רשב"ם על פסחים קי״ד

1 רבי יצחק ב"ר אחא דשמעתא - מילתא באנפי נפשה היא כל רבי יצחק סתם הנזכר בשמעתא הוא רבי יצחק ב"ר אחא רבי יצחק סתם באגדתא הוא רבי יצחק בן פנחס:

2 שמעו נא אחיי - דשמעתא בן אחא:

3 אכול בצל ושב בצל - אכול בצל או ירקות ותשב בצל ביתך ואל תצטרך למכור ביתך:

4 ולבך רודף עליך - ומתאוה לאכול כל שעה שהורגלת:

5 דאכיל אליתא - אליה כלומר בשר שמן תמיד:

6 טשי בעיליתא - כשבאין לתובעו הקפותיו הוא נסתר שאין בידו מה לפרוע:

7 קקולי - ירקות:

8 אקיקלי דמתא - על אשפות הנהר העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הוא יושב ואין תובעין לו כלום:

9 מתני' על היין - והוא הדין למקדש על הפת וטעמא מפרש בגמרא

10 גמ' דברים שבין בית שמאי וב"ה בסעודה - הכא לא חשיב אלא חדא מפלוגתייהו אבל במס' ברכות דף נא: איכא טובא:

11 גורם ליין שיבא - קודם סעודה:

12 וכבר קידש היום - טעם אחר נותן לדבריו דמשקיבלו עליו מיציאת הכוכבים קידש היום ועדיין לא בא יין לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה:

13 שהיין גורם לקידוש שתיאמר - שאם אין לו יין או פת אינו מקדש והמקדש על הפת כמקדש על היין וברכת הפת קודם:

14 תדיר קודם - במס' זבחים נפקא לן מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד מלבד משמע לאחר שהקרבת התמיד תקריב המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא הוא אתא למילף דבשביל שהוא תדיר הקדימו הכתוב ומכאן אתה דן לכל התדירין

15 דהא נפקא ב"ק - במסכת עירובין בפ"ק:

16 ור' יהושע היא - בב"מ בפרק הזהב גבי תנור שחתכו חוליות עמד ר' יהושע ואמר אין משתמשין בב"ק והלכך לדידיה הוצרך לומר בזו הילכתא כב"ה שבשאר מחלוקת דב"ש וב"ה שלא הוקבע בפירוש הלכה כב"ה ס"ל שהרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה וכדברי ב"ה עושה כדתניא באלו טריפות דף מד. ומוקמינן לה אליבא דר' יהושע:

17 מתני' הביאו לפניו - הירקות אחר שבירך על היין:

18 מטבל בחזרת - זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל פסחים דף קז: השמש מטבל בבני מעיים לפי שכל מאכלם על ידי טיבול והאי טיבול לאו בחרוסת הוא כדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעדיין לא הביאו והך חזרת לאו דוקא אלא אם כן אין שם ירק אחר מטבל בחזרת ואוכל:

19 עד שמגיע לפרפרת הפת - קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר מצה שהוא מברך על אכילת מרור כדכתיב על מצות ומרורים במדבר ט׳:י״א בתחלה מצה ואח"כ מרור וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה:

20 מצה וחזרת וב' תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה - ובגמרא פריך הואיל ולאו מצוה למה מייתי לה:

21 מביאו לפניו - אחר אותו טיבול

22 שני תבשילין - בגמרא מפרש כנגד מי:

23 גמ': בגמרא מפרש כנגד מי:

24 זאת אומרת מצות צריכות כוונה - משום הכי בעי תרי טיבולי שמא לא נתכוון בראשון לשם מרור הואיל ובירך עליו בפה"א כשאר ירקות דעלמא שהרי אין עדיין אכילת מצות מרור לברך עליו על אכילת מרור עד לאחר המצה:

25 אי הכי מאי מצוה להביא כו' - מביאין הוה ליה למיתני:

26 דילמא הא קמ"ל - דבעינן תרי טיבולי משום תינוקות שישאלו ועבדי היכירא טובא ומיהו ממרור קמא יצא ידי חובתו ומהדר ר"ל א"כ דמשום היכירא דתינוקות לחוד נקט תרי טיבולי ולאו לאשמועינן מצות צריכות כוונה לאשמועינן שאר ירקות בטיבול ראשון ומרור בטיבול שני דאיכא נמי היכר לתינוקות אבל במרור לחודיה לא בעינן תרי טיבולי דכולי האי לא עבדינן משום היכירא דתינוקות להקדים אכילת מרור קודם זמנו

27 ועוד תניא - בהדיא דמצות אין צריכות כוונה ותיובתא דריש לקיש:

28 אכלן דמאי יצא - דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה:

29 אכלן חצאין - חצי זית בפעם ראשון וחצי זית בפעם שני ובמרור מיירי:

30 תנאי היא - דהאי תנא לית ליה מצות צריכות כוונה ורבי יוסי אית ליה:

31 אע"ג שטיבל בחזרת - טיבול קמא היכא דליכא שאר ירקות:

32 מצוה להביא כו' - כלומר מצוה להביא מן התורה דאכתי לא קיים מצות אכילת מרור הואיל ולא נתכוון דמצות צריכות כוונה:

33 סילקא - תרדין ורבותא היא וכל שכן שני מיני בשר:

34 הואיל ונפק מפומיה דרב הונא - בשביל חיבתו להראות הלכה כמותו:

35 ש"מ - מדקאמר רב הונא שמבשלין אורז בפסח ולא חייש לחימוץ לית דחש לדר' יוחנן בן נורי:

36 אפי' דג וביצה שעליו - שהיו רגילין להטיח את הדג בביצים והיינו רבותא דאע"ג דדמי לתבשיל אחד חשיב שני תבשילין:

37 ואחד זכר - לחגיגת ארבעה עשר הבאה עם הפסח:

38 שני מיני בשר - צלי כנגד הפסח ומבושל כנגד חגיגה כך פירש רבינו חננאל מרומי:

39 גרמא ובשולא - חתיכת בשר ומרק שנתבשלה בו:

40 פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות - מברך מעיקרא בטיבול ראשון אשאר ירקות בורא פרי האדמה דאסור ליהנו' מן העולם הזה בלא ברכה דכיון שיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי שיברך בפה"א תחלה דהיינו ברכה הראויה להן ויפטור את המרור מברכת פרי האדמה ואחר כך יברך על החזרת על אכילת מרור: