רש"ש על תמורה כ׳

1 גמרא קס"ד ה"ט דר"ש כו' דהאיכא שם עולה עליה גבי עני בעולת העוף. כ"נ שהיתה גירסת התוספות וכ"מ מפרש"י לקמן:

2 שם הא לא חטא ולא איחייב בשעיר. כצ"ל וכ"ה הצ"ק:

3 רש"י ד"ה הואיל ומותר הפסח. מיהו שם שלמים עלה והואיל דהוי שלמים נקבה נחתא לה כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה הואיל ומותר אשם. ותקדוש קדושת הגוף כעולת נקבה כו'. כצ"ל:

5 בסה"ע כדקתני מתניתין המפריש כו'. עמש"כ לעיל יט ב במשנה:

6 תד"ה רבי. כיון דאין דינם שוה לתמורה דאשם עושה תמורה כו'. כ"ה הגירסא הישנה וישרה היא. וגירסת הגליון והיא מהצ"ק טעותא היא:

7 תד"ה הני. מ"מ לא דמו דהוא גופא כו'. כצ"ל:

8 בסה"ד ה"נ בההיא שעתא דחטא לא איחייב בעולת העוף כו'. עמש"כ בערכין יז ב במשנה על פירוש הרמב"ם דשם:

9 תד"ה ר"ש. וא"כ חזי שפיר בעולת נקבה. כצ"ל:

10 תד"ה אבל לפני כפרה בסופו. ובתר הכי כו' שהתמורה נמי דמיה קריבה לעולה ס"ל. פירוש ולא כדס"ד בל"ק דדמיה קרבים לאשם. ולכן גם ולדה אינו קרב אשם. ודלא כהגהת הצ"ק: