רשב"ם על פסחים קי״ז ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על פסחים קי״ז ע״ב:ז׳ רשב"ם על פסחים קי״ז ע״ב:ט׳ »

1 העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון פתח ↗

לקדושי ביומא דשבתא כו'. היינו בתפלה. דעל הכוס הזכיר רבינו להלן ואף על גב דקדיש בתפלה צריך לאקדושי אכסא ש"מ דעיקר קידוש מה"ת הוא בתפלה. וחכמים קבעו על הכוס ג"כ. וזה דעת בה"ג ה' קידוש והבדלה שכ' בזה"ל מחייבינן לקדושי ליומא דשבתא וליומא טבא בצלותא ועל כסא דחמרא. דכתיב זכור את יום השבת מכאן סמכו חכמים לקידוש היום מה"ת. אין לי אלא שבת חג המצות מנין כו' ואע"ג דמדכר בקידושא צריך למדכר בצלותא ובברהמ"ז מ"ט זכור וזכרת כתיב תרין קראי ואתי מועדות ילפי משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס כו' עכ"ל. וע"כ הא דדרשינן אין זכירה אלא על היין אסמכתא בעלמא הוא דזכירה שני' יוכיח שהוא בתפלה. אלא מה"ת בברכה מיוחדת לקידוש שבת וכשמתפלל או מברך ברהמ"ז חייב להזכיר. ואע"ג דעיקר תפלה אינו מחויב מה"ת לשיטת הרמב"ן בכל יום. מכ"מ הכי פירושא כשמתפלל צריך להזכיר מה"ת. וכמש"כ כיב"ז בשאילתא דלעיל אות ד'. ומיהו רבינו לא הביא אלא חד קרא לתרווייהו וחולק על בה"ג בזה וס"ל שאינו מחויב מה"ת אלא זכירה א'. וכבר הוי בזה הסמ"ג ריש מ"ע כ"ט וז"ל ושני מקראות יש בדברות הראשונות זכור ובדברות האחרונות וזכרת להטעינו שני זכירות א' בתפלה וא' על הכוס בין בכניסתו בין ביציאתו. ואני אומר כי שני הזכירות א' בכניסתו הוא זכור וא' ביציאתו הוא וזכרת שנכתב בפ' שמור שאומר במדרש שנאמר על יציאת שבת כמו שנבאר לפנים. ומה שתקנו בתפלה ועל הכוס בקידוש והבדלה תקנה היא כו' עכ"ל סמ"ג. הרי שהביא תחלה דעת בה"ג דשני הזכירות הוא בתפלה ועל הכוס. ואחר כך חלק ע"ז. וזהו דעת רבינו. וכן בס' המכריע סי' ע"א דחה דברי בה"ג אלו. והביא דברי רבינו דסבירא ליה דהבדלה מן התורה. אלא מדרשה אחרת ע"ש. הא מיהא למדנו דס"ל לרבותינו הראשונים דעיקר קידוש מה"ת בברכה לחוד ולא על היין. והכי מוכח ברייתא דמכילתא דתני' בפ' יתרו זכור את יום השבת לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין עה"י בכניסתו אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת ימים טובים מנין ת"ל אלה מועדי ה' וגו'. וכבר כ' הרמב"ן עה"ת. שיש לסרס אותה ברייתא כמו שמסרס הגמ' בפסחי' ד' ק"ה על הא דתניא זכור את יום השבת זכרהו עה"י אין לי אלא ליום בלילה מנין ת"ל זכור את יום. ומקשה הש"ס ע"ז ומסיק הכי אין לי אלא בלילה ביום ענין כו' והוא אסמכתא דעיקר קדוש בכניסת שבת. והכי יש לתרץ הברייתא שבמכילתא. זהו דעת הרמב"ן ז"ל ועפר אני תחת כפות רגליו ונלפע"ד דהכא אאל"כ דא"כ היאך יתבאר הדרש ת"ל ושמרתם את השבת. ותו דלהלן במכילתא תני עוד ויום השביעי שבת לה' אלהיך ל"נ לפי שה"א כל העושה מלאכה ביום השביעי מות יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ויום השביעי לא תעשה וגו'. אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום. עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין תלמוד לומר מחלליה מות יומת. עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ויום השביעי שבת לה' אלהיך שאין ת"ל שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה. והיאך אפשר לסרס כאן. אבל העיקר כאשר לפנינו וסבירא ליה לתנא דמכילתא לפרש יום. יום ממש. ולא מעל"ע ולא כגמרא דילן אליבא דברייתא. וכבר הובא ספק בזה בת"י יומא פרק יוה"כ ע"ש. וקסבר דעיקר קידוש למדנו מדכתיב לקדשו ולא מזכור וכ"כ הרמב"ן ז"ל וע' מש"כ אות כ"א דפליגי בזה תנאי ר"א ור"ע. ואם כן מדכתיב לקדשו היינו ביום השבת שהוא בלשון זכר. בלילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת. וסיפא דקרא כי קודש היא לכם. הרי דקדושה ללילה שהוא בלשון נקיבה. וכן בעונש ואזהרה דכי כתיב כל העושה מלאכה ביום השבת. הרי יום. בלילה מנין. ת"ל מחלליה מות יומת. הרי דבלשון נקיבה שהוא בלילה. מיהו אזהרה בלשון נקיבה לא שמענו ומפרש יתורא דקרא שאין ת"ל שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה. זהו דרך המכילתא ומכאן יצא המנהג להפריש בלשון התפלה בלילה וינוחו בה וביום וינוחי בו כמש"כ המ"א סי' רס"ח. ונראה עוד דהא דמחולקין בנוסחא דקידוש שבת אם ראוי לומר כי הוא יום תחלה למקראי קודש או להתחיל תחלה למקראי קודש. דרש"י כתובות ד' ז' ב' והרמב"ם בפ' כ"ז מה"ש כתבו כי הוא יום. מדקדקים וגייזי הני תיבות. דלפי גמרא דילן מהראוי לאמרו דלשון קרא הוא את יום השבת לקדשו אבל לפי המכילתא לא קאי האי קרא לקידוש הלילה. וחשו לדעת המכילתא. וזהו מש"כ מהר"מ מרוטנבורג והובא במ"א סי' תקצ"ז שאמר דקידוש היום של יו"ט מדאורייתא ותמה המג"א. הרי אפי' בשבת הוא מדרבנן. וזהו שציין המג"א ע' סי' רפ"ט ס"כ אבל מהר"מ מרוטנבורג חש לדעת המכילתא שהוא מה"ת. ואע"ג שודאי הלכה כש"ס דילן מכ"מ אין לראות דעת המכילתא לגמרי וכמש"כ החסיד בעל אור החיים בפ' קרח שלא דמי מכילתא וספרא וספרי לתוספתא שלא הוזכר בש"ס דילן שדוחין אותה לגמרי משא"כ מדרשים אלו שהם מזוקקות ביותר ע"ש. אלא שהתשב"ץ ח"ג סי' נא לכ"כ ע"ש. ומה שהקשה המג"א מקידוש יו"ט יבואר עוד לפנינו אות כ"א. נחזור לענין. דדעת המכילתא דנ"ל קידוש מלקדשו. ממילא הא דמקדשין על היין אין לזה שורש מה"ת. וזהו דעת הרמב"ם ותו' כמש"כ המג"א סי' רע"א. אבל דעת הרמב"ן ז"ל במלחמת ה' פ"ג דשבועות והר"ן שבת פ"ב לענין נר ביתו וקידוש היום. דקידוש עה"י או על הפת מה"ת אלא שמה"ת אינו מחויב לשתות. וע' מש"כ הרא"ש פ' ע"פ סי' ה' בשם רבינו יונה ז"ל דלהכי מקדשין בבה"כ שלא במקום סעודה כדי להוציא מה"ת למי שאינו יודע לקדש משמע דס"ל ג"כ דעל היין מה"ת. ועוד כתבתי בזה בביאור הספרי פ' נשא פי' כ"ג. עוד ראיתי להעיר דלדעת המכילתא ומהר"מ מרוטנבורג שחש לה דקידוש היום מה"ת ויוצאים בתפלה וחכמים חזרו וקבעוה על הכוס ובלא ברכה מיוחדת. רק לזכר קידוש. א"כ אמאי אין בתפלה זכר ליציאת מצרים והרי אמרו בפסחים ד' קי"ז ב'. וצריך שיזכור יצ"מ בקידוש היום שנא' כי איברא באמת יש נוסחאות של תפלה שאומרים זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים. וכן הוא בכלבו סי' ל"ה ולזו הנוסחא רמז הרשב"ם ד"ה צריך כו' בין בכוס בין בתפלה כו'. ולמש"כ הא שכ' מהר"מ מרוטנבורג שהוא מה"ת אין הכוונה דקידוש על היין כמו שאנו עושין הוא מה"ת שהרי אין מברכין מאומה. ויוצאין בתפלה. אלא שיש לזה עיקר מה"ת דלא נימא שהוא לכבוד שבת בעלמא וא"כ אינו אלא מי שרוצה לאכול ולכבדו באכילה משא"כ המתענה. קמ"ל שלא כן הוא אלא עיקר הקידוש מה"ת ולפי שמתפללין לא קבעו חכמים עוד ברכה אלא הכוס בלבד. ובאמת מי שאינו יכול להתפלל. צריך לקדש בברכה על הכוס ביום לדעת המכילתא. וע' מש"כ סי' קס"ו אות ב' נ"מ בין שתי הדרשות דש"ס דילן ומכילתא לענין קידוש על הפת ע"ש:

2 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְצָרִיךְ שֶׁיַּזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּקִידּוּשׁ הַיּוֹם. כְּתִיב הָכָא: ״לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם״. וּכְתִיב הָתָם: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״.

8 צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום - בין בכוס בין בתפלה של שבת בגזירה שוה דפסח ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:

9 ה"ג כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם זכור את יום השבת:

« רשב"ם על פסחים קי״ז ע״ב:ז׳ רשב"ם על פסחים קי״ז ע״ב:ט׳ »