הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט מ׳

1 שו"ע הוו עלי עדים שאני. נ"ב דעת הש"ך לקמן סי' פ"א ס"ק מ"ט דאף בהודה דרך הודאה גמורה דלא שייך השטאה וגם הי' ההודאה בפניו דל"ש השבע' מ"מ א"י לחייב עצמו בכך אא"כ אמר א"ע ומכ"ש היכי דיכול לומר משטה אם מודה שכוון בהודאה להתחייב עצמו באמת דלא מהני וכ"כ להדיא בסמ"ע ס"ק ב' ואו"ת שם חלק עליהם דאין א"ע מעלה בזה לענין החיוב אלא העיקר כל שכוון להודאה גמורה בלא השטאה יכול לחייב עצמו עיי"ש:

2 ש"ך אות א או שהודה לו מלוה שאינו חייב לו. נ"ב ע' או"ת דכתב דוקא שזה הודה בטעות. אבל בלא"ה יכול לומר שזה רוצה להקנות לו באודית' דהוי קנין גמור כדמוכח באיסור גיורא. ונ"ל דבלא"ה הי' הדין דצריך לשלם לו כדאיתא סי' רמ"ה ס"ד האומר נתתי וכו' דאיכא למימר זיכה לו ע"י אחר וכו' והוא בסוגי' גיטין מ' ע"ב. א"כ ה"נ י"ל שמא זיכה לו להתחייב ע"י אחר בדבר שאינו חייב. ואף לר"ל עכ"פ בקנין יכול להתחייב:

3 ש"ך אות ד שמתחייב עצמו מיד בלי תנאי. נ"ב ועיין לקמן סי' פ"א ס"ק ו':

4 ש"ך בא"ד משא"כ בשומר קרקעות. נ"ב לפי"ז י"ל דבשומר לא מהני להתחייב בשטר כיון דדמי אסמכת' כמו בערב לדעת הרמב"ם ובעי' קנין. וע' אורים העתק בשם רש"ך במתנה ש"ח להיות כשואל כיון דדמי לאסמכתא לא משעבד אלא בקנין או בשטר ולא ידעתי מנ"ל: