מהר"ם על שבת ק״י

מהדורה: מהדורת וילנא

« מהר"ם על שבת ק״ט ע״א מהר"ם על שבת קי״א ע״א »

1 שבת פתח ↗

חוּץ מִמֵּי דְקָלִים. תָּנָא: חוּץ מִמֵּי דְקָרִים. מַאן דִּתְנָא ״מֵי דְקָרִים״ — שֶׁהֵם דּוֹקְרִים אֶת הַמָּרָה, וּמַאן דְּאָמַר ״מֵי דְקָלִים״ — שֶׁיּוֹצְאִין מִן שְׁנֵי דִקְלֵי. מַאי מֵי דְקָלִים? אָמַר רַבָּה בַּר בְּרוֹנָא: תַּרְתֵּי תָּלֵאי אִיכָּא בְּמַעְרְבָא, וְנָפְקָא עֵינָא דְמַיָּא מִבֵּינַיְיהוּ. כָּסָא קַמָּא — מְרַפֵּי, אִידַּךְ — מְשַׁלְשֵׁל, וְאִידַּךְ — כִּי הֵיכִי דְּעָיְילִי הָכִי נָפְקִי. אָמַר עוּלָּא: לְדִידִי שְׁתֵי לִי שִׁיכְרָא דְּבַבְלָאֵי, וּמְעַלֵּי מִינַּיְיהוּ. וְהוּא דְּלָא רְגִיל בֵּיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.

2 שבת פתח ↗

3 תוספות על שבת פתח ↗

וליתי אגנא דתחלי - משמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן בשלהי דנדרים דף צא: דקאמר ליה נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו חיויא וא"כ יש בהן משום גילוי ובפרק ב' דמס' ע"ז ל: ושם אמר דשחליים אין בהם משום גילוי וי"ל דהתם לא ממש שחליים קאמר אלא בהנך דאמר התם מס' ע"ז דף סז. וכן היו עושין בערבי שבתות בצפורי נותנין חומץ לתוך גריסין והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי נדרים דף צא: מיירי דהוה ביה חלא כדמסקינן התם במס' ע"ז דף ל: אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא נמי חמרא מיגרי בהו:

4 תוספות פתח ↗

5 שבת פתח ↗

הדרן עלך במה אשה

6 תוספות על שבת פתח ↗

תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו - מכם קא דריש והא דאמר בחגיגה דף יד: שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו בארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו התם נפקא לן מארץ כדמפרש בשאלתות דרב אחאי דהא חובת הגוף הוא מה לי בארץ מה לי בחו"ל אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא והכא מכם דריש כדפי' ומה שמפרש בשאלתות דהא דאסר לשתות סמא דעקרתא היינו כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ואע"ג דקי"ל כר"ש דשרי היינו דוקא בשבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל התורה כולה סבירא לן כרבי יהודה ואין נראה לר"י דבכל התורה כולה קי"ל כר"ש דשרי כדמשמע לעיל בפ' המוציא שבת פא: דאמרי' דרבי יוחנן סבר כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס וכו' והיינו כרבי שמעון דשרי דבר שאינו מתכוין וכן משמע בפרק כל פסולי המוקדשין בכורות דף לד. דשמואל סבר כר"ש בכל התורה כולה דדבר שאין מתכוין שרי גבי המקיז דם בבכור דפסק שמואל התם כר"ש דשרי להקיז ופריך עד השתא לא אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין מותר דאמר רב חייא בר אשי כו' ואי יש חילוק בין שבת לדעלמא איצטריך התם שפיר לפסוק כר"ש אע"ג דכבר אשמעינן דבשבת הלכה כר"ש והכא אתיא אפילו לר' שמעון דפסיק רישיה הוא דודאי יסתרס בשתיי' כוס עיקרין:

1 בגמ' מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים את המרה וכו' בצ"ל:

2 שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים וכו' כצ"ל:

3 בתוס' ד"ה וליתי אגנא וכו' לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו היויא וכו' כצ"ל:

4 בא"ד אבל אית בהו חלא מיגרי וכו' במס' ע"ז פירש"י החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין ממנו ונראה שהתוס' שבעמוד זה מפרשין פי' הגמ' שם בהיפך נ"ל ודו"ק:

5 ד"ה סיסאני וכו' בשילהי במה אשה משום דשערי לא כתיב בסמ"ך ר"ל אבל סיסאני יכולין לכתוב ג"כ בשי"ן:

6 בתוס' ד"ה ת"ל וכו' מה לי בארץ מה לי בחו"ל אלא האי בארץ וכו' כצ"ל:

« מהר"ם על שבת ק״ט ע״א מהר"ם על שבת קי״א ע״א »