רשב"ם על פסחים קי״ז א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על פסחים קי״ז ע״א:א׳ רשב"ם על פסחים קי״ז ע״א:ה׳ »

1 פסחים פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״הַלְלוּיָהּ״ לְרַב, מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב: חֲזֵינָא תִּילֵּי דְּבֵי חַבִּיבָא דִּכְתִיב בְּהוּ ״הַלְלוּ״ בְּחַד גִּיסָא, וְ״יָהּ״ בְּחַד גִּיסָא.

2 טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

סאייא כינוי לשרה ונראה דצריך לכתוב המכונה בזה ולא הוי קיצור שם כמו מירוש מן מרים כדלעיל בשם רש"ל ולא כמ"ש כאן בלבוש דאין צריך לכתוב המכונה גם כתב סאייה בה"א ג"כ אינו דהא לשון לעז הוא ונתבאר בשם בילא דצריך א' בסוף עמינדב פדהצור צורי שדי ודכוותייהו איתא במסורת חד מלה כ"כ בסדר גט וכן הוא בפסקי מהרא"י סי' קפ"ט נעתיק פה וכן הוא בב"י ובעל הלבוש שכתב בשמות אלו אם ירצה הסופר לחלקם לשני תיבות רשאי ותמהתי למה כן כיון דתיבה אחת היא איך לחלקם כמו בידידיה לרב חסדא בסמוך ומ"מ כשר הוא בדיעבד כמו שנכתב לקמן וכן הוא בב"י דידידיה דוקא אם ירצה יחלוק אבל פדהצור חד תיבה הוא והנה נבאר האי מילתא במאן דשייך בו תיבה אחת או שתים בס"ד דיתבאר בזה דין ידידיה איתא פ' ע"פ דף קי"ז אמר רב חסדא אמר ר' יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן ואין נחלקות לשנים רב אמר כס יה מרחב יה אחת הן אבעיא להו ידידיה לרב מאי ת"ש דאמר רב ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש אבעיא להו הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא תהלים דבי חביבי דהיינו ר' חייא דכ' בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא פי' הללו בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת ופליגי דריב"ל דאריב"ל מאי הללויה הילול הרבה אלמא תיבה אחת היא ופליגא דידי' אדידי' אמר ריב"ל כי' מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בנצוח כו' בהללויה גדול מכולן הללויה שכוללן שם ושבח בבת אחת נראה דכל עיקר סוגיא זאת היא לענין שם יה שבסוף תיבות אלו אם הוא קודש בפסוקים שהם נזכרים שם דלמ"ד תיבה אחת לא הוה קודש אלא שייך לסוף התיבה כמו שמביא רשב"ם תסתי' ולמ"ד שתי תיבות הם הוה יה קודש ומ"ה ההיא קמייתא דריב"ל שאמר הילולים הרבה ממילא לא הוה יה קודש אלא שייך לתחלת התיבה כדי שיהיה לשון רבים וא"כ הוה תיבה אחת ובתרייתא דריב"ל ס"ל דיה היא קודש ממילא הוה שני תיבות אע"פ שהם שייכי להדדי שכולל שם ושבח בבת אחת מ"מ הם ב' תיבות וכ"ז פשוט ונראה כי היכא דהללויה דרב הוה ב' תיבות ויכול לחלקם לב' שיטות ה"נ בידידיה דלא מצינו חילוק ביניהם לרב וא"ל דידידיה הוא שם אדם ואין לחלקו ולדמותו לכדר לעומר דאיתא בפ' אלו טריפות דבנות היענה מפסקי לשני תיבות ואפילו לשני שיטות אבל כדר לעומר נפסק לשני תיבות אבל לא לשני שיטות דהא ע"כ הכא בהללויה מפורש בהדיא דמפסיק בשני שיטות ה"נ ידידיה וק"ו הוא דהרי לבתרייתא דריב"ל שייכין טובא להדדי דהא אמרו בזה דכולל שם ושבח בבת אחת ואפ"ה יכול לפוסקה בשני שיטות דהא בתרייתא דריב"ל אתיא כרב וא"כ כ"ש בההיא דידידי' שיפסקם בב' שיטות וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' ק"ח וז"ל ושם ידידיה אם כותבין אותו תיבה אחת או שתים והביא ראיה מטופס דהרז"ך שכתב פדהצור ועמינדב כה"ג תיבה אחת ל"ד דאותן שמות לא אשכחן דמחלקינן להו בתרי שיטי כמו ידידיה כדאיתא פ' ע"פ אליבא דרב דנחלק לשנים ומסתמא ר"ל דומיא דהללויה דתהלים דבי ר' חייא דהוה בתרי שיטא כדפי' רשב"ם שם. אמנם היה נראה דכיון דאמרי' ופליגי דריב"ל בהללויה ובריב"ל קי"ל אפילו נגד רבי יוחנן כו' אמנם לגבי ר' חייא לא ברירא כלל אי קי"ל כריב"ל מ"מ נוכל לומר דהא דאמר רב ידידיה נחלק לשנים ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת דש"ד בו' ולכך נראה דכותבין ידידיה וכה"נ תיבה אחת בגט לא הפסיד עכ"ל מבואר כוונתו דלכאורה היה נראה שיש לפסול אותו גט שכ' בתיבה אחת ידידיה לרב דהוה ב' תיבות כמו שיש פסול לר' יוחנן אם נכתב בשני תיבות כיון דתיבה אחת היא ע"ז כתב דאין ראיה ממ"ש פדהצור בחד תיבה דהתם לכ"ע חד תיבה היא ובזה ודאי פסול אם נכתב בשני תיבות משא"כ בידידיה דהוה לרב ב' תיבות ויכולין לכתבו ידיד בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת כעין שאמר בהללויה מש"ה יש לפסול לרב אם נכתב בתיבה אחת אלא דלענין הלכה לא בירור לן אם הלכה כרב או לא וע"ז מסיק דאין פסול אם נכתב בתיבה אחת אפי' לרב דהוה שני תיבות דהיינו אם ירצה יכתוב שנים ואם ירצה יכתוב אפי' בתיבה אחת כל זה הצעתי וביררתי לפי שכתב הרב ב"י על דברי מה א"י אלו וז"ל ומ"ש שם ידידיה דיחלוק לשני תיבות אם ירצה נ"ל דהיינו דוקא בשיטה אחת אבל לא בשני שיטין דלא עדיף מכדרלעומר דלא פסקינן ליה אלא בשיטה אחת ואם הפסיקם בשני שיטות משמע דפסול עכ"ל ותיוהא טובא חזינא בזה חדא דמ"ש בשם מהרא"י דאם ירצה יכול לכתוב ידידיה בשני תיבות זה לא עלה על דעת מהרא"י לחדש דבר זה אלא בא ללמדנו אפי' בתיבה אחת כשר לכ"ע אבל לענין ב' תיבו' זה תליא בפלוגתא דר' יוחנן ורב אם הוא נכתב בתיבה אחת או אפילו בשנים ומהרא"י לא נחית לזה ותו מאן דפוסל דהוא ר' יוחנן פוסל אפי' בב' תיבות אלא דוקא בתיבה אחת ורב דמכשיר אפי' בב' תיבות מכשיר אפי' בב' שיטין כמו בהללויה כמ"ש מהרא"י בהדיא ואנן הוכחני לעיל מהסוגיא דכן הוא כרב וא"כ פסק הרב ב"י דלא כמאן דמחלק בין שני שיטין או חד שיטה בזה ואין כאן דמיון לכדרלעומר דהא אמרי' בהדיא דמותר אפי' בב' שיטין בהללויה וממילא ה"ה בידידיה ונ"ל דטעמא דהך יה הוא קודש כדאמרי' וע"כ שפיר יש לחלק בין קודש לחול משא"כ כבדרלעומר ותו נראה לע"ד דכל החלוקים הנזכרים הם לענין כתיבה בתורה האיך תהיה אבל לענין גט אע"פ שחלק תיבה אחת לשנים כגון ידידיה אף אם היה דינו להיות אחת למה יהיה הגט פוסל בשביל זה דלא גרע מחניכתו דכשר בדיעבד וכל מה שפלפלו הפוסקים בזה לענין גט היינו לכתחלה היאך יכתוכ כהלכה ע"פ מה שנמצא בתורה אבל פסול אם שינה ממה שכתוב בתורה לא ידענו כלל ע"כ תימה לי מ"ש ב"י דאם הפוסקים לשנים משמע דפסול מנא ליה האי כל הנ"ל נראה לי נכון להלכה ולכתחלה ודאי ראוי לכתוב ידידיה בחד תיבה וזה מותר לדברי הכל ואין אנו צריכין לדברי מהרא"י דמ"ש דאפי מ"ד שני תיבות היינו אם ירצה דזה דוחק דיש סברא לומר דוקא בשני תיבות כיון דידיד חול ויה קודש אלא כשר עכ"פ לכ"ע בגט דשאני בקרא דבעי' יהיה שם יה קודש ע"כ יפסוק אותו מן החול וכן למ"ד תיבה אחת אין להפסיקו לשנים דלא לישוויה להאי יה קודש והוא חול להאי מ"ד דשייך להשם של ידיד אבל בגט מאי חסרון יש לנו אם יכתבנו בחד תיבה לכ"ע ובדיעבד אין פסול בזה אם כתבו בב' תיבות ואפי' בשני שיטין דמחמיר ב"י אין פסול אם ניסת או א"א להשתדל גט אחר רק בדוחק גדול דודאי כדאי הוא מהרא"י לסמוך עליו ובפרט שהוכחנו שהסוגא מוכח' כן כנלע"ד. עלא באלף בסוף כי היא ל' אשכנז ומבואר בב"י בשם קונטרסין שהוא סדר גט דכל שהוא לשון קודש כותבין בה"א כמו חומה דביתהו דאביי חובה דביתהו דרב הונא וכל שאינו לשון קודש כותבין באל"ף כגון אדא אבא חסדא וכתב ב"י על זה אבל יש לדחות כ"ז מדאשכחן שם רבה ורבא ששניהם ל' בבלי ואחד כתוב באל"ף ואחד בה"א אלמא דכל שאינו לשון קודש בין באל"ף בין בה"א ש"ד עכ"ל ונלע"ד לתרץ דבחד תיבה אזלי' אם היא בלה"ק כגון רבה דהוא תיבה בלה"ק וכן חוב' חומה כתבינן להו בה"א משא"כ שם רבא אינו תיבה בלה"ק בב' רפויה ע"כ הוא באל"ף אלא דק"ל בשם עזרא הסופר למה נכתב באל"ף בסוף והלא הוא נכתב בפסוק ונראה כיון דנתגדל בבבל ששם לשון ארמי ע"כ נכתב כמו שכותבין שמות לשון ארמי: עמנו אל נראה דכל הדינין שישנן בידידיה ישנן כאן דמה לי יה בסוף ומה לי אל בסוף.

4 חביבי - דודי ר' חייא:

5 הללו בהך גיסא - בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת:

« רשב"ם על פסחים קי״ז ע״א:א׳ רשב"ם על פסחים קי״ז ע״א:ה׳ »