1כבר ידעת שבניסן ותשרי היו שלוחין יוצאין אחר שנתברר יום הקדוש להודיע לבני הגולה יום הקדוש ולא היו מחללין שלוחים אלו שבת ויום טוב אלא הולכין עד מקום שמגיעים בו בארבעה עשר בניסן ובארבעה עשר בתשרי ומשם ואילך שלא היה אפשר להם בשלוחים ולא היו יודעים יום הקדוש היו עושין שני ימים מספק שהיו מונים מיום שלשים ומיום שלשים ואחד ולא היו מונים תשעה ועשרים של אדר כדי לעשות שלשה ימים מחשש שמא אף שבט שקודם אדר היה חסר וכן אדר חסר ונמצא שניסן מתקדש ביום תשעה ועשרים של אדר אלו היה שבט מלא כמו שחשבנוהו ששני חדשים חסרים רצופים יש להם קול אף ברחוק מקום ועל זו אמרו כל ספיקא לקמיה שדינן ליה ולעולם אין חוששין אלא לחסרון אדר או למלואו ומונים מיום שלשים ומיום שלשים ואחד ועושין שני ימים חוץ מיום הכפורים מפני חולשת התענית והיו מונים לו מיום שלשים על סמך מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אבל מקום שהיו שלוחים מגיעים לא היו עושין אלא יום אחד ומ"מ לא היו ניסן ותשרי שוים במהלך שלוחים אלו ששלוחי ניסן יש להם שנים עשר ימי חול שאין שם אלא שתי שבתות ובתשרי אין להם אלא עשרה שהרי יש שם שתי שבתות ויום הכפורים ונמצא מהלך שני ימים שהיו מגיעים שלוחי ניסן לא היו מגיעים שלוחי תשרי והיה מן הדין בהם שיעשו שני ימים מסוכות ויום אחד מפסח אלא שתקנו להם חכמים שאף מן הפסח יעשו שני ימים שמא יטעו ויבאו להשוות סוכות לפסח שלא לעשות ממנו אלא יום אחד ויבאו לפעמים לידי טעות.2כבר ידעת שמהלך הלבנה נשלם הקפו בכל חדש ומהלך החמה אינו נשלם אלא בשנה ואנו צריכים למנות ללבנה ולהשוות חשבון שלה עם חשבון החמה כדי שיהא פסח שלנו בזמן האביב וסוכות שלנו בזמן האסיף וניסן של לבנה הוא שעת דבוק הירח עם השמש בזמן שהשמש נוטה ליכנס במבט מזל טלה ושעת היות השמש נכנס במבט מזל טלה נקרא ניסן של חמה והוא נקרא תקופה ניסן מעתה כל זמן שנראה בחשבון אמתי שתקופת ניסן מתאחרת עד ששה עשר בניסן של לבנה שלא יכנס השמש במזל טלה עד יום ששה עשר אע"פ שאותו היום מתקופת ניסן הוא נחשב שיום תקופה מתחיל כמו שיתבאר בתלמוד סנהדרין י"ג א' צריכים אנו לעבר אותה שנה דכתוב שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדוש ניסן ואביב של תקופה הוא יום התקופה והוא ניסן של חמה וחדוש ניסן הוא כל ארבעה עשר ימים ראשונים של ניסן של לבנה שעד כאן הלבנה נראית חדשה וצריך שיארע יום התקופה בתוך ימי חדוש הלבנה ואלו היה יום התקופה בא בחמשה עשר של ניסן שכבר עבר חדוש הלבנה היינו מעברין את אדר ודיינו שהרי עכשו יבא יום התקופה ביום ארבעה עשר ונמצא יום תקופה מתחיל בחדוש ניסן שהרי יום תקופה מתחיל ונחשב מתקופת ניסן כמו שביארנו ולא היינו חוששין לבד"ו שהרי משום ימים טובים של תשרי הוא נפסל ונשתדל לתקנם בחדשי הקיץ אבל כשנמשכה עד ששה עשר לא די לנו בעבורו של אדר ומעברין את השנה ונמצאת התקופה בחמשה עשר של אדר השני ויש לנו מ"מ ניסן של חמה בחדוש ניסן של לבנה:3המשנה הרביעית על שני חדשים וכו' כונת המשנה לבאר לבאר שאע"פ שהושוו במשנה שלפניה ששה חדשים ליציאת השלוחים ונודע לנו שהשלוחים היוצאים להודיע לגולה יום הקדוש לא היו מחללים השבת לעולם אף בניסן ותשרי כמו שביארנו למעלה שמא הייתי סבור לומר שאף העדים שראו את הלבנה בשבת אין להם לחלל את השבת לילך ולהעיד לפני בית דין ואמר עכשו שאין מדת כל החדשים שוה בכך אלא שניסן ותשרי למעלה מן האחרים במדרגה זו ואחר שהתחיל למנות מדרגה זו לשני חדשים אלו על האחרים מונה והולך להם מעלות אחרות והם שבהם שלוחים יוצאים לסוריא ושבהם מתקנים את המועדות וביאור המשנה על שני חדשים מחללין את השבת פירוש עדים שראו את הלבנה ביום שלשים והוא שבת וראוה חוץ לתחום ואם לא יבאו ויעידו היום נמצא שיתעבר החדש ולא יתקדש עד למחר ומפני זה התירו לעדים בשני חדשים אלו לחלל את השבת ולבא לפני בית דין אע"פ שאינם בתוך התחום מפני שמצות הקדוש נאמרה בניסן בפרט ר"ל כזה ראה וקדש ואנו משוים לו תשרי שהוא שוה לו בתקון המועדות שכל תקוני המועדות ביום פסול ויום כשר תלויים בקבוע ניסן ותשרי אבל שאר חדשים אין מחללין ואם יתעבר יתעבר ואף בניסן ותשרי דוקא על קדושן ר"ל העדים שראו את הלבנה להעיד לפני בית דין אבל לא על קיומן ר"ל שלוחים היוצאים להודיע הקדוש לבני הגולה אין מחללין לעולם וזהו שאמרו בגמרא אשר תקראו אותם על קריאתם אתם מחללין את השבת ולא על קיומן וכן הלכה.4ואמר אח"כ שבהם שלוחים יוצאים לסוריא פי' לגולה ומה שפרט סוריא לבד נראין הדברים שבבבל היו יודעין הקדוש על פי משואות באותו זמן עד שבא ר' ובטלן כמו שהוזכר בתלמוד המערב אבל סוריא ושאר המקומות הרחוקים שבצדדי ארץ ישראל אף באותו זמן לא היה להם מקום להודעה על פי משואות והיו שלוחים יוצאים לשם ומה שאמר שבהם וכו' שהדבר דומה שהוא טעם למה שאמרו שמחללין עליהם את השבת אין הדבר כן אלא מדרגה אחרת הוא מונה להם והוא כאלו אמר והדין נותן שיהו מחללין עליהם את השבת שהרי מצינו להם מדרגה אחרת והוא שבהם שלוחים יוצאים לגולה והקשו בגמ' והלא אף על ששה חדשים שלוחים יוצאים ותירץ שעל שאר חדשים יוצאין מבערב ועל ניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש ופי' הדבר כשבאו עדים ביום שלשים שעל שאר חדשים תכף שבאו עדים אע"פ שלא נתקבצו עדין לקדשו יוצאין שלוחים שאין לבית דין לשנות את הדבר ולעבר את החדש אחר שבאו עדים ביום שלשים אבל בניסן ותשרי אם באו עדים ביום שלשים ולא נתקבצו לקדשו אין שלוחים יוצאים עד שימתינו את הקבוץ וישמעו מפי בית דין מקודש שמא מתוך שתקון המועדות תלוי בהם יהיו נמלכים לעברו ומ"מ אם לא באו עדים ביום שלשים אף בניסן ותשרי יוצאים מבערב ר"ל מתחלת הלילה שאין צורך להשהותם עד שישמעו מקודש של מחר שהרי אי אפשר עוד לדחותו.5ואמר אח"כ ובהם מתקנין את המועדות והוא כלל טעם מדרגות שני חדשים אלו כלומר שכל תקוני המועדות תלויים בקבוע שניהם וכשבית המקדש קיים היו עדים שראו את הלבנה ביום שלשים מחללין את השבת אף על כל החדשים מפני תקנת קרבן ר"ל מוספי ראשי חדשים וכן הלכה.6זהו ביאור המשנה ויש מפרשים אותה בפנים אחרים ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר שלא ביארנוהו במשנה.7המשנה החמישית וענינה נמשך על ענין משנה שלפניה ואמר שאפילו נראית בעליל ר"ל בגלוי ומפורסם והדברים ברורים שכשם שראוה אלו שחוץ לתחום כך ראוהו בתוך התחום והיה לנו לומר שלא יחללו על ראייה זו את השבת אעפ"כ צריכין לבא ולהעיד ואין להם לחוש לחלול שבת ור' יוסי חולק לומר שאם נראה בעליל אין מחללין והלכה כחכמים ומעשה שעברו יותר מארבעים זוג בשבת ועכבם ר' עקיבא כדי שלא יחללו את השבת הואיל והיה מפורסם כל כך והוכיחו רבן גמליאל על זה שלא יהא מכשלן לעתיד לבא שלא תראה בעליל ואף אלו יאמרו האיך נלך ובאמצע הדרך יעכבונו חכמי המקומות ובגמרא פירשו לא ר' עקיבא עכבם אלא שחפר ראשה של גדר ושחפר הוא שם אדם שהיה ראש לבני גדר ושלח שם רבן גמליאל והורידוהו מגדולתו.8זהו ביאור המשנה ולא נתחדש בה דבר לענין פסק:
