הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט מ׳

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט מ׳
1 דין המחייב עצמו לחבירו. ובו ב סעיפים: המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי אע"פ שלא היה חייב לו כלום ה"ז חייב כיצד האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אע"פ שאין שם עדים או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אע"פ שלא אמר אתם עידי הואיל ואמר בשטר ה"ז כמו שאמר הוו עלי עדים וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב וכ"ש כשכותב לאחד קבלתי ממך כך וכך על החוב שיש בידך דהוי מחילה אע"ג דידעינן דלא קבל ב"י סי' ע"ג בשם הריטב"א:
2 לוה שכתב בכ"י והעיד בו עדים ונתנו למלוה ה"ז שטר כשר וכן אם כתב שטר אף ע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר והוא שיהי' כתב ידו שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מהגאונים שהורו שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם:
פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט מ׳
1 שו"ע הוו עלי עדים שאני. נ"ב דעת הש"ך לקמן סי' פ"א ס"ק מ"ט דאף בהודה דרך הודאה גמורה דלא שייך השטאה וגם הי' ההודאה בפניו דל"ש השבע' מ"מ א"י לחייב עצמו בכך אא"כ אמר א"ע ומכ"ש היכי דיכול לומר משטה אם מודה שכוון בהודאה להתחייב עצמו באמת דלא מהני וכ"כ להדיא בסמ"ע ס"ק ב' ואו"ת שם חלק עליהם דאין א"ע מעלה בזה לענין החיוב אלא העיקר כל שכוון להודאה גמורה בלא השטאה יכול לחייב עצמו עיי"ש:
2 ש"ך אות א או שהודה לו מלוה שאינו חייב לו. נ"ב ע' או"ת דכתב דוקא שזה הודה בטעות. אבל בלא"ה יכול לומר שזה רוצה להקנות לו באודית' דהוי קנין גמור כדמוכח באיסור גיורא. ונ"ל דבלא"ה הי' הדין דצריך לשלם לו כדאיתא סי' רמ"ה ס"ד האומר נתתי וכו' דאיכא למימר זיכה לו ע"י אחר וכו' והוא בסוגי' גיטין מ' ע"ב. א"כ ה"נ י"ל שמא זיכה לו להתחייב ע"י אחר בדבר שאינו חייב. ואף לר"ל עכ"פ בקנין יכול להתחייב:
3 ש"ך אות ד שמתחייב עצמו מיד בלי תנאי. נ"ב ועיין לקמן סי' פ"א ס"ק ו':
4 ש"ך בא"ד משא"כ בשומר קרקעות. נ"ב לפי"ז י"ל דבשומר לא מהני להתחייב בשטר כיון דדמי אסמכת' כמו בערב לדעת הרמב"ם ובעי' קנין. וע' אורים העתק בשם רש"ך במתנה ש"ח להיות כשואל כיון דדמי לאסמכתא לא משעבד אלא בקנין או בשטר ולא ידעתי מנ"ל: