נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט ש״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט ש״ז
1 דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים: השוכר מחבירו בהמה או כלים דינו כשומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה וליפטר מאונסין:
2 יכולין המשכיר והשוכר לחזור בהם עד שימשוך או שיעשה א' מדרכי הקנין וכן אינו מתחייב בגניבה ואבידה עד שיעשה אחד מדרכי הקנייה וי"א שמשסילק הבעל שמירתו מעליו מדעת השומר נתחייב בשמירתה:
3 ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכותלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים והתרו בו לסלק החטה ולא סלקה פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק:
4 אין השוכר בהמה או מטלטלים רשאי להשכיר לאחר ואם השכיר לאחר דינו כדין ש"ש שמסר לשומר אחר שנתבאר בסי' רצ"א:
5 השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה או נאנסה כיון שהשני חייב תחזור לבעלים הראשונים שאין הלה עושה סחורה בפרתו של זה ואם אמר לשוכר אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ויהיה דיני עמך אז ישלם השואל לשוכר:
6 השוכר פרה מחבירו ונולדה בה מכה בפשיעת השוכר שלא מחמת מלאכה י"א שהוא פטור מלשלם כיון שסופה להתרפאות מאותה מכה לא הוי אלא שבת ואין שבת בבהמה לפיכך אם מתבטלת כמה ימים פטור כיון שסופה להתרפאות ויש מחייבים והסברא הראשונה נראה עיקר :
7 אין אדם רשאי לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית:
פירוש נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט ש״ז
1 פושע הוא לאו דוקא אלא מזיק גמור הוא דחייב אפילו בקרקעות ואפילו אחר שאינו שוכר חייב ☜ וע"ב דאם היה הכתלים רעועי' בשעת הנחת החיטין אפילו בלא התראה חייב אבל אם נתרועעו הכתלים אחר הנחת החיטי' בעינן התראה בב"ד דוקא:
2 כדין ש"ש. ☜ ע"ב דאם יש עדים שנאנס' ביד הב' נהי דלא חשדינן לי' ששינה במה שלא השכירו לזה דלא חשדינן לוה בשליחות יד מ"מ בפשע מתחלתה שמתה מחמת הפשיעה חשדינן ליה וחייב למאן דס"ל בסי' בצד דזה ג"כ עיקר שבועה ותליא במחלוקת המבואר שם:
3 והשאילה לאחר. שעבר על ציווי חז"ל או שנתן לו רשות להשאיל למי שירצה ש"ך:
4 תחזור לבעלים הראשונים ואפילו אם המשכיר יודע שמתה כדרכה סמ"ע וש"ך ואם השאילה למשכיר עצמו ע"ב:
5 ויש מחייבין. דדוקא האדם שאינו עומד לימכר נקרא שבת אבל בבהמה שכל שעה עומדת לימכר ומחמת מכה זו ודאי דשו' פחות נקרא נזק וחייב:
6 והסברא הא' נראה עיקר. והש"ך פסק דהוי ספיקא דדינא והממע"ה וע"ב בסי' ש"מ הרבה חילוקי דינים בזה: