רש"ש על תמורה כ׳ ב

1 תד"ה אבל לפני כפרה בסופו. ובתר הכי כו' שהתמורה נמי דמיה קריבה לעולה ס"ל. פירוש ולא כדס"ד בל"ק דדמיה קרבים לאשם. ולכן גם ולדה אינו קרב אשם. ודלא כהגהת הצ"ק: