נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט רמ״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רמ״ז
1 השולח חפצים לבני ביתו ולא פירש היאך יחלקום. ובו ה סעיפים: בריא ששלח כלים ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות הראוי לבנים כגון ספרים וכלי מלחמה לבנים והראוי לבנות כגון כלי משי הצבועים וחלי זהב יטלום הבנות היו ראויים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים: הגה מי שהיו לו בנים מאשה אחת ונשא אשה אחרת והתנה עם בניו הראשונים שבניו עם השניה יטלו חלק בירושה כמו הם ולא היה לו מן השניה רק בנות אין לבת במקום הבנים כלום מרדכי ר"פ מי שמת :
2 וכן המשלח כלים לביתו סתם והיו בהם כלים הראויים לבנות יטלו אותם בנותיו אומדן דעת הוא שלהן שלח ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות יטלו אותם נשי בניו שהדעת נוטה שלהם שלח ויש מי שאומר דה"מ דלית ליה איתתא אבל אי אית ליה איתתא ודאי לדידה שדר דכגופו דמיא:
3 שכיב מרע שאמר נכסי לבני בלשון רבים ולא היה לו אלא בן אחד ובנות הכל לבן לבדו וכ"ש אם יש לו בנים רבים דהכל לבנים ואין הבנות בכלל ואם אמר בפי' לבני ולבנותי הראוי לבנים לבנים והראוי לבנות לבנות מרדכי פרק מי שמת וכן אין בן הבן בכללן ומעשה באחד שציוה כל אשר לו לבנו רק שיתן סך מה לכל אחת מבנותיו ומתה א' מהן בחייו והניחה בן אין לבן בתו כלום דלה ולא ליורשיה קאמר ועוד דבן בתו לא מקרי בן מרדכי פ' מי שאחזו יש מי שאומר דאי לית ברא אלא בר ברא ודאי אבר ברא קאמר: הגה אפי' אם יש לו בנות נ"י פ' מי שמת בשם הריטב"א מיהו אם אמר ליתמי הבנות בכלל כנ"ל מתשובות הרא"ש כלל פ"ה ס"ג וה"ה אם אמר ליוצאי חלציו מהרי"ו בפסקיו:
4 מי שחלק נכסיו מחמת מיתה וכתב והשאר יחלוקו ב' אחיותי ויתמי אחותי ויש ביתמי אחותו זכרים ונקבות גדולים וקטנים כלם בכלל אפילו נקבות נשואות:
5 האומר נכסי לפלוני ולבני חולקים אותו פלוני נוטל מחצה וכל בניו מחצה אמר לפלוני ופלוני ולבני פלוני נוטלים בני פלוני מחצה ושני האחרים מחצה אפילו הנפרטים מרובים והנכללים מועטים נוטלים הנפרטים מחצה ואף אם יגיע לא' מהנפרטים פחות מלאחד מהנכללים כגון שאמר נכסי לפלוני ולפלוני ולפלוני ולבני ראובן ולא היה לראובן אלא שני בנים: הגה וכן הדין בשאר דברים ולכן איש ואשה שהתנו ביניהם שאם ימות א' מהן יחזירו הנכסים לקרוביהם קרוביו נוטלין החצי וקרוביה החצי הגהות מיימוני פי"א דזכיה :
פירוש נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט רמ״ז
1 והראוי לבנות. הן כששניהן אינם נשואות או כשהבנים נשואים והבנות אינן נשואות אלא אפי' אם הבנים אינן נשואים והבנות נשואות אפ"ה אמרי' דדעתו היה ליתנו לבנות כדי לחבבן על בעליהן אבל אם שניהן נשואות כלותיו קודמין כמו בסעיף ב' סמ"ע והב"ח חולק דדוקא בסעיף ב' שאמר לבניבית אמרינן דכלותיו קודמין משא"כ הכא דמיירי דאמר לבני לעולם ל"א דכלותיו קודמין:
2 יטלו אותן הזכרים. דוקא בזה שאמר יתנו לבני דלשון בני משמע טפי זכרים מנקבות משא"כ בסעיף ב' שאמר לבני ביתו יתנו לשניהן יחד סמ"ע:
3 אין לבת במקום בנים כלום. וע"ב דאפי' אם היה לה בנים לשנים מרובין מבני הראשונים ג"כ אין תנאים שלו מועיל:
4 יטלו אותם בנותיו. ואפי' כשהבנות נשואות כ"ז שהבנים אינן נשואים:
5 אית ליה איתתא. ודוקא בכאן ששלח לביתו אבל בסעיף א' שאמר לבניו אפי' יש לו אשה חולקין הבנים:
6 הכל לבן לבדו. דדוקא בבריא שאמר יתנו לבני אמרינן דדעתו על הבנות שיתחבבו על בעליהן או שיקפצו עליהן הנושאין אבל שכ"מ אין דרכו להעביר נחלה כיון דבלא"ה יש להם עישור נכסים ואף דאמר בלשון רבים ואין לו אלא בן אחד מצינו כיוצא בזה בקרא ובני דן חושים וא"ל א"כ למה הוצרך לומר שיתנו לבנו בלא אמירתו הבן יורשו י"ל מפני שידע שכבר נתן לאחר במתנת שכ"מ בא לחזור בזה ממתנה הראשונה:
7 בפי' לבני ולבנותי. וע"ב דאם יש דברים הראויין לשניהם נוטלים הבנים לבדן ואם אין שם כלל דבר הראוי לבנות לבד נוטלים הבנים מחצה והבנות מחצה:
8 אין בן הבן בכללן. כגון אם היו לו שני בנים ומת אחד מהן ואמר נכסי לבני הכל לבן לבדו אע"ג דבני בנים גם כן קרוין בנים מ"מ בלשון ב"א אינו כן:
9 אין לבן בתו כלום. ע"ב:
10 ודאי אבר ברא קאמר. יש להאי בר ברא דין עם הבנות כדין בן עם הבנות שאם היה בריא כשאומר יטלו הבנות הראוי להן ואם היה שכ"מ הכל לבן הבן: