הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט קפ״ב

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט קפ״ב
1 כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו. ובו יב סעיפים: הגה בכל דבר שלוחו של אדם כמותו חוץ מלדבר עבירה דקיימא לן אין שליח לדבר עבירה טור ודוקא שהשליח בר חיובא אבל אם אינו בר חיובא הוי שליח אפי' לדבר עבירה הגהות מיימוני פרק ה' דשלוחין : האומר לשלוחו צא ומכור לי קרקע או מטלטלין או קנה לי הרי זה מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בעלמא בינו לבין חבירו ואין צריך עדים אלא לגלות הדבר אם כפר א' מהם: הגה ולכן האומר לחבירו קח סחורה זו ואשתתף עמך והלך וקנאה לא יכול לחזור בו דהוי כשלוחו תשובת הרשב"א סי' אלף ו':
2 עבר השליח על דעת משלחו לא עשה כלום ודוקא שהודיע שהוא שליח של פלוני לפיכך אע"פ שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ומחזיר אבל אם לא הודיעו שהוא שלוחו של פלוני נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו:
3 טעה וקנה ביוקר אפי' בכל שהוא המקח בטל בין בקרקע בין במטלטלין שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם התנ' עמו שעשהו שליח בין לתיקון בין לעוות אפי' מכר לו שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי: הגה מי שצוה לאחד שיתעסק לו באיזו דבר והוא הוציא עליו הוצאות אם הוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק כזה א"צ להחזיר דלא אסיק אדעתיה שיוציא כל כך אבל אם לא הוציא יותר מן הרגילות חייב לשלם לו מהרי"ק שורש י' ואם יש טענה ביניהם ע' לעיל סי' צ"א סעיף ג' וסי' צ"ג סעיף ד':
4 יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות והמוצי' מחבירו עליו הראיה:
5 אם הטעה השליח את הלוקח דינו כשאר כל אדם שהמכר קיים עד שתות וזכה המשלח ביתרון:
6 נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו שלא באחריות ה"ז עוות והשליח לוקח אותה לעצמ' שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומוכר למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריו' על השליח: הגה ודוקא שהמשלח מספיק עצמו באחריות השליח ורוצה בקיום המקח אבל אם אינו מספיק עצמו לזה ורוצה לבטלו הרשות בידו ר"ן ריש פרק ב' דקידושין י"א דוקא שאין לו לשליח להחזיר מעותיו למשלח אבל אם רוצה להחזיר לו מעותיו הרשות בידו טור בשם הרא"ש:
7 הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ויפסוק עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני וטעה השליח ולא התנה שיתנם לו כשעת הזול והוזלו הרי זה עיוות והמשלח יכול לחזור בו וא"צ לקבל מי שפרע לא השליח ולא המשלח: ואפי' לא הודיעו שהוא שליח רק קנה סתם ב"י בשם תלמידי רשב"א והר"ן:
8 האומר לשלוחו מכור משדי בית סאה והלך ומכר בית סאתים הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד ומיהו הלוקח יכול לחזור ולומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד:
9 א"ל מכור בית סאתים ומכר לו בית סאה הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח:
10 א"ל מכור שדה לאדם א' והלך השליח ומכרה לשני' ממכרו בטל שהרי עבר על דבריו וי"א דדוקא שמכר להן בשני שטרות טור:
11 א"ל מכור שדה ולא פירש אפי' מכר למאה ממכרו קיים בד"א כשמכר' בשטר א' או כשמכרם בב' שטרות והחתימם השליח אבל אם מכר לשנים בשני שטרות ולא החתימם השליח מכרו בטל:
12 עשה שליח לקנות לו שדה ואמר המוכר לשליח על תנאי שיחזירוהו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והמשלח חברים בטוב תתפשרו אינו מכור אלא על זה התנאי וצריך להחזיר לו כשירצה המוכר ודין הפירות שאכל נתבאר בטור יורה דעה סימן קע"ד :
פירוש הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט קפ״ב
1 הגה בכל דבר. נ"ב ראובן אמר בפני אנשים ששמעון ימכור שדהו או שיקנה לו שדה ושמעון לא ידע ואמר שדה של ראובן או שקנה לו שדה ונתקיימו מעשיו תשו' רשב"א סי' ע"ט:
2 הגה ודוקא שהשליח. נ"ב עיין תשו' מהרי"ט ח"א סי' קט"ז נסתפק אם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לד"ע או לא ועיין במ"ל פ"ב מהל' רוצח ה"ב ואם השליח שוגג עיין ש"ך לקמן סי' שמ"ח ס"ק ו' ויש לעיין אם השליח הוי מומר להכעיס אם מהני השליחות דלטעמא דדברי הרב שייך ג"כ הכא ולטעמא דאי בעי עביד אפשר דחייב המשלח דמה"ת לא יעשה וכסברת התוס' לענין שוגג ועיין מ"ל פ"ד ה"ה מהל' מלוה לענין שליח נכרי ועיין שיטה מקובצת בשם מהר"י אבוהב ועיין סמ"ע סק"ב שתלה הטעם שיכול לומר סברתי וכו' ועיין לקמן סי' שפ"ח בש"ך ס"ק ס"ו:
3 ש"ך אות א לשון המרדכי בשם מהר"ם. נ"ב ועיי' תשו' הרא"ם דפוס פראג סי' תצ"ג שכתב להדיא דקי"ל כרבינא:
4 ש"ך בא"ד אלא לענין כפל וכפל אינו נוהג. נ"ב יפה השיג בספר יבין שמועה דהא נ"מ לענין חיוב אחריות ואם ע"י חצר הוו בכלל אין שליח לד"ע ולא קנה הגנב ואין חייב באחריות:
5 ש"ך בא"ד מ"מ נ"ל לענין דינא. נ"ב עיין ש"ך יו"ד סי' ק"ב ס"ק כ"ב ועיין מ"ל פ"ד הי"ד מהל' מלוה ולוה:
6 הגה תשובת רשב"א. נ"ב עיין תשובת רשב"א סי' אלף ט"ז. ועיין מ"ל פ"ו מהל' טונ"ט ה"ה:
7 שו"ע ודוקא שהודיעו. נ"ב עיין בספר חוות דעת על יו"ד סי' קס"ט סק"ב:
8 שו"ע וקנה המקח. נ"ב היינו בדבר דאפשר לתקנו שמכר שוה מנה במאתיים דאפשר שיקנה המקח והשליח ישלם מביתו המנה וכן בהיפוך אבל אם א"א לתקנו כגון שהיה שליחו להשכיר חצירו לשנה והלך והשכיר לג' שנים אף בלא הודיעו בטל. והוי כמו ההי' דסעיף ה' דמיירי ודאי בלא הודיעו. מהריב"ל ח"א סי' ע"ט ועיין תשו' תשב"ץ ח"ד סי' כ"ב:
9 ש"ך אות ב ובתשובת ר"א ששון. נ"ב ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' ע"ט ובתשובת מקור ברוך סימן ג':
10 הגה והוא הוציא. נ"ב המבקש מחבירו להניאו מן הסכנה וכן עשה ואמר שנתן שוחד כך וכך נאמן בשבועתו כמה הוציא ואין צריך לגלות למי נתן השוחד מפני הסכנה ב"מ סי' של"א בשם מהרי"ק שורש דע"ג:
11 ש"ך אות ו זהו הנראה לפענ"ד. נ"ב וכ"כ הט"ז. ולפ"ז מ"ש בש"ע הואיל וקנאה אותו במעותיו והוא לשון הרמב"ם ניחא בפשוטו דמיירי בלא הודיעו ויש מעות להשליח דהדין דהמשלח כופהו לתקן העוות למכור לו באחריות בזה נתן הטעם כיון דקנה במעותיו. דאלו קנאו במעות עצמו הי' השליח יכול להחזיר לו מעותיו. אולם הב"ח כתב דאף דלא הודיעו המקח קיים רק בין השליח להמוכר אבל לא בין המשלח לשליח. והשליח יכול להחזיר לו מעותיו. ונדחק בלישנא דהואיל וקנאה במעותיו עיי"ש:
12 שו"ע ומיהו הלוקח. נ"ב עיין לקמן סי' רל"ב בסמ"ע סק"ב ומ"ש שם על הגליון. ועיין לקמן סי' רט"ז ס"ה ובט"ז ושם: