף ח::

13 זה עשרו של קרח - שעל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם:

14 משוי שלש מאות - לאו דוקא וכן כל שלש מאות שבש"ס:

15 אקלידי - מפתחות:

16 דגילדי - מרצופין של עור ואעפ"כ היה משוי שלש מאות פרדות

17 וקולפי - פותחות:

18 אבן מאסו הבונים - זה דוד שהיה צעיר באחיו ורועה:

19 נפלאת בעינינו - לשון רבים אמרו אחיו:

20 זה היום עשה ה' - שמואל היה מתנבא שסופן לגיל ולשמוח בו שיושיעם מאויביהם:

21 הצליחה נא אמר דוד - שיצליח במלכותו:

22 אסרו חג בעבותים - הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח ומתן דמן למזבח:

23 כופל בה דברים - מעט היה כופל מברוך הבא ולמטה: מאודך ולמטה ולי נראה משום כבוד ישי ושמואל ודוד ואחיו שאמרוהו מאודך ולמטה כדאמרן לעיל כופלין אותו ויש לשונות אחרות ולא נהירא:

24 לכפול - את ההלל:

25 ולא במותי - שנקבר מול בית פעור ולא זכו עצמותיו ליכנס בארץ כעצמות יוסף שנקברו בארץ כדכתיב יהושע כ״ד:ל״ב ואת עצמות יוסף קברו בשכם והיינו דכתיב דברים ד׳:כ״ב כי אנכי מת בארץ הזאת בחוצה לארץ אינני עובר את הירדן אפילו לאחר מיתה לא יעברו עצמותי את הירדן:

26 נון בנו יהושע בנו - ממשפחת אפרים חשיב בדברי הימים עד יהושע ולא משכח קרא ברא ליהושע:

27 מתני' מפטירין - לשון הנפטר מחבירו כלומר כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה באפיקומן ובגמרא מפרש

28 גמ' אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה - אחר שאכלו הפסח בחבורה לא ילכו בחבורה אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר גזירה דילמא אתי למיכל את הפסח בשני מקומות ואנן תנן סתמא כר"י בכיצד צולין לעיל פסחים דף פו. דפסח נאכל בשתי חבורות ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות והך מילתא דרב אוקמיה התם בשעת אכילה אבל לאחר אכילה יכול ליעקר לומר הלל בחבורה אחרת ולא קפיד אלא לאכול בב' מקומות אבל לאכול דברים אחרים במקומן הראשון שרי רב ובלבד שלא יעקור לאוכלן עם חבורה אחרת והיינו דפליג עליה שמואל ורבי יוחנן ואמרי כל דבר אסור לאכול אפילו בחבורתו ראשונה וליכא לפרושי שלא יעקרו מחבורה לחבורה דלאחר שאכלו קצת מן הפסח לא יאכלו ממנו בחבורה אחרת דהא סתם לן תנא בכיצד צולין שם וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו עד שמגיע אצל חבורתו ותרי סתמי למה ולרב הכי משמע ליה אפיקומן אפיקו מנייכו הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל במקום אחר:

29 כגון ארדילאי לי וגוזליא לאבא - לרב דשמואל הוה רגיל לאכול בקינוח סעודה כמהין ופטריות ורב רגיל לאכול אחר סעודתו גוזלות ולשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה ואתא שמואל למימר דלא מיבעיא שלא יעקור מחבורתו לחבורה אחרת אלא אפילו בחבורתו אסור לאכול כלום אחר הפסח שלא יאבד ממנו טעם הפסח ולפי שדינו ליאכל בסוף על השבע וכן כל קרבנות כדכתיב במדבר יח למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין:

30 אבא - כך שמו של רב אלא בכבוד קורין אותו רב בבבל הכי כמו שקורין לרבי יהודה הנשיא בארץ ישראל רבינו וכן מוכיח בשחיטת חולין דף קלז: דאמרי' מאן ריש סידרא בבבל אבא אריכא וברב מיירי שהיה רב ארוך בדורו כדאמרינן במסכת נדה דף כד: ורבי יוחנן כשמואל סבירא ליה אלא שהיה רגיל באלו בקינוח סעודה:

31 אין מפטירין אחר המצה אפירומן - שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה ועל כרחינו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה אע"פ שאינה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל גבי מרור דלאחר שמילא כריסו ממנו היאך חוזר ומברך עליו הלכך מברך אתרוייהו ברישא והדר אכיל מצה באחרונה ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר שלא לשכח טעמה ובמצה בזמן הזה מיירי דליכא פסח בהדה דאי בזמן דאיכא פסח הא בהדיא תנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן והיינו אחר פסח ומצה הנאכלת עמו:

32 אחר מצה - בלא פסח מפטירין

33 אחר הפסח הוא דלא - אכיל בזמן דאיכא פסח דאין אוכלין אפיקומן אחר הפסח והמצה שעמו:

34 סופגנין - רקיקין העשויין כספוג מתוך שעיסתן רכה אין תורת לחם עליהן ואנן בעינן לחם דכתיב דברים טז לחם עוני:

35 דובשנין - מטוגנין בשמן ודבש ואינו לחם עוני אלא לחם עשיר: