רשב"ם על פסחים קי״ב א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רשב"ם על פסחים קי״ב ע״א:ט׳ רשב"ם על פסחים קי״ב ע״א:י״א »

1 ויקרא רבה פתח ↗

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינָאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הָלְכוּ לִלְמֹד תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא בִּבְנֵי בְּרַק, שָׁהוּ שָׁם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲוָה מְשַׁלַּח וְיָדַע מַה בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ, רַבִּי חֲנַנְיָא לֹא הֲוָה שָׁלַח וְיָדַע מַה בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ. שָׁלְחָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ בִּתְּךָ בָּגְרָה בּוֹא וְהַשִּׂיאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן צָפָה רַבִּי עֲקִיבָא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר לָהֶם כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת יֵלֵךְ וְיַשִּׂיאָהּ, יָדַע מַהוּ אוֹמֵר קָם נְסַב רְשׁוּתָא וַאֲזַל, בָּעֵי לְעַיֵּיל בְּגוֹ בֵּיתֵיהּ וְאַשְׁכְּחָה דְּפַנְיָא לְזָוִית אָחֳרֵי, מָה עֲבַד אָזַל וְיָתַב לֵיהּ עַל מַלְיוֹתְהוֹן דְּנָשֵׁי שָׁמַע קָלְהוֹן דְּטַלְיוּתָא אָמְרִין בַּת חֲנִינָא מְלוֹי קוּלְתִיךְ וּסְלֵיק לִיךְ, מֶה עָשָׂה הָלַךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, נִכְנַס אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, לֹא הִסְפִּיקָה אִשְׁתּוֹ לִרְאוֹתוֹ עַד שֶׁיָּצָאת נִשְׁמָתָהּ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲנִיָּה זוֹ זוֹ שְׂכָרָהּ, לְאַחַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהִמְתִּינָה לִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזְרָה נַפְשָׁהּ לְגוּפָהּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אַרְבָּעָה דְבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן אַף אֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן, הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ עָרוֹם, וְהָאוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אִשְׁתּוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, וְהַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. רַב אָמַר אַל תִּכָּנֵס לָעִיר פִּתְאֹם, וְאַל תִּכָּנֵס לַבַּיִת פִּתְאֹם, בִּתְּךָ בָּגְרָה שַׁחְרֵר עַבְדְּךָ וּתְנֶהָ לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן כַּד הֲוָה סָלֵיק לְמִשְׁאַל שְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא הֲוָה מְבַעְבֵּעַ, עַל שׁוּם שמות כח, לה: וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ.

2 ברוך שאמר על הגדה של פסח פתח ↗

אילו סיפק צרכינו במדבר ארבעים שנה. לא נתבאר על איזה צרכים מכוין כאן, והלא באמת לא הי׳ באפשר במדבר להשיג כל הדרוש בחיים. ואולי מכוין למה שכתוב בסוף פרשה תבא, ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך, ואמרו בברכות ס׳ ב׳ בין יתר ברכות השחר, כד סיים מסאני׳ כשנועל מנעליו בשחרית מברך שעשה לי כל צרכי, ולא נתבאר מה יחש לשון ברכה לנעילת מנעלים. ואפשר לומר עפ״י הגמרא דשבת קכ״ט א׳ לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו כך גורס הרשב״ם בפסחים קי״ב א׳, וטעם הדבר ביאר הרשב״ם שם מפני שגנאי הוא לאדם לילך יחף, עכ״ל. אבל טעם זה אינו מספיק לתוצאת הדבר ממכירת כל מה שיש לו, ואולי אפשר להטעים הדבר עפ״י הכתוב במשלי כ״ב ח׳ צנים פחים קור וחום בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם, וידוע דמקור יסוד הצטננות הגוף הוא ברגלים, כי אחר הצטננות הרגלים נמשכה ההצטננות לכל הגוף, ולכן נעילת מנעלים היא יסוד לשמירת הבריאות של כל הגוף, וסמך לזה בירמיה ב׳ כ״ה מנעי רגליך מיחף, דהכונה שבזה תשמור כל גופך מהצטננות, והמלה יחף הוא שם ולא תואר, דאם הי׳ תואר הי׳ צ״ל יחפה, דרגל שם נקבה, ואמר בדרך הפלגה כי ראוי לאדם למכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו ולא יצננן ומתוך כך יבריא כל הגוף וכל החיים. ועפ״י כל המתבאר יכוון יחש הברכה בשחרית כשנועל מנעליו ״שעשה לי כל צרכי״ כי אחרי שיש לו מנעלים אינו דרוש עוד למכור כל מה שיש לו, ואם כן יש לו הכל, וזהו כל צרכי. ועתה נבא לבאור הלשון בהגדה כאן. אלו סיפק צרכינו במדבר, ומוסב על לשון הפסוק שהבאנו ונעלך לא בלתה מעל רגליך, ואם כן הי׳ להם כל מה שהי׳ להם בשלמות, כי לא הוכרחו למכור הכל למען קנין מנעלים, ובזה סיפק צרכנו במדבר ועוד יצטרף זה שלמות הבגדים, כמש״כ לא בלו שלמותיכם. ויש להעיר, כי בפרשה עקב ח׳ ד׳ כתיב בענין זה שמלתך לא בלתה, בלשון יחיד, וכאן כתיב לא בלו שמלותיכם בלשון רבים, ואפשר לומר כי בשניהם לריבותא, כאן הריבותא שגם ברבוי בגדים אפילו אחד לא בלה, ושם הרבותא שאפילו בגד אחד שלובשים אותו תמיד ומחמת זה נוטה יותר להבלות גם כן לא בלה. ומש״כ נעלך בלשון יחיד, ושמלות בלשון רבים אפשר לומר, דשני נעלים כחד חשיבא, שאין דרך לנעול מנעל אחד, משא״כ במלבושים אין אחד משועבד לחבירו, כי אפשר ללבוש כל אחד לעצמו. ועפ״י זה אפשר לבאר בפ׳ בא י״ב י״א ונעליכם ברגליכם ולא נעלך ברגלך — יען כי שם נעשה הכל בחפזון, הזהיר שיהיו זהירים לנעול שני המנעלים מקודם, כדי שבשעתו לא יטעו מחמת החפזון לנעול רק אחד.

3 פסחים פתח ↗

וְאַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם, כׇּל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵירְךָ. וְאַל תִּמְנַע מִנְעָלִים מֵרַגְלֶיךָ. הַשְׁכֵּם וֶאֱכוֹל, בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַחוֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּינָּה. וַעֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וֶהֱוֵי מִשְׁתַּדֵּל עִם אָדָם שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ.

10 ולא תכנס בביתך פתאום - אלא השמע את קולך להם קודם בואך דילמא עבדי מילתא דצניעותא בויקרא רבה פכ"א ר' יוחנן כי הוה עייל לביתא מנענע משום שנאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש:

11 ואל תמנע מנעלים מרגליך - שגנאי הדבר לתלמיד חכם שילך יחף כדאמרינן התם שבת דף קכט. ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו:

12 השכם ואכול כו' - מקראי נפקא לן בבא קמא דף צב: לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש אי נמי מדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והדר והסירותי מחלה מקרבך:

1 פסחים פתח ↗

3 בבא קמא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי, מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: הַשְׁכֵּם וֶאֱכוֹל בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַחוֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּינָּה; וְאָמְרִי אִינָשֵׁי: שִׁיתִּין רָהוֹטֵי רְהוּט, וְלָא מְטוֹ לְגַבְרָא דְּמִצַּפְרָא כְּרַךְ? דִּכְתִיב: ״לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ, וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ״.

« רשב"ם על פסחים קי״ב ע״א:ט׳ רשב"ם על פסחים קי״ב ע״א:י״א »