מאירי על ראש השנה כ״ד

« מאירי על ראש השנה כ״ג ע״ב מאירי על ראש השנה כ״ה ע״א »

1 ראש השנה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד אוֹמֵר גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת, וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ — עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ, וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אֲבָל מִצְטָרְפִין לְעֵדוּת אַחֶרֶת.

2 ראש השנה פתח ↗

3 ראש השנה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ בְּמַיִם, רְאִינוּהוּ בַּעֲשָׁשִׁית, רְאִינוּהוּ בֶּעָבִים — אֵין מְעִידִין עָלָיו. חֶצְיוֹ בְּמַיִם, חֶצְיוֹ בֶּעָבִים, חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית — אֵין מְעִידִין עָלָיו.

4 ראש השנה פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: רְאִינוּהוּ מֵאֵלֵינוּ, וְשַׁבְנוּ לִרְאוֹתוֹ מִדַּעְתֵּנוּ, וְלֹא רְאִינוּהוּ — אֵין מְעִידִין עָלָיו, מַאי טַעְמָא — אֵימוֹר כּוֹבִיתָא דְעֵיבָא בְּעָלְמָא הוּא דְּחָזֵי. מַתְנִי׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: ״מְקוּדָּשׁ״, וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

5 ראש השנה פתח ↗

מַתְנִי׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: ״מְקוּדָּשׁ״, וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

6 ראש השנה פתח ↗

7 ראש השנה פתח ↗

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִידְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.

8 ראש השנה פתח ↗

וְשַׁמָּשִׁין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דְּמוּת אַרְבָּעָה פָּנִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֶלָּא מֵעַתָּה פַּרְצוּף אָדָם לְחוֹדֵיהּ תִּשְׁתְּרֵי? אַלְּמָה תַּנְיָא: כׇּל הַפַּרְצוּפוֹת מוּתָּרִין חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִפִּרְקֵיהּ דְּאַבָּיֵי שְׁמִיעָא לִי: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן אוֹתִי. וּשְׁאָר שַׁמָּשִׁין מִי שְׁרֵי? וְהָא תַּנְיָא ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם, כְּגוֹן אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת! אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁבַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן. וְשֶׁבַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם״ — לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, ״מִמַּעַל״ — לְרַבּוֹת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת! כִּי תַּנְיָא הָהִיא — לְעׇבְדָם. אִי לְעׇבְדָם, אֲפִילּוּ שִׁלְשׁוּל קָטָן נָמֵי! אִין הָכִי נָמֵי, דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר בָּאָרֶץ״ — לְרַבּוֹת הָרִים וּגְבָעוֹת יַמִּים וּנְהָרוֹת אֲפִיקִים וְגֵאָיוֹת, ״מִתַּחַת״ — לְרַבּוֹת שִׁלְשׁוּל קָטָן.

9 ראש השנה פתח ↗

שָׁאנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דַּאֲחֵרִים עָשׂוּ לוֹ. וְהָא רַב יְהוּדָה, דַּאֲחֵרִים עָשׂוּ לוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, סַמִּי עֵינֵיהּ דְּדֵין!

10 ראש השנה פתח ↗

11 ראש השנה פתח ↗

הָתָם, חוֹתָמוֹ בּוֹלֵט הֲוָה, וּמִשּׁוּם חֲשָׁדָא. כִּדְתַנְיָא: טַבַּעַת, חוֹתָמוֹ בּוֹלֵט — אָסוּר לְהַנִּיחָהּ וּמוּתָּר לַחְתּוֹם בָּהּ. חוֹתָמוֹ שׁוֹקֵעַ — מוּתָּר לְהַנִּיחָהּ וְאָסוּר לַחְתּוֹם בָּהּ.

1 אחד אומר גבוה שתי מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת שכדאי הוא לטעות בכך אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה מתוך הכחשה שביניהם שאין לטעות בין שלש לחמש.

2 בא אחד והעיד כאחד מאלו חוזר ומצטרף עמו ואע"פ שבדיני ממונות אמרו במס' שבועות מ"ח א' בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז לדעת רב הונא בהדי סהדי שקרי למה לי כלומר שאין אחת מהם נאמנת עדות ממון שאני אבל בזו מצטרפין וכל שכן לדעת רב חסדא שאמר שם זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה כמו שיתבאר שם.

3 באו עדים ואמרו ראינו בבואה של לבנה בתוך המים או שאמרו ראינו את הלבנה בעבים או שאמרו ראינו בבואה של לבנה בעששית אין מעידין אפילו אמרו ראינו חצי הראוי להראות ממנה במים וחזרנו וראינו חצי האחר ברקיע וחצי הנראה במים נתכסה מעינינו בראיית הרקיע וכן בעששית או ראינו חציה ברקיע והחצי האחר היה מכוסה בעבים בכל אלו אין מעידין.

4 ראינו מאלינו בלא כונת ראיה וחזרנו לראותה בכונת הלב ולא ראינוה אין מעידין שמא מה שראו תחלה איזה התקשרות היה בעבים ונראה להם כלבנה. המשנה החמישית ראש אב בית דין וכו' כונת המשנה לבאר תכונת הקדוש האיך היתה נעשית ואמר שראש אב בית דין אחר שנעשית החקירה ונמצאו העדים מכוונים אומר מקודש והביאוה בגמ' ממה שנאמר וידבר משה את מועדי י"י ומשה ראש בית דין היה וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש והביאוה בגמ' ממה שנאמר אשר תקראו אותם והוא חסר ר"ל אשר תקראו אתם וזה שאומרים מקודש מקודש שני פעמים ממה שנאמר מקראי קדש בין שנראה בזמנו ר"ל ביום שלשים בין שנראה שלא בזמנו שהחדש מתעבר ויום שלשים ואחד מתקדש מקדשין אותו ר"ל שאף כשהחדש שעבר מלא ומאליו יום שלשים ואחד מתקדש אעפ"כ צריך שיהא ראש בית דין אומר מקודש והעם עונין אחריו מקודש מקודש ר' אלעזר בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין צריך שיקדשוהו בית דין שכבר קדשוהו שמים ר"ל שמאליו הוא מתקדש ואין צריך קדוש בית דין והלכה כדבריו.

5 זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר.

6 המשנה הששית דמות צורת לבנה היתה לו לרבן גמליאל בעליתו על הטבלא שבה היה מראה את ההדיוטות ר"ל אותם שלא היו בקיאים בשמות המונחים על תכונת הראיה כגון רוחב צפוני או רוחב דרומי ולפני החמה ולאחר החמה וכיוצא באלו והוא מראה להם ואומר כזה ראיתם או כזה ראיתם וכו'.

7 זהו ביאור המשנה והיוצא ממנה לענין פסק לפי מה שבא עליה בגמרא כך הוא:

8 כל צורה הנעשית בדמות שמשים שבמרום הן שבמדור העליון כגון מלאכים ושרפים הן שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות אף עשייתן אסורה ואפילו שלא לכונת עבודה וכל צורה שמגלגל הירח ולמטה כגון הרים וגבעות ימים ונהרות ואילנות וחיות ועופות ודגים עשייתם מותרת הואיל ולא נעשו לכונת עבודה הא אם נעשו לכונת עבודה אע"פ שאינו עובדם לא הוא ולא ישראל חבירו אפילו צלצול קטן ר"ל תולעת אסור ויצא מכלל זה שתי צורות שעשייתן אף שלא לכונת עבודה כדין שמשים שבמרום והם צורת ארבע חיות הנזכרות בנבואה בדפוס אחד ר"ל נשר ושור ואריה ואדם או צורת אדם אפילו לבדו עד שיפחוס את צורתו כל אלו הצורות שנאסרה עשייתם אף בלא כונת עבודה אם אחרים עשו לו ר"ל גוים מותר בשוקע ואסור בבולט היה הדבר עומד במקום שרבים מצויים שם או שהיא של פרקים ושל חליות או שהשתדל בעשייתו כדי להתלמד מותר אף בבולט כך יראה לי פסק זה ברור ויש מחדשים ומחליפים בפסק זה דברים שלא נראו לנו ובמס' ע"ז מ"ג א' יתרחבו הדברים בענין בע"ה.

9 בית המקדש וכליו אסור לאדם לעשות כמותם אא"כ משנה בהם מעט לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו באורך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי וכן לא אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד העזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה וכן כלם אבל אם שנה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשה קנים או בת שמונה מותר וכן כלם אבל בת שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה.

10 רצה לציירן על גבי כלים יראה לי שמותר הואיל ואין מפורדים כל אחד בעצמו וכל שכן שהן צורות קטנות שאין שוות להן בכמותן וזו של רבן גמליאל צורות מפורדות היו.

11 טבעת שהיה חותמה מדברים שנאסרה עשייתם אם היה חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה היה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה:

2 שבועות פתח ↗

אֶחָד אוֹמֵר גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ – עֵדוּתָן בְּטֵלָה, וּמִצְטָרְפִין לְעֵדוּת אַחֶרֶת. מַאי, לָאו לְעֵדוּת מָמוֹן? אָמַר רָבָא: הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְעֵדוּת אַחֶרֶת שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ; דְּהָוֵי לְהוּ תְּרֵי וְחַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. אָמַר לַחֶנְוָנִי ״תֵּן לִי בְּדִינָר פֵּירוֹת״ כּוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁהַפֵּירוֹת צְבוּרִין וּמוּנָּחִין, וּשְׁנֵיהֶן עוֹרְרִין עֲלֵיהֶן; אֲבָל הִפְשִׁילָן בְּקוּפָּתוֹ לַאֲחוֹרָיו – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אָמַר לַשּׁוּלְחָנִי ״תֵּן לִי״ כּוּ׳. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָא קַמַּיְיתָא – בְּהָךְ קָא אָמְרִי רַבָּנַן, מִשּׁוּם דְּפֵירֵי עֲבִידִי דְּמַרְקְבִי, וְכֵיוָן דְּמַרְקְבִי לָא מְשַׁהוּ לֵיהּ; אֲבָל מָעוֹת דְּלָא מַרְקְבִי – אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה. וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן; צְרִיכָא. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ וְכוּ׳, וְכֵן הַיְּתוֹמִין לֹא יִפָּרְעוּ. מִמַּאן? אִילֵימָא מִלֹּוֶה – אֲבוּהוֹן שָׁקֵיל בְּלָא שְׁבוּעָה, וְאִינְהוּ בִּשְׁבוּעָה?! הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הַיְּתוֹמִים מִן הַיְּתוֹמִים, לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת מַלְוֶה בְּחַיֵּי לֹוֶה; אֲבָל מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה – כְּבָר נִתְחַיֵּיב מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה, וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו. שַׁלְחוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁבוּעָה זוֹ – מָה טִיבָהּ? שְׁלַח לְהוּ: יוֹרְשִׁין נִשְׁבָּעִין שְׁבוּעַת יוֹרְשִׁין, וְנוֹטְלִין. שַׁלְחוּהָ בִּימֵי רַבִּי אַמֵּי, אָמַר: כּוּלֵּי הַאי שָׁלְחִי לַהּ וְאָזְלִי? אִי אַשְׁכְּחִינַן בַּהּ טַעְמָא, מִי לָא שָׁלְחִינַן לְהוּ?! אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הוֹאִיל וַאֲתָא לְיָדָן, נֵימָא בַּהּ מִילְּתָא: עָמַד בַּדִּין וָמֵת – כְּבָר נִתְחַיֵּיב מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה, וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו. לֹא עָמַד בַּדִּין וָמֵת – יוֹרְשִׁין נִשְׁבָּעִין שְׁבוּעַת יוֹרְשִׁין, וְנוֹטְלִין. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: אַטּוּ בֵּי דִינָא קָא מְחַיְּיבִי לֵיהּ שְׁבוּעָה?! מֵעִידָּנָא דִּשְׁכֵיב לֹוֶה, אִיחַיַּיב לֵיהּ מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן: אִי אִיתַהּ לִדְרַב וְדִשְׁמוּאֵל, אִיתַהּ; אִי לֵיתַהּ, לֵיתַהּ. אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ; וְהָאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי: עֲבַד רַב נַחְמָן עוֹבָדָא – יַחְלוֹקוּ! לִדְבָרָיו דְּרַבִּי מֵאִיר קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ. מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא: מֵתָה – יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין אֶת כְּתוּבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁנִּשְׁבְּעָה וּמֵתָה. תָּא שְׁמַע: נָשָׂא רִאשׁוֹנָה וָמֵתָה, נָשָׂא שְׁנִיָּה וּמֵת הוּא – שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה! הָכָא נָמֵי, שֶׁנִּשְׁבְּעָה וּמֵתָה. תָּא שְׁמַע: אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ, וְאֶת הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ! אָמַר רַב שְׁמַעְיָה, לִצְדָדִין קָתָנֵי: אוֹתָהּ – בְּאַלְמָנָה, וְיוֹרְשֶׁיהָ – בִּגְרוּשָׁה. מֵתִיב רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא: יָפֶה כֹּחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב –

8 עבודה זרה פתח ↗

תְּנַן הָתָם: דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיָה לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּעֲלִיָּיתוֹ, בְּטַבְלָא בַּכּוֹתֶל, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר לָהֶן: כָּזֶה רְאִיתֶם אוֹ כָּזֶה רְאִיתֶם?

« מאירי על ראש השנה כ״ג ע״ב מאירי על ראש השנה כ״ה ע״א »