רש"ש על תמורה כ״ה

1 גמרא ברה"ע אמאי אין קדושה חלה עליהן כו'. לפי מאי דס"ד דממעי אמן הן קדושין ה"מ לאקשויי על בבא דואם נקבה ז"ש למאי דמוקי לה בבהמה דהקדש. ועיין זבחים קיד בתד"ה וקסבר:

2 רש"י ד"ה להוי הפקר. אי אפקריה מקמי הכי לכל התבואה כו'. הא דלא קאמר דאי אפקריה מקמי הכי הלקט. דזה תלוי בדין ברירה. אבל הכי הל"ל שיהא הפקר בשעת נשירת מיעוטו. עיין ר"ש פ"ה דמע"ש מ"א ובמש"כ שם:

3 רש"י ד"ה רצה בולדה מתכפר. חשיב עובר כו' באנפי נפשיה ולא מכח אמו. כצ"ל וכמו שהעתיקו התוספות:

4 רש"י ד"ה דלמא טעמא דריו"ח. וכי אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו כו'. וצ"ל דמיד דהחליט בדעתו כן אע"ג דעדיין לא נתכפר באמו ימות. כדמוכח במתניתין ר"פ דלעיל ובגמרא שם רישא פסיקא ליה ע"ש בפירש"י. ומ"מ לישנא דפסיקא ליה אינו מדוייק לפ"ז דהא קודם שהחליט להתכפר באמו לא ימות: