רש"ש על תמורה ח׳

1 גמרא והני הוא דלא מזבני כו'. כ"ה גי' הצ"ק כמו שהוא בגליון. ונראה דר"ל דהמה אינם יכולים למוכרו לכהן אחר שיקריבנו כיון דהם בעצמן א"י להקריבו וכמו שהביא רש"י שם מגמרא דב"ק ודלא כהתוס' שם:

2 רש"י ד"ה מ"ש דידן. והשתא לא אסיק אדעתיה סיפא כו'. ביבמות שם במשנה ליתא להאי סיומא ויאכלו במומן ויתכן דרב משרשיא הוסיף זה מעצמו ליתר ביאור וכמו שהביא הלשון משחררין אע"ג דבמשנה הגי' ושחררו ורבא הוא דתיקנה אימא כו' ומשחררין. ועמש"כ בגיטין מב ב בס"ד:

3 רש"י ד"ה לא אמר ב"ע. שהפקידו כהן אצל כו' ונשבע והודה כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה ה"ט דישראל אסור. לקנות בכור תם כו' משום דסתם בכור תם כו'. משמע דבע"מ מותר למוכרו לישראל. וקשה לפ"ז מאי קאמר מר זוטרא לקמן ל"ס לכו הא דאר"ה כו' דלמא במומי' זבני ליה וברא"ש בר"פ כל פה"מ גריס להדיא דא"ל שמכר לנו פלוני כהן במומו. ועוד דגם בע"מ נמכר בזול לפי שא"נ באיטלז וא"נ בליטרא כדאיתא בבכורות שם. וכן פי' בעצמו לקמי' דאסור לקנות בשר בכור מכהן. וכ"מ מפירושו בחולין מד ב במש"כ ר"ח כהן הוה וכמש"כ המהרש"א שם בכוונתו. אלא דל"ד במש"כ דאיכא למ"ד דאסור כו' דטפי הל"ל דר"ח עצמו אוסר. ועמש"כ לעיל ה ב בדבריו:

5 תד"ה דלמא. ופריך והאר"י אין רואין כו'. יתכן שהי' לפניהם הגירסא כאן רב יהודה כדאיתא בבכורות וכמו שהעיר הגרי"פ לכן לחנם מחקו בד"ח תיבת יהודה: