רשב"ם על פסחים קי״ז

1 ידידיה - ויקרא שמו ידידיה ש"ב יב נתן הנביא קרא כן לשלמה

2 מרחביה - כמו מרחב

3 חביבי - דודי ר' חייא:

4 הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת:

5 בהלולים הרבה - בהללויה הרבה וכולהו הללויה דריש ליה הכי אלמא תיבה אחת היא

6 בתהלה - תהלה לדוד:

7 בתפלה - תפלה לעני כי יעטוף תפלה למשה:

8 שיר שבתורה - אז ישיר משה:

9 משה וישראל כו' - כלומר באותו פשיטא לן דמשה וישראל באותה שעה שעלו מן הים תיקנוהו ולא היה מקודם לכן אבל הלל דראשי חדשים וימים טובים מי תיקנו

10 שעמדו על הים - לאחר שעברו כדכתיב תהלים קיד הים ראה וינוס והתפללו לא לנו פן יעבור פרעה וחילו אחריהם:

11 על כל פרק ופרק ועל כל רגל ורגל ועל כל צרה שלא תבא עליהן - לישנא מעליא נקט כלומר שאם ח"ו תהא צרה עליהן ויושעו ממנה אומר אותה על גאולתה כגון חנוכה:

12 דוד אמרן - על המאורעות שאירע:

13 כל אלו - תפלות:

14 הלל זה - בספר תהלים שאנו אומרים על כל פרק ופרק

15 משה וישראל אמרוהו - דכתיב ביה בצאת ישראל ממצרים הים ראה וינוס ואח"כ קבעו דוד בספר:

16 אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן - מיציאת מצרים ועד דוד ולא אמרו עליו הלל:

17 ד"א פסלו של מיכה עומד בבכי - באותו מקום דבימי דוד היה דכתיב ביה עד גלות כל הארץ שופטים יח וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם בתמיה אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק כך שמעתי. ול"נ בבכי כינוי הוא לגנאי כלומר עומד בשמחה: וישראל אמרו לפניו ל"ג ואי גרס ליה מפרשינן ליה כמו בפני הבית בעודו קיים:

18 כנגד ציבור - כנסת ישראל שנתנבא על גלותן והתפלל עליהן:

19 ניצוח וניגון לעתיד לבא - כל מקום שנאמר ניצוח למנצח בנגינות לעתיד לבא הוא מדבר ולא ידענא היכי משמע אלא הכי הוה קים להו:

20 ע"י תורגמן - הוא אומר ואחר משמיע לרבים והיינו משכיל לוחש לתורגמן:

21 לדוד מזמור - משמע תחלה היה לדוד רוח הקודש ואח"כ מזמור:

22 מזמור לדוד - משמע מתוך המזמור באה שכינה לדוד:

23 ללמד מכאן כו' - מכאן אתה למד וגם מפסוק אחר מוכיח שנאמר ועתה קחו לי מנגן וגו':

24 שמחה של מצוה - כי הך דקחו לי מנגן שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה:

25 וכן לחלום - אם הולך לישן מתוך שמחה רואה חלום טוב

26 הא ברבה - צריך ללמוד מתוך דבר שמחה:

27 יהושע וכל ישראל אמרוהו - כלומר אף ישראל ויהושע אמרוהו וכן פירש רבינו ולא נהירא לי שאם כן בכולן אתה צריך לפרש כן ואם כן מאי בינייהו ובין חכמים שאומרים נביאים שביניהן אמרוהו וכו' ואתי למימר דכל הני דאמרן לעיל אמרוהו על צרתן שהרי תקנוהו נביאים לכך אלא כל אחד מן התנאים הכי קים ליה מרביה:

28 הללויה ריש פירקא - כולהו הנך דספר תהלים שאין בו כי אם אחת לבדו בין פרק לפרק אבל מקום שיש שני פעמים הללויה בין פרק לפרק לא פליגי רב חסדא ורבה בר רב הונא דחד מלעיל וחד מלרע:

29 קראי מוסיפין - בעלי מקרא מוסיפין אף אלו:

30 מאי לאו בהא קמיפלגי - דהנך תנאי אליבא דב"ש בהללויה פליגי אי סוף פירקא הוא אי ריש פירקא הוא הלכך האי נקט מילתיה בהך לישנא והאי מילתיה באידך לישנא אבל אליבא דבית הלל דליכא הללויה עד חלמיש למעינו מים לא פליגי כו' אלא איידי דמיחלפי מילתיה דב"ש משום הללויה אי ריש פירקא הוה אי לא מיחלפי נמי מילתייהו דבית הלל למינקט האי מילתיה סוף פירקא ואידך ריש פירקא כי היכי דאמרי אליבא דב"ש

31 ומ"ד עד אם הבנים קסבר עד ועד בכלל - ואי הוה אמר בצאת הוה משמע דאף בצאת בכלל ופלוגתייהו אליבא דבית הלל איכא לפרושי נמי בכה"ג:

32 ונימא עד הללויה - למ"ד עד ולא עד בכלל

33 מ"ד עד בצאת סבר עד ולא עד בכלל - ואי הוה אמר עד אם הבנים הוה משמע ולא אם הבנים שמחה בכלל:

34 קרית שמע - ברכת גאולה שאחר ק"ש:

35 והלל - של ערבי פסחים שחותם גאל ישראל כר"ע דמתניתין שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה:

36 דצלותא גואל ישראל - שאנו מתפללין על העתיד:

37 דקידושא וקדשנו - דהודאה היא על שעבר:

38 דצלותא קדשנו - לפי שאנו אומרים אותה באמצע תפלה ראוי לאומרה בלשון בקשה:

39 צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום - בין בכוס בין בתפלה של שבת בגזירה שוה דפסח ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:

40 ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם זכור את יום השבת:

41 דאפטרתא - במסכת סופרים פרק יג תניא להו לברכות דהפטרה ומפרש דמגן דוד אומר ובצלותא שייך לומר טפי מצמיח קרן ישועה משום דרחמי נינהו ואנו מבקשין שיצמיח קרן ישועה לישראל ורבינו שלמה היה אומר משום הכי לא שייך למימר בתפלה מגן דוד שכבר אמרנו מגן אברהם ותרי חתימות כהדדי לא שייך בתפלה:

42 כשם הגדולים אשר בארץ - נתן הנביא אמר לדוד כן מפי הקב"ה שכשם שחותמים במגן אברהם חותמין במגן דוד הגדולים אברהם יצחק ויעקב ואע"ג דבשלשתן לא חתמינן היינו לפי שאין חותמין בשתים כדכתיב והיה ברכה מיהו שלשתן נזכרין בברכת אבות אבל דוד שהוא יחיד בברכה הקבועה לו במי יחתומו אם לא במגן דוד:

43 סבי דפומבדיתא - רב יהודה ורב עינא בסוף פרק ראשון דסנהדרין דף יז::

44 בשבתא - בשבת דעלמא שאינו י"ט:

45 יומא טבא - בלא שבתא דאילו בשבת ויום טוב חתים תרוייהו מקדש השבת וישראל והזמנים כדמפרש במסכת ביצה דף יז:

46 שבתא דקביעא וקיימא - מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת החודש:

47 דברבים איתא - משום כבוד רבים אומר מקדש ישראל:

48 קידוש ברבים מי ליתא - בבית הכנסת ובסעודת חתן:

49 מתני' ברכת השיר - בגמרא מפרש

50 בין הכוסות הללו - בין שנים הראשונים לשנים האחרונים אם רצה לשתות ישתה:

51 בין ג' לד' לא ישתה - מצאתי בגמרת ירושלמי למה לא ישתה כדי שלא ישתכר דתו לא מצי למימר הלל ופריך התם והלא כבר משוכר הוא ששתה כבר הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר וה"ה נמי דיין שלפני המזון אינו משכר ואם רצה לשתות בין ראשון לשני ישתה דהא לא ממעט תנא אלא בין ג' לד':

52 גמ' ש"מ ברכת המזון טעונה כוס - דהא במסכת ברכות לא מתני' בהדיא דטעונה כוס אלא מדיוקא שמעינן ליה דאמר בריש פירקא דף קה: שמעת מינה מהא מתני' תמני ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ולימא נמי דממתני' שמעינן ליה:

53 ה"ג ארבע כוסות תקינו להו רבנן וכל חד וחד נעביד ביה מצוה - כלומר ראוי שיעשה בו מצוה אבל בשאר ימות השנה לא בעי כוס שאף כאן אין הכוס בא בשביל ברכת המזון: