1המשנה הרביעית סדר ברכות וכו' כונת המשנה לבאר מקום תקיעת שלשה סימנים על סדר הברכות ומונה והולך סדר הברכות ואומר שסדר הברכות בתפלת המוסף שבה תוקעין אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות ר"ל נסח על כן נקוה לך ופסוקי מלכיות שבו עם קדושת השם וחותם בקדושת השם שהרי אף היא משמשת לחתימת מלכיות שהרי חותם בה המלך הקדוש ואינו תוקע למלכיות ואח"כ אומר קדושת היום ר"ל אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואינו חותם בלשון מלכות הואיל ולא כלל בה מלכיות אלא חותם ברוך אתה י"י מקדש ישראל ויום הזכרון ותוקע קשר"ק ואח"כ אומר זכרונות ר"ל אתה זוכר מעשה עולם וחותם בא"י זוכר הברית ותוקע קש"ק ואח"כ אומר שופרות ר"ל אתה נגלית וחותם ברוך אתה הי"י שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים ותוקע קר"ק ואומר שלש אחרונות דברי ר' יוחנן בן נורי אמר לו ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכירם ופי' בגמ' למה הוא מזכירם כדרך זכרונות ושופרות בעשרה פסוקים יזכירם בתשעה פסוקים או בשמונה ולא בענין של זכרונות ושופרות שמאחר שנשתנה מהם לענין התקיעה ישתנה מענין הנסח אלא כולל מלכיות עם קדושת היום וחותם בשתיהן ר"ל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון וכן הלכה.2זהו ביאור המשנה וברכות אלו ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות ראינו בהם מחלוקת בין הגאונים יש מי שאומר שאין היחידים מתפללים לעולם אלא שבע ברכות לבד וברכות הנוספות אין אומרן אלא שליח צבור והוא דעת קצת גאוני ספרד ויש מי שאומר שאף היחיד אומרן ולא עוד אלא שאף כל תפלות של ר"ה בדין זה ר"ל ערבית שחרית ומנחה והוא דעת גדולי הראשונים שבקאטאלונייאה ודעת שלישי הוא מנהגנו ששליח צבור ויחיד שוים הם בזו וכלם אין אומרים אותם אלא במוסף וכן היא שנויה בתלמוד המערב בראשון של שבועות אלא שיש ממנה ראיה גם כן לדעת ראשון והוא שאמרו שם העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של ר"ה שחרית אומר שמונה דברי בית שמאי ובית הלל אומרים שבע פי' שהיה דעת בית שמאי להוסיף מלכיות לבד ובית הלל שלא להוסיף כלל ואמרו עוד שם במוסף בית שמאי אומרים עשר ובית הלל אומרים תשע פי' שהיה דעת בית שמאי שלא לכלול מלכיות עם האחרות.3המשנה החמישית אין פוחתין וכו' כונת המשנה לבאר ענין הפסוקים שנסח הברכות בנוי מהם ואמר שאין פוחתין בכל אחת מהם מעשרה ופי' בגמ' כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ובתלמוד המערב פירשו עשרה מלכיות כנגד עשרה הלולים שאמר דוד במזמור הללו אל בקדשו עשרה זכרונות כנגד עשרה וידויין שאמר ישעיהו ברחצו הזכו עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש מכלן פירוש בכל אחת מהן יצא כלומר אחד מן התורה ואחד מן הנביאים ואחד מן הכתובים במלכיות וכן בזכרונות וכן בשופרות כנגד תורה נביאים וכתובים והלכה כדבריו בדיעבד ולמטה יתבאר עוד שאפילו לא הזכיר הפסוק אלא שהוא ממליכו בלשונו ויאמר על זה כמו שכתוב בתורתך ויחזור כן שלשה פעמים וכן כמו שכתוב בדברי קדשך וכן כמו שכתוב על ידי עבדיך הנביאים יצא וכן על דרך זה בזכרונות ושופרות ואין מזכירין פסוקים של פורענות ופי' בגמ' דוקא פורענות של ישראל כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב בזכרונות כגון חי אני נאם י"י וכו' אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם במלכיות וכגון תקעו שופר בגבעה בשופרות אבל בשל אומות העולם מזכירין כגון זכור י"י לבני אדום את יום ירושלם וכגון י"י מלך ירגזו עמים וכגון וי"י אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן מתחיל בתורה ומשלים בנביא ונמצאו של כתובים באמצע ור' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא מפרש בגמ' שכך הוא לשון משנה ר' יוסי אומר משלים בתורה ר"ל שלש מן התורה שלש מן הכתובים שלש מן הנביאים ומשלים בפסוק אחד מן התורה ונמצאו עשרה פסוקים ואם השלים בנביא בדיעבד יצא וכן הלכה וכן מנהגנו להזכיר עשרה פסוקים בכל ברכה וברכה שלש מן התורה שלש מן הכתובים שלש מן הנביאים ואחד של תורה ולענין אם יכול להוסיף עליהן יש מוחים הואיל ונאמר עליהם שהמנין בא כנגד עשרה מאמרות או כנגד עשרה הלולים כמו שביארנו אלא שאין הכרח בכך שהרי אמרו אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת ואמרו עליה גם כן כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשרת הדברות ואעפ"כ מוסיפין עליהם.4זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שבאו עליה בגמרא אלו הם:5פסוק של זכרונות שנאמר על יחיד אפילו לטובה כגון זכרה לי אלהי לטובה וכגון זכרני י"י ברצון עמך אין מזכירין אותו כלל.6לשון פקידה כגון פקוד פקדתי אתכם הרי זו כזכרונות ואף וי"י פקד את שרה רשאי להזכירו בפסוק של זכרונות אע"פ שהוא לשון יחיד הואיל ורבים יצאו משם ומ"מ נתפשט המנהג שלא להזכיר כלל אלא לשון זכירה וגדולי המחברים פסקו שהפקידות אינן כזכרונות כלל.7מי הוא זה מלך הכבוד הראשון אינו נחשב לפסוק של מלכיות שאינו אלא לשון שאלה אבל אחרון הואיל וכתוב בסופו י"י צבאות הוא מלך הכבוד סלה יוצא בו וכן בשאו שערים ראשיכם הראשון והאחרון ונאמר בשניהם ויבא מלך הכבוד.8שני מלכיות האמורים בפסוק אינם אלא כאחד.9זכרון שיש עמו תרועה כגון זכרון תרועה מקרא קדש אומרה עם איזה מהם שירצה או עם זכרונות או עם שופרות ומכאן סמכו רבים למקרא האמור בקצת מחזורים ותקעתם בחצוצרות וכו' ונזכרתם לפני י"י אלהיכם לאמרו בשופרות בהשלימו בתורה ויש מוחין מצד שאינו אמור אלא בחצוצרות ואין בזה הכרח ולא עוד אלא שאף בספרי יראה כדעת ראשון וכן מלכות שיש עמו תרועה כגון ותרועת מלך בו אומרה עם מלכיות או עם שופרות איזה שירצה.10תרועה שאין עמה כלום כגון יום תרועה יהיה לכם אומרה בשופרות.11שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד וידעת היום והשבות אל לבבך אתה הראת לדעת כי י"י הוא האלהים כלם מלכיות הם ורשאי להזכירם במקום מלכות שהאחדות הוא קבלת עול מלכותו ושוללת הממשלה מכל אחר וכבר נתפרסם המנהג בנסח ברכות אלו ובפסוקים שבהם בסדור המחזורים אלא שהוסיפו בהם בקצת מחזורים יתר מעשרה ואין הכרח בכך שלא אמרו שלא להוסיף אלא שלא לפחות.12ולענין מה שנהגו להוסיף בשלש ראשונות ובקצת שלש אחרונות יש מוחין ביד העושים וממה שאמרו שלא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא שנתפשט המנהג על כך ודעתנו נוטה להתיר הואיל וצרכי רבים הם וכן שאין השאלה בצרכי הגוף אלא בצרכי הנפש ואף במסכת סופרים הוזכרו קצתם וכבר הארכנו בזה בחבור התשובה.13המשנה הששית העובר לפני התיבה וכו' כונת המשנה לבאר באיזה תפלה תוקעין על סדר ברכות ואמר שבתפלת המוסף תוקעין והוא שאמר השני מתקיע שהיה מנהגם להעמיד שני חזנים אחד לתפלת שחרית ואחד לתפלת מוסף ואע"פ שהיה ראוי להקדימם מטעם זריזין מקדימים למצות פי' בגמ' בשעת הדחק שאני ונתפרש הענין בתלמוד המערב מפני מעשה שאירע שפעם אחת תקעו בראשונה פי' בשחרית והיו אויבים סבורים עליהם הם באים ועמדו עליהם והרגום תקנו שידחו עד תפלת מוסף ומתוך שיראו אותם עסוקים ברוב תפלות יבינו שמתורת מצוה אנו תוקעים ולשונם בזה השתא מגו דאינון חמון קרו קריאת שמע ומצלו קרו אוריתא ותקעין אמרין בנימוסיהון אינון עסקין וממה שתפש במשנה זו לשון מתקיע לא לשון תוקע פירשו קצת גאונים שאין שליח צבור רשאי לתקוע על סדר ברכות שמא יבא לידי טרדא ולא יכוין לבו לשוב לתפלתו ומ"מ נראה שאם בקי בעצמו לשוב לתפלתו רשאי וכמו שאמרו בברכת כהנים ואם הבטחתו לישא את כפיו ולשוב לתפלתו רשאי ובתקיעות שמיושב מ"מ אין לנו עליו טענה אלא שכתבו הגאונים שזה שתוקע מיושב הוא ראוי שיתקע מעומד.14ובשעת ההלל כגון שאר ימים טובים הראשון ר"ל חזן של שחרית מקרא את ההלל ואמר לשון מקרא מפני שהיה מנהגם ששליח צבור קורא מעט מעט ועונין לו הצבור על כל קוץ וקוץ כמו שיתבאר במסכת סוכה ל"ח א' וממה שאמר בשעת ההלל למדנו לפי דרכנו שאין אומרין הלל בר"ה וביום הכפורים וטעם הדבר מפני שהוא זמן הכנעת הלב ולא זמן שירה והוא שאמרו דרך צחות אמר הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני וישראל אומרים שירה.15זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו.16המשנה השביעית שופר של ר"ה וכו' כונת המשנה לבאר שאין מחללין יום טוב מפני תקיעת שופר אף באיסור חכמים ואמר שאין מפקחין עליו את הגל אם נפל מפולת על השופר אע"פ שאין כאן אלא טלטול דרבנן ואין מעבירין עליו את התחום ר"ל לילך חוץ לתחום להביאו או לשמעו אפילו תחומין דרבנן ר"ל אלפים אמה ולא עולין באילן אם השופר בראש האילן אע"פ שאין בעלייתו אלא איסור חכמים מגזרה שמא יתלוש ואין רוכבין על גבי בהמה אם היה חולה ואין יכול לילך ברגליו אע"פ שאין בו אלא איסור שבות והוא שמא יחתוך זמורה ולא שטין על פני המים להביאו אם נפל לתוכן אע"פ שאין בה אלא גזרת חכמים שמא יעשה חבית של שייטין ואין חותכין אותו אם אין מלאכתו נגמרת לא בדבר שהוא משום שבות כגון סכין שמלאכתו להיתר ולא בדבר שהוא משום לאו כגון מגל שמלאכתו לאיסור וי"מ בהפך סכין בלאו מפני שאין כאן שנוי שהרי דרכו הוא לחתכו בו והמגל משום שבות מפני שאין דרכו לחתכו בו ולשניהם לא לאו דוקא אלא איסור חמור כעין לאו אבל אם רצה לתת בתוכו מים או יין או חומץ כדי לצחצחו ר"ל כדי שיהא הקול צלול יתן שאין צד תקון בכך ומי רגלים מיהא אסור מפני הכבוד כך פירשוהו בגמ' וטעם איסור מלאכה שהזכרנו בו פי' בגמ' הואיל ויום טוב עשה ולא תעשה ושופר אין בו אלא עשה הרי אף מלאכה כזו ר"ל של איסור סופרים נדחית מפני היום טוב ומ"מ מלאכה האסורה מן התורה אף בלא תעשה גרידא היתה נדחית שאין עשה דוחה לא תעשה אא"כ מתקיים העשה בשעת עקירת הלאו ואף בזו יש לתמוה האיך עשה ולא תעשה של סופרים דוחה עשה גמור של תורה אלא שהעמידו דבריהם בהרבה מקומות במקום תורה וכל שכן במקום שיש לחוש לבא לידי איסור תורה כמו שביארנו בגזרת שמא יעבירנו.17זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו.18המשנה השמינית אין מעכבין את התינוקות מלתקוע פי' ביום טוב של ר"ה ואע"פ שאין בתקיעתם מצוה הואיל וסופם להיות בני חובה מותר אבל נשים מיהא הואיל ואינן באות לכלל חובה לעולם פי' בגמ' שאסור וכן מותר לנו להתעסק עם הקטנים ללמדם וכן הלכה ופי' בגמ' שאף בשבת מותר לתינוקות לתקוע אם הגיע לחנוך והוא לפי ענין הבן ולמודו בתקיעה הואיל וסרך מצות תקיעה עליהם ופרשוה בתלמוד המערב דוקא בשבת של ר"ה וכן קצת גאונים העמידוה במקום שתוקעין בו בשבת ונראין דבריהם ויש מי שפי' בהפך לומר שאם הגיעו לחנוך אסורין לתקוע בשבת הא אם לא הגיעו מותרין אף בשבת אלא שבתלמוד המערב נראה כדעת ראשון ואע"פ שקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו טעם הדבר מפני שאין כאן המייה ופרסום כל כך וביום טוב מיהא בין כך ובין כך מותרין והמתעסק או השומע ממנו לא יצא כמו שהתבאר.19זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:
