מי השלוח, חלק ב, ספר במדבר, שלח

« מי השלוח Volume II, Numbers, Beha'alotcha מי השלוח Volume II, Numbers, Korach »

1 ספר הזהר פתח ↗

במדבר ט׳:א׳ וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַאי טַעְמָא אַזְהַר לְהוֹן הָכָא עַל פִּסְחָא, וְהָא אִתְּמַר לְהוּ בְּמִצְרַיִם. אֶלָּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית הֲוָה, דְּיִשְׂרָאֵל חָשִׁיבוּ דְּהָא פֶּסַח לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּמִצְרַיִם, וְכֵיוָן דְּעָבְדוּ לֵיהּ זִמְנָא חֲדָא בְּמִצְרַיִם, חֲשִׁיבוּ דְּלָא אִצְטְרִיךְ יַתִיר. אָתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַזְהַר לוֹן עָלֵיהּ, דְּלָא יַחְשְׁבוּן דְּהָא קָא עָבַר זִמְנֵיהּ בְּמִצְרַיִם, וְלֹא יִצְטְרִיךְ. בְּגִין כַּךְ בְּמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְאַתְקְנָא לְהוּ לְדָרֵי דָּרִין. וְאַף עַל גַּב דְּהָא אַזְהַר לְהוּ בְּמִצְרַיִם, הַשְׁתָּא פָּקִיד לוֹן זִמְנָא אַחֲרָא, בְּהַהוּא אֲתָר דְּכָל פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא בֵּיהּ אִתְיְהִיבוּ. וְעַל דָּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. מַאי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הִיא, חַד שָׁנָה. וְחַד חֹדֶשׁ. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. חֹדֶשׁ: דָּא סִיהֲרָא. שָׁנָה: דָּא שִׁמְשָׁא, דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא. וּכְדֵין הֲוָה בְּזִמְנָא דְּכָל פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא אִתְמְסָרוּ בֵּיהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאָמַר, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אָתָא לְאַחֲזָאָה סִפּוּרִין בְּעָלְמָא, וּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי. דְּאִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דָּא, אֲנָן יַכְלִין לְמֶעְבַּד אוֹרַיְיתָא, בְּמִלִּין דְּהֶדְיוֹטֵי, וּבִשְׁבָחָא יַתִיר מִכֻּלְּהוּ. אִי לְאַחֲזָאָה מִלָּה דְּעָלְמָא, אֲפִילּוּ אִינּוּן קַפְסִירֵי דְּעָלְמָא, אִית בֵּינַיְיהוּ מִלִּין עִלָּאִין יַתִיר. אִי הָכִי נֵזִיל אֲבַּתְרַיְיהוּ, וְנַעְבֵּיד מִנַּיְיהוּ אוֹרַיְיתָא, כְּהַאי גַּוְונָא. אֶלָּא כָּל מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, מִלִּין עִלָּאִין אִינּוּן, וְרָזִין עִלָּאִין. תָּא חֲזֵי, עָלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה בְּחַד מַתְקְלָא אִתְקָלוּ. יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי לְעֵילָּא. מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי כְּתִיב בְּהוּ, תהילים ק״ד:ד׳ עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. האי באתר עלאה בְּשַׁעֲתָא דְּנַחְתִּין לְתַתָּא אף על גב דנחתין, מִתְלַבְּשֵׁי בִּלְבוּשָׁא דְּהַאי עָלְמָא. וְאִי לָאו מִתְלַבְּשֵׁי בִּלְבוּשָׁא כְּגַוְונָא דְּהַאי עָלְמָא, לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא סָבִיל לוֹן עָלְמָא. וְאִי בְּמַלְאָכֵי כַּךְ, אוֹרַיְיתָא דְּבָרָא לְהוּ, וּבָרָא עָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְקַיְימִין בְּגִינָהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כֵּיוָן דְּנַחְתַּת לְהַאי עָלְמָא, אִי לָאו דְּמִתְלַבְּשָׁא בְּהָנֵי לְבוּשִׁין דְּהַאי עָלְמָא, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל. וְעַל דָּא הַאי סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא. אִיהוּ. מַאן דְּחָשִׁיב דְּהַהוּא לְבוּשָׁא אִיהוּ אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ, וְלָא מִלָּה אַחֲרָא, תִּיפַּח רוּחֵיהּ, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּגִין כַּךְ אָמַר דָּוִד, תהילים קי״ט:י״ח גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא. תָּא חֲזֵי, אִית לְבוּשָׁא דְּאִתְחֲזֵי לְכֹלָּא, וְאִינּוּן טִפְּשִׁין כַּד חָמָאן לְבַר נָשׁ בִּלְבוּשָׁא דְּאִתְחֲזֵי לוֹן שַׁפִּירָא, לָא מִסְתַּכְּלִין יַתִּיר. חֲשִׁיבוּ דְּהַהוּא לְבוּשָׁא, גּוּפָא, וַחֲשִׁבוּ דְּגוּפָא, נִשְׁמְתָא. כְּהַאי גַּוְונָא אוֹרַיְיתָא, אִית לָהּ גּוּפָא, וְאִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִקְרוּן גּוּפֵי תּוֹרָה. הַאי גּוּפָא מִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשִׁין, דְּאִינּוּן סִפּוּרִין דְּהַאי עָלְמָא. טִפְּשִׁין דְּעָלְמָא, לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּהַהוּא לְבוּשָׁא, דְּאִיהוּ סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא יַדְעֵי יַתִּיר, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּמָה דְּאִיהוּ תְּחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. אִינּוּן דְּיַדְעִין יַתִּיר, לָא מִסְתַּכְּלָן בִּלְבוּשָׁא, אֶלָּא בְּגוּפָא, דְּאִיהוּ תְּחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. חַכִּימִין עַבְדֵי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, אִינּוּן דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכֹלָּא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ. ולעלמא וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זְמִינִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּנִשְׁמְתָא דְּנִשְׁמְתָא דְּאוֹרַיְיתָא. תָּא חֲזֵי, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, אִית לְבוּשָׁא, וְגוּפָא, וְנִשְׁמְתָא, וְנִשְׁמְתָא לְנִשְׁמְתָא. שְׁמַיָּא וְחֵילֵיהוֹן. אִלֵּין אִינּוּן לְבוּשָׁא. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דָּא גּוּפָא, דִּמְקַבְּלָא לְנִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא אִיהוּ גּוּפָא לְנִשְׁמְתָא. נִשְׁמְתָא דְּאַמָרָן דָּא תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ. וְנִשְׁמְתָא לְנִשְׁמְתָא, דָּא אִיהוּ עֲתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְכֹלָּא אָחִיד דָּא בְּדָא. וַוי לְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא, דְּאָמְרֵי דְּאוֹרַיְיתָא לָאו אִיהִי אֶלָּא סִפּוּרָא בְּעָלְמָא, וְאִינּוּן מִסְתַּכְּלֵי בִּלְבוּשָׁא דָּא וְלָא יַתִּיר. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּמִסְתַּכְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יֵאוּת. חַמְרָא לָא יָתִיב אֶלָּא בְּקַנְקָן. כַּךְ אוֹרַיְיתָא לָא יְתִיב אֶלָּא בִּלְבוּשָׁא דָּא. וְעַל דָּא לָא בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא, אֶלָּא בְּמָה דְּאִית תְּחוֹת לְבוּשָׁא. וְעַל דָּא כָּל אִינּוּן מִלִּין, וְכָל אִינּוּן סִפּוּרִין, לְבוּשִׁין אִינּוּן. במדבר ט׳:ב׳-ג׳ וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ מַאי וְיַעֲשׂוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא אִתְּמַר, כָּל מַאן דְּאַחְזֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא כַּדְקָא יֵאוּת, כְּאִילּוּ עָבִיד לֵיהּ לְעֵילָּא. דְּהָא בְּגִינֵיהּ אִתְּעַר הַהוּא מִלָּה, כִּבְיָכוֹל, כְּאִילּוּ הוּא עָבִיד לֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר.

2 עבודה זרה פתח ↗

אַף מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא רְמָזָהּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה״, וּכְתִיב: ״וְלֹא נָתַן ה׳ לָכֶם לֵב וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה: שְׁמַע מִינַּהּ לָא קָאֵי אִינִישׁ אַדַּעְתֵּיהּ דְּרַבֵּיהּ עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין.

4 סוכה פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁיתִין, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן״. ״חֲמוּקֵי יְרֵכַיִךְ״ — אֵלּוּ הַשִּׁיתִין. ״כְּמוֹ חֲלָאִים״ — שֶׁמְּחוֹלְלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם. ״מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן״ — זוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בְּרֵאשִׁית״, אַל תִּיקְרֵי ״בְּרֵאשִׁית״, אֶלָּא ״בָּרָא שִׁית״.

6 חגיגה פתח ↗

שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא: מַהוּ לְסָרוֹסֵי כַּלְבָּא? אָמַר לָהֶם: ״וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ״, כֹּל שֶׁבְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ. שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא: בְּתוּלָה שֶׁעִיבְּרָה, מַהוּ לְכֹהֵן גָּדוֹל? מִי חָיְישִׁינַן לְדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל:

1 וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ' וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב תהלים קי"ט,י"ח "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ", אִיתָא בַּזה"ק בהעלותך קנ"ב. מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְּאוֹרַיְיתָא, כִּי שֹׁרֶשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּהּ הַדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְשָׁם נִתְגַּלֶּה שֶׁהוּא אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד, וְלָכֵן לֹא הָיָה לְהַכּוּתִים קִיּוּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלָּמְדוּ מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וְקִיְּמוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, כִּי הַדִּבְרֵי תּוֹרָה הַנִּקְבָּעִים בַּדּוֹמֵם מְאֹד נִסְתָּרִים עַל הַלְּבוּשׁ וְלֹא יִתְרָאוּ, כִּי גַּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה מְפֹרָשִׁים לֹא נִתְרָאֶה עַל הַלְּבוּשׁ עוֹמֶק יַקְרוּתָם, כִּי עַל הַלְּבוּשׁ יִתְרָאוּ כְּעוֹל וּמַשָּׂא, אַךְ הַמְבַקֵּשׁ ה' מִתְפַּלֵּל לְהַשי"ת שֶׁיְּגַלֶּה עֵינָיו וְיַבִּיט נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתוֹ מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא וְאָז יִרְאֶה שֶׁתּוֹכָם רָצוּף אַהֲבָה, וְכֵן לְהַמְרַגְּלִים צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁיַּבִּיטוּ לְעוֹמֶק הַפְּנִימִיּוּת שֶׁזֶּה מוֹרֶה לְשׁוֹן וְיָתֻרוּ, וְאִם עָשׂוּ כֵן הָיָה רוֹאִים שֶׁבָּעוֹמֶק הוּא מָלֵא טוֹבָה, אַךְ הֵם הִסְתַּכְּלוּ רַק עַל הַלְּבוּשׁ וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁהוּא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, וְאִם לֹא הִתְרַעֲמוּ בְּכַעַס רַק הִתְפַּלְּלוּ לְהַשי"ת שֶׁיְּגַל עֵינָם וְיִרְאוּ נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתוֹ אָז הִכִּירוּ שֶׁבָּעוֹמֶק יֵשׁ שָׁם דִּבְרֵי תוֹרָה מְפֹרָשִׁים וְתַחַת הַלְּבוּשׁ הוּא רָצוּף אַהֲבָה.

2 עִנְיַן חֵטְא הַמְרַגְּלִים כַּוָּנָתָם הָיָה בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם וְהָיָה עֲבֵירָה לִשְׁמָהּ שֶׁזֹּאת יָדְעוּ בָּרוּר שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ תְּלוּיָה בְּבִיאַת הָאָרֶץ וְגַם זֹאת יָדְעוּ שֶׁאִיתָא בַּגְּמָרָא ע"ז ה': לֹא קָאֵי אִינִשׁ אַדַּעְתֵּיהּ דְּרַבֵּיהּ עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין לָכֵן הִתְחַכְּמוּ עֵצָה לְעַכֵּב בִּיאַת הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִהְיוֹת עוֹד אֶצְלָם לְמַעַן שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲמֹד עַל עוֹמֶק דַּעְתּוֹ, אָכֵן בֶּאֱמֶת הָיָה זֶה נֶחְשָׁב לְחֵטְא, כִּי הַשי"ת אָמַר הֲלֹא אֲנִי נִקְרָא גְּדוֹל הָעֵצָה וְכֹל יָכוֹל וְאִם יִהְיֶה רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עוֹד אֶצְלְכֶם הֲיִפָּלֵא מִמֶּנִּי דָּבָר הֲלֹא אֵצֶל הַשי"ת לֹא נִמְצָא תַּרְתֵּי דְּסַתְרֵי, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲצַת אָדָם וְאִם הָיָה רְצוֹנוֹ בְּחַיֵּי מֹשֶׁה לֹא הָיָה בִּיאַת הָאָרֶץ סוֹתֵר לָזֶה, וְהָא רְאָיָה הֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב גַּם כֵּן יָדְעוּ זֹאת וְרָצוּ גַּם כֵּן בְּחַיֵּי מֹשֶׁה וְהָלְכוּ לְתֻמָּם וְלֹא הִתְחַכְּמוּ שׁוּם עֵצָה נֶגֶד רְצוֹן הַשי"ת וְהִשִּׂיגוּ שְׁאֵלָתָם וְחֶפְצָם, וְאָמַר הַשי"ת רְאוּ עוֹמֶק תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שֶׁבְּתֻמָּם הֵפִיקוּ רְצוֹנָם מֵהַשי"ת.

3 אַחַר פָּרָשַׁת מְרַגְּלִים כְּתִיב פָּרָשַׁת נְסָכִים. הַיְינוּ אַחַר שֶׁרָאָה הַשי"ת אֶת גּוֹדֶל מְרִירוּת לִבָּם אַחַר מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים לָכֵן נָתַן לָהֶם פָּרָשַׁת נְסָכִים לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשָׁם וְלִבָּם הַנִּמְרָר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב משלי ל"א,ו' "וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ" וְזֶה שֶׁכָּתוּב קהלת ט',ז' "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ", הַיְינוּ מִי שֶׁהוּא בְּעוֹצֶב וּמְרִירוּת וְשׁוֹתֶה יַיִן שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק לִבּוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לֵב טוֹב מֻתָּר לִשְׁתּוֹת, אֲבָל מִי שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן לִרְתֹּחַ דָּמוֹ וְלִכְעֹס זֶה הוּא מִדָּה מְגֻנָּה מְאֹד, וְזֶה שֶׁלֵּיכָּא מִידֵי בִּנְבִיאֵי דְּלֹא רְמִיזָא בְּאוֹרַיְיתָא שֶׁמִּזֶּה הַפָּרָשָׁה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ".

4 עַל עִנְיַן פָּרָשַׁת נְסָכִים וְחַלָּה, אִיתָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא שלח י"ד "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ", וְאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַסֵּדֶר פָּרָשַׁת חַלָּה וְאַחַר כָּךְ נְסָכִים, כִּי בֶּאֱמֶת מִצְוַת חַלָּה רוֹמֵז לְיִרְאָה עֲצוּמָה שֶׁאַף שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי צָרִיךְ לִזְכֹּר עוֹד אֶת הַשי"ת בִּשְׁעַת גִּלְגּוּל עִיסָה, וּנְסָכִים מוֹרֶה עַל תַּקּוּפוּת כִּי הַשִּׁיתִין נוֹקְבִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא סוכה מ"ט. שֶׁזֶּה מוֹרֶה שֶׁנִּתְבָּרֵר כָּל דָּבָר בְּהָעֹמֶק, וְאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַסֵּדֶר תְּחִלָּה פָּרָשַׁת חַלָּה הַיְינוּ שֶׁקֹּדֶם הַמַּעֲשֶׂה צָרִיךְ הָאָדָם יִרְאָה, וְאַחַר כֵּן עַל הֶעָבָר צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּתַקּוּפוּת, אָכֵן כָּאן נֶאֱמַר פָּרָשַׁת נְסָכִים תְּחִלָּה כִּי כָּאן הָיָה זֶה דָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב, כִּי אַחַר מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים נִתְיָאֲשׁוּ בְּדַעְתָּם יַעַן שֶׁרָאוּ שֶׁבְּעֹמֶק לִבָּם לֹא יֹאהֲבוּ אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יִיטַב בְּעֵינָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ", וְלָכֵן נִדְמָה לָהֶם שֶׁחָלִילָה חַיֵּיהֶם הוּא הֵיפֶךְ מֵרְצוֹן הַשי"ת, וְלָכֵן אִיתָא עַל זֶה בְּתדבא"ר פכ"ט יָצָא לִבָּם, כִּי בְּכָל עִנְיָנִים אַף שֶׁחָלִילָה עוֹבֵר הָאָדָם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה מִכָּל מָקוֹם בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא דָּבוּק לְהַשי"ת, אֲבָל כָּאן שֶׁנִּדְמָה לָהֶם שֶׁבְּשֹׁרֶשׁ לִבָּם לֹא יֹאהֲבוּ אֶת הָאָרֶץ לָכֵן יָצָא לִבָּם כִּי לֵב מוֹרֶה עַל שֹׁרֶשׁ הַחַיִּים, וְלָכֵן נָתַן לָהֶם הַשי"ת פָּרָשַׁת נְסָכִים שֶׁמּוֹרָה עַל תַּקּוּפוּת, וְלָכֵן נֶאֱמַר פָּרָשַׁת נְסָכִים תְּחִלָּה כִּי זֶה הַפָּרָשָׁה הָיָה דָּבָר בְּעִתּוֹ.

5 וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב יואל ב',כ"ו "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם", הַיְינוּ שֶׁאַף אַחַר שֶׁתֹּאכְלוּ וְתִשְׂבְּעוּ תְּהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'. שֶׁלָּזֶה רוֹמֵז עִנְיַן נְסָכִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְדִּישִׁים יַיִן וּמְבִיאִין לַמִּזְבֵּחַ שֶׁאַף שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם יִהְיֶה מָלֵא הִלּוּלִים לַה', הַיְינוּ אַף מִתּוֹךְ שִׁכְחָה וְטִרְדָּה שֶׁלָּזֶה רוֹמֵז יַיִן מִכָּל מָקוֹם הֵם דְּבוּקִים בַּה'. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שם "וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם", כִּי אֲנִי הוּא שֵׁם הַל"ז שֶׁבְּע"ב שֵׁמוֹת שֶׁהוּא כְּנֶגֶד פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁהוּא פָּרָשָׁה ל"ז שֶׁהוּא נֶגֶד סְפִירַת גְּבוּרָה שֶׁבַּיְּסוֹד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהוּא צִמְצוּם בְּהַשְׁפָּעָה, וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ "כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם" לָכֵן אָמַר הַכָּתוּב "וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי" וְאַף שֶׁלִּפְעָמִים נִרְאֶה שֶׁהַשי"ת בְּהֶסְתֵּר פָּנִים מִיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב דברים ל"א,י"ח "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ אֵין אֱלֹהִים בְּקִרְבָּם לָכֵן אָמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַסְתֵּר אַסְתִּיר מִכָּל מָקוֹם אֲנִי בְּקִרְבְּכֶם.

6 וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וּבְמָקוֹם אַחֵר נִקְרָאִים גְּדִילִים, כִּי צִיצִית רוֹמְזִים לְיִרְאָה וְאַהֲבָה, הָעָנָף נִקְרָא יִרְאָה הַיְינוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם חָכָם בְּעֵינָיו וְלֹא יֵצֵא חוּץ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כִּמְלֹא הַשַּׂעֲרָה, וַאֲפִילּוּ אִם תִּינוֹקֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יִשְׁאֲלוּ לוֹ אִם עָשָׂה כַּדִּין וְהוּא יֵשׁ לוֹ כַּוָּנָה עֲמוּקָה בָּזֶה, מִכָּל מָקוֹם יֹאמַר לָהֶם כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה וְיִהְיֶה נִכְנָע מִפְּנֵיהֶם וְאִם חָלִילָה טָעָה יֹאמַר לָהֶם טָעִיתִי, וְזֶה נִקְרָא צִיצִית. וּגְדִיל נִקְרָא אַהֲבָה, הַיְינוּ שֶׁאִם יוֹדֵעַ הָאָדָם שֶׁזֶּה שֶׁשָּׁאַל לוֹ הוּא מִצַּד שִׂנְאָה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו כְּלָל וְיִהְיֶה לְךָ תַּקּוּפוּת וְלֹא תַעֲנֶה לוֹ, וְזֶה הוּא עִנְיַן הַשְּׁנֵי שְׁאֵלוֹת שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא בְּעֵת שֶׁיָּצָא מִפַּרְדֵּס כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא חגיגה י"ד: וְכַמְבֹאָר בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן פרשת אמור וּבְחֵלֶק זֶה פרשת אמור כִּי אֵלּוּ הַשְּׁנֵי שְׁאֵלוֹת הָיָה אִם נָקֵל בְּעֵינָיו לְהִתְלוֹצֵץ מִבְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמָקוֹם שֶׁרְצוֹן הַשי"ת שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר וּלְגַלּוֹת הַכַּוָּנָה, וְכֵן הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁנִיָּה אוּלַי מַשִּׂיג אֶת כֹּחַ הַבְּרוּאִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּמְצָא בָּהֶם, וְהַיְינוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תַּקּוּפוּת בְּמָקוֹם שֶׁרוֹאֶה אֶת רְצוֹן הַשי"ת שֶׁמֵּאִיר לוֹ בְּאַהֲבָה וּבְתַקּוּפוּת, אָז צָרִיךְ לְקַשֵּׁר כַּוָּנָתוֹ כְּמוֹ גְּדִיל שֶׁרוֹמֵז עַל זֹאת וְכַמְבֹאָר בְּחֵלֶק זֶה בפרשת תצא, וְלָכֵן הָיוּ גְּדִיל וּפְתִיל בְּמִצְוַת צִיצִית שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְשַׁמֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם כְּפִי שֶׁיָּאִיר לְפָנָיו רְצוֹן הַשי"ת.

7 וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ וְגוֹ׳. וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי". כִּי עִנְיַן תְּכֵלֶת מוֹרֶה עַל יִרְאָה, וּבְהַתְחָלָה בְּעֵת שֶׁנִּכְנָס הָאָדָם לְדִבְרֵי תּוֹרָה צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּיִרְאָה שֶׁכָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, לָכֵן כְּתִיב בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר "אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וְגוֹ׳ וְלֹא תָתוּרוּ" כִּי חַס וְשָׁלוֹם יִתְעַנְשׁוּ, אֲבָל אַחַר כֵּן כְּשֶׁאָדָם מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בָּא אֶל מַדְרֵגוֹת אַהֲבָה וְרוֹאֶה אֶת הַשי"ת לְנֹכַח, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי".

4 תנא דבי אליהו רבה פתח ↗

ברוך המקום ברוך הוא וברוך שמו שאין לפניו משוא פנים בשביל אותה בכיה של חנם שבכו ישראל נקבע להם בכיה לדורות. וכל אותם שלשים ושמונה שנה מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאים הללו מישראל אלא משום שהיו רצים אחר משה ואהרן לרגום אותם באבנים עד שנמשכו ונכנסו תחת ענני הכבוד תחת כנפי השכינה שנאמר במדבר יד ויפול משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל וגו' ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו וגו' הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד וגו' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. בא וראה מה עשו ישראל ומה הוציאו בשפתותיהם ואח"כ היו מבקשים לעלות אל הארץ שנאמר וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו מה כתיב בתריה ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח וגו' ויעפילו לעלות אל ראש ההר וגו' וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה מיד חזרו וישבו באבל כבראשונה שנאמר במדבר יד ויתאבלו העם מאד. מכאן אמרו כל המנודה יום אחד מלמטה אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשה ימים וכל המנודה מלמטה שלשה ימים אף על פי שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שבעה ימים וכל המנודה מלמטה שבעה ימים אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשים יום וכל המנודה מלמטה שלשים יום אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר ויתאבלו העם מאד. באותה שעה אמר הקב"ה למשה לך ומרצה את אותן העניים שכבר יצא לבם מעליהם אמר משה לפניו רבש"ע במה ארצה אותם אמר ליה הקב"ה למשה לך ומרצה אותם בדברי תורה שנאמר במדבר טו ואמרת אליהם כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וגו' באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים אמר לו הקב"ה למשה למה עשו מריבה אלו עם אלו אמר משה לפניו רבש"ע אתה יודע אמר לו הקב"ה למשה ולא כך אמרתי לך במדבר טו וכי יגור אתכם גר וגו' הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר וגו' ככם כגר יהיה לפני ה' וגו'. מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים יש גר כאברהם אבינו ויש גר נמשל כחמור ויש גר כעכו"ם לכל דבר כיצד יש גר כעכו"ם לכל דבר אם יש לו נבלות וטרפות שקצים ורמשים בתוך ביתו אומר בלבו מתי אתגייר ואהיה ביניהן של ישראל שאכילתן יפה ויש להם ימים טובים ושבתות וכשיכלו אלו מתוך ביתי אכוף את עצמי ואתגייר ואם לבסוף הוא חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקדוש ב"ה כשם שאני אהבתי אתכם כן אתם תאהבו אותו שנאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים דברים י וכיצד יש גר שהוא נמשל כחמור כגון שהוא הולך לישא אשה מישראל ואמרו לו אין אנו מקבלין אותך עד שתתגייר אמר בלבו אכוף א"ע ואתגייר ואם לבסוף חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקב"ה כשם שהוא בקש מכם מנוחה כך תנו לו מנוחה שנאמר שמות כב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכיצד יש גר שהוא כמו אברהם אבינו אם היה הולך ופשפש בכל העכו"ם כיון שהוא רואה שכל העכו"ם הם מספרים בטובתן של ישראל אמר בלבו מתי אתגייר ואהיה כמותם ואכנס תחת כנפי השכינה עליו נאמר ישעיה נה ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים וגו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו'. הרי הוא אומר שמות כג לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס לא תהיה אחרי רבים לרעות וגו'. הוי אומר הרי זו אזהרה למקבלים לה"ר. ד"א הרי זו אזהרה לדיין שלא ישמע לבעל דין עד שיהא בעל דין חבירו עמו שנאמר שמות כב עד האלקים יבא דבר שניהם וגם הרי זו אזהרה לבעל דין שלא ישמיע אל הדיין דבריו עד שיהא בעל דינו עמו שנאמר דברים יט ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' וגו' וכן אם אומר לו אדם לחבירו פלוני חבירי חייב לי מאתים זוז והרי יש לי עד אחד ותהא מצטרף עמו וטול אתה מנה יאמר לו כך מודיע אני לך שאפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבכל העולם כלו בשעה אחת אין אני מבקש בשביל להעיד שקר והאיך אתה אומר לי כך. וכל אנשי ירושלים היו עושין כן אינן נכנסין לבית המשתה עד שיודעין מי הוא שיכנס עמהם ואינן חותמין על הגט עד שיודעין מי הוא שיחתום עמהן א"ר נתן והלא עד זומם הוא זה ועד רשע הוא זה שנאמר דברים יט ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אלא ללמדך על הגזלנין ועל החמסנין שפסולי עדות הן. כיוצא בדבר אתה אומר כתיב במדבר לה והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו לא אויב לו ולא מבקש רעתו ידיננו שנאמר ושפטו העדה לפסול את השונאים מלישב בדין. אין לי אלא שונאים קרובים מנין שהם פסולין לישב בדין ת"ל ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם הרי אתה דן הואיל ואמרה התורה הרגום על פי שני עדים ואמרה התורה הרוג על פי דיינין מה עדים פסול בהם קרובים אף דיינים פסול בהם קרובים. ועוד ק"ו הוא ומה עדים שאין הדברים נגמרים על פיהם פסול בהם קרובים דיינים שהדברים נגמרים על פיהם אינו דין שיפסול בהם קרובים אין לי אלא לרוצח לשאר חייבי מיתות מנין ת"ל דברים יט על המשפטים האלה. יכול כשם שדיני נפשות בעשרים ושלשה כך דיני ממונות בעשרים ושלשה ת"ל על המשפטים האלה אלה בעשרים ושלשה ואין דיני ממונות בעשרים ושלשה. ועוד שהרי הוא אומר עד האלקים יבא דבר שניהם שמות כב ומניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת"ל ושפטו העדה הרי עשרה והצילו העדה הרי עוד עשרה הרי כאן עשרים ומנין עוד שלש הרי אתה דן הואיל ואמרה התורה הרוג על פי עדים ואמרה תורה הרוג על פי דיינין מה עדים שנים אף דיינים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחר הרי כאן עשרים ושלשה אנשים אבל בראשונה היו אומרים דיני נפשות בשלשים שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה והשיבו אותו העדה ללמדך שדיני נפשות בשלשים.

« מי השלוח Volume II, Numbers, Beha'alotcha מי השלוח Volume II, Numbers, Korach »