1גמ' אשקלי' ע"כ ואמר לסהדי אותיבו קרי באוניכו וכתובו כו'. והקשה הרשב"א ז"ל מאי בכך שלא ישמעו עדים אלו הביטול והלא קי"ל כרבי דבטלו מבוטל שלא בפניהם וא"כ יכול לבטל בפני עדים אחרים דג"כ מהני ותירץ בדוחק דר"י לא סבר כרבי והוא דלא כהלכתא ע"ש:2ונראה לישב דהנה הפ"י הקשה למה לי תקנה זו דאותיבו קרי כו' הלא לפמ"ש הרשב"א ז"ל דאם מבטל מעיקרא כל העדים וכל המודעות וכל הביטולים שיעשה לא מהני אח"כ הביטול ע"ש. וא"כ הי' יכול לכפות אותו שיבטל כל הביטולים ויפסול כל העדים שיעידו על הביטול וא"כ לא יוכל לבטל אח"כ ותירץ הפ"י דזה אינו מועיל לגבי אותן עדים עצמם שציווה אותם לכתוב כיון שהם יודעים באמת שביטלו איך יכולין לכתוב וזה לא מהני רק לגבי עדים אחרים ע"ש:3ולפ"ז מיושב קושית הרשב"א ז"ל דניחוש שמא יבטל בפני עדים אחרים דבטלו מבוטל. דז"א די"ל שהי' כופהו מקודם לבטל כל הביטולים ולפסול כל העדים שיעידו על הביטול כנ"ל ואח"כ צוה לאותיבו קרי באוניהם וליכא למיחוש למידי דעל עדים אחרים מהני הפיסול שפסלם מקודם רק על הם עצמם והם לא שמעו וא"ש:4הנה הרשב"א ז"ל כתב דלא כדברי הרמב"ם ז"ל שפסק דאם מבטל כל המודעות שמסר מקודם מהני כשאומר שמבטל כל הדברים שגורמים ביטול הגט ע"ש והוא חלק עליו דמאי מהני דלמא מסר מודעה גם על ביטול כזה ולכך כתב הוא ז"ל תקנה אחרת שיבטל כל המודעות ויפסול כל העדים שיעידו על הביטול והביא ראי' מנאמנת עלי שלא פייסתי ע"ש שאין חשוד לקלקלה בידי שמים ובידי אדם לא יוכל לקלקלה ע"ש. ודבריו תמוהים מאוד דמאי מהני מאי שפוסל העדים שיעידו על הביטול הלא אעפ"כ אם יבואו עדים ויעידו שביטל מקודם ודאי יהי' מהני אף שהוא פסלם דאטו אנן אדיבורא דידי' סמכינן הלא כיון שהעדים מעידים שביטל מקודם מאי מהני מאי שהוא פסלם וא"כ שפיר יכול לקלקלה בידי אדם ומבטל באמת. ועוד תימה על דבריו דגם הכא נאמר שמא מסר מודעה גם על פיסול העדים וא"כ ג"כ לא נפסלו ומאי מהני ומהא דנאמנת עלי שלא פייסתי אין ראי' כלל דשם דף ע"ו ע"ב כתב הרשב"א ז"ל להדיא דלכך מהני דעכשיו שאומר כך מתנה שאף אם יפייסנה נותן הגט על תנאי זה אם תאמר שלא פייסה כמו בשליש דמהני ע"ש ואין ענין כלל לכאן:5ונראה לישב דבריו דהנה כתבו הפ' דאם העידו עדים והוזמו וע"י ההזמה נודע שגם בלא ההזמה לא הי' עדותם מהני רק שטעו הב"ד וסברי דמהני עדותם לא הוי הזמה כלל כיון שעדותם לא הי' מהני אף בלא ההזמה ואינם חייבים בשביל שהב"ד סברו דמהני וע"ש ועיין מ"ש לעיל תוס' ד"ה ואפקעינהו. וא"כ לפ"ז מיושב קושיא הב' על הרשב"א ז"ל דנאמר שמא מסר מודעה גם על פיסול העדים. ולפמ"ש מיושב דאותן העדים שיעידו שביטל פיסול העדים מקודם והם כשרים יהי' עדות שאי אתה י"ל שאם יוזמו א"כ לא ביטל פיסול העדים ושפיר הי' פסולים בעת שהעידו כיון שבאמת פסל אותם רק שהם עצמם מעידים שביטל הפסול מקודם וגם על עדות זה באמת פסל אותם רק שהם מעידים שביטל אלו הפסולים. וא"כ כיון שהוזמו ולא ביטל הפסולים אלו ממילא גם על עדות זה הי' פסולים אף בלא ההזמה כיון שפיסל אותם שגם זה העדות שלא פיסל אותם גם זה פסל וא"כ הוי עדות שאי אתה י"ל ולא הוי עדות ואינו יכול לקלקלה בב"ד ורק בידי שמים אינו חשוד לקלקלה וא"ש. וגם קושיא הראשונה על הרשב"א ז"ל יש ליישב דהנה כיון שביטל עכשיו כל המודעות והביטולים שביטל מקודם רק שאם יבאו עדים ויעידו שאעפ"כ ביטל מקודם כל הביטולים שיבטל יהי' מהני וכתבו הפוסקים הטעם דלא אמרינן כיון שעכשיו מבטל כל הביטולים שקדמו אמאי לא מהני וכתבו דאמרינן מסתמא אינו חוזר מדעתו הראשונה שאמר שכל הביטולים שיבטל הוא מבטלם מקודם אבל אם היינו יודעין באמת שהביטול שמבטל עכשיו הביטולים שקדמו הוא בלב שלם ודאי לא הי' מהני מאי שביטל מקודם כיון שמבטל זה הביטול שקדם באמת רק דאנן אמרינן מסתמא לא חזר מדעתו הראשונה והביטול זה אינו בלב שלם. וא"כ אם יוזמו העדים שמעידים על הביטול שקדם. וא"כ לא ביטל מקודם כלל ובודאי הי' הביטול השני בלב שלם דלא שייך לומר שלא חזר מדעתו הראשונה כיון שלא ביטל כלל מקודם. וא"כ אף בלא ההזמה לא הי' מהני עדותם דאף שעדותם אמת שביטל מקודם מ"מ כיון שהביטול השני הוא בלב שלם ביטל הביטול הראשון רק שהיינו סוברים שהביטול השני אינו בלב שלם. וא"כ אינם חייבים כלום שאחר ההזמה נודע שהי' בלב שלם. וא"כ הוי עכשיו עדות שאי אתה י"ל ולא מהני עדותם כלל. אך באמת קי"ל דאין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה ולא בעי עשאי"ל לדעת רוב הפוסקים דלא כהש"ך ז"ל. אך ז"א דכל הטעם דלא בעי דו"ח הוא משום כיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא ע"ש בש"ס יבמות בסוף. וא"כ הכא כיון שהודה שכל הביטולים שביטל הי' לפני עדים פסולים וא"כ אף דאין סמכינן אהעדים מ"מ לחובתו מהני מה שהודה. וא"כ חייב בכתובה מחמת הודאתו שהודאתו הי' שהביטול לא הי' מהני והוי גט וחייב כתובה ולא מהני העדים נגד הודאתו לענין הכתובה וממילא רק לענין האיסור צריך שפיר עדות שאתה יכול להזימו ולא מהני עדותם ואינו יכול לקלקלה בידי אדם ובידי שמים אינו חשוד. כמ"ש הרשב"א ז"ל וא"ש. ואף דלכאורהיש לדחות מ"ש דאעפ"כ יכול להזימו שכיון שהם העידו שביטל כל הפסולים וא"כ העידו שהביטול השני לא הי' בלב שלם ושייך שפיר הזמה על זה וכן יש לדחות לכאורה מ"ש לעיל על תוס' ד"ה ואפקעינהו ע"ש אך ז"א דאם יבואו עדים אף אחר ההזמה ויעידו שהביטול השני הי' בלב שלם לא הי' מהני ההזמה בודאי על הראשונים שאף בעדותם הוי ביטול. וא"כ כיון שנודע ע"י הזמה כן ממילא לא הוי הזמה כנ"ל וא"ש, כן יש לישב דברי הרשב"א ז"ל לגודל התמי' ועדיין צ"ע:6תוס' ד"ה אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה כו'. וא"ת מאי פריך הש"ס מאי איריא אלמנה דלמא קמ"ל באלמנה אף שהוא תוך זמנה צריכה לישבע שהוא תנאי ב"ד משא"כ בשאר שטרות שאינו צריך לישבע בתוך זמנו כו' ע"ש. והקשו המפ' מאי מקשו תוס' דלמא באמת קושית הש"ס הוא אאביי ורבא דסברי אדם פורע תוך זמנו ופריך שפיר ליתני בשאר שטרות תוך זמנו דג"כ צריך לישבע:7ונראה לישב דהנה בס' פ"י הקשה אהא דפריך הש"ס מאי איריא אלמנה כו'. והקשה הלא גם אלמנה תנינא במתניתין דמי שמת והניח מלוה ופקדון ביד אחרים דאמר ר"ע ינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה כו' ותני בהדיא דצריכה לישבע לגבות מיורשים ותירץ, די"ל דאיכא לאוקמי כר' טרפון דסבר התם ינתנו לכושל ואיכא למימר דסבר דאין צריכין לישבע כלל מיורשים ולכך לא סבר כר"ע ולכך קמ"ל מתניתין דהכא אף אליבא דר"ט דצריך לישבע ע"ש:8והנה עוד הקשה הפ"י במתניתין למה לי דתני במתני' התקין ר"ג שתהא נודרת וגובה כתובתה למה לי וגובה כתובתה הלא כיון שהיא נודרת ממילא ודאי גובה כתובתה. ותירץ דס"ד דקודם שהתקין ר"ג והי' נמנעין מלהשביעה היתה גובה בלא שבועה משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דהשבועה עצמה אינה רק תקנת חכמים דמן התורה גביא בלא שבועה ועכשיו שאינה יכולה לישבע לא תטול כלל והוי תקנתא לתקנתא ולא עבדינן ולכך קמ"ל דהתקין ר"ג שתהא גובה כתובתה ומקודם לא היתה גובה כלל ואף דהוא תקנתא לתקנתא עבדינן בכתובה ע"ש. ויש להקשות דהנה הפ"י פרק הכותב גבי הפוגמת דקתני ומנכסי יתומים כו' הקשה קושית התוס' הלא אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים ואמאי גביא כלל אף בשבועה והוכיח דכל היכא דקתני יתומים איירי ביתומין קטנים דתיבת יתומים משמעותו קטנים. ותירץ שם דאיירי בייחד לה בכתובתה ארעא בד' מצרנהא דהוי כשלה ולא שייך אין נזקקין לנכסי יתומים דאין צריכין להזדקק כלל. ואעפ"כ שבועה חייבת משום צררי ע"ש:9והנה יש להקשות, לפי דבריו דהנה בכל הנשבעין ונוטלין הוא מטעם דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועה דאישתמוטי לא שייך בנוטל וע"כ הטעם משום שמא ספק מלוה ישינה יש לה עליו ולפ"ז קשה הכא ביתומים קטנים דבאמת אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים כלל רק משום דייחד לה ארעא בכתובתה היא גובה אותה הקרקע שייחד לה בכתובתה וא"כ אם יש לה מלוה אחרת עליו ממילא אינה גובה אותה הקרקע שעל המלוה אחרת לא ייחד לה קרקע זו רק בכתובתה. וא"כ קשה איך חייבת שבועה בבואה לגבות מיתומין קטנים בייחד לה ארעא בכתובתה הלא נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועה דלא שייך שמא יש לה ספק מלוה ישינה עליו דאף אם יש לה ודאי מלוה אחרת אינה גובה דעל המלוה אחרת שפיר אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים דלא ייחד לה אותה הקרקע במלוה זו דא"ל שמא כבר פרע לה הכתובה והיא מסופקת אם הלותה שנית ויחד לה ארעא במלוה זה ז"א חדא למ"ש הפוסקים דלא חיישינן למלוה ישינה בכתובה רק שלוה ממנה קודם שנשא אותה דאח"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה וע"מ שאין לבעלה רשות חיישינן. וא"כ כיון שייחד לה קרקע זו בכתובתה ממילא לא יחדה לה מקודם על הלואה אחרת ואף אי נימא דגם חיישינן שהלותה לו אח"כ מ"מ כיון שכתבו הפ' דהתם בייחד לה קרקע לא שייך חשש פרעון רק צררי. וא"כ כיון שלא פרע לה ממילא לא ייחדה למלוה אחרת וגם א"ל שהיא מסופקת בזה עצמו אם קבלה פרעון על הכתובה או לא דז"א דאם מסופקת שפיר גובה מן הדין דכך הדין בשטר אם שניהם טוענין שמא חייב דמה שאנו טוענין בעד היתומים לא מיקרי ברי לענין זה ע"ש. ועיין באו"ת דבל"ז לא חיישינן על דבריה וא"כ אמאי חייבת שבועה מנכסי יתומים קטנים. אך באמת זה לא קשה למ"ש תוס' דגם בקרקע שייך קצת אישתמוטי וכתבו שהוא מדרבנן דשמא משכן אותה הקרקע שלוה עלי' ע"ש בתוס' ב"מ דף ה' וא"כ בייחד לה קרקע שייך שפיר אישתמוטי וממילא צריכה לישבע אף בלא החשש מספק מלוה ישינה. אך באמת זה האישתמוטי אינו רק מדרבנן כמ"ש הפ"י שם דלכך בשבועת היסת פסק ר' האי גאון דאינו צריך לישבע בקרקע דהוי תקנתא לתקנתא רק בשבועה דאורייתא ע"ש בתוס'. וא"כ גם הכא שאינה רק בשבועה דרבנן קשה איך אמרינן זה האישתמוטי שאינו רק מדרבנן והוא ג"כ תקנתא לתקנתא ולא עבדינן. אך באמת ז"א דבכתובה אמרינן שפיר תקנתא לתקנתא כמ"ש הפ"י. אך לפ"ז קשה הכא קושית הפ"י למה לי הא דתני נודרת וגובה כתובתה הלא ודאי גובה כתובתה. וא"ל דס"ד דהוא תקנתא לתקנתא ולא עבדינן וקמ"ל דעבדינן בכתובה ז"א דזה מוכח מהא דאין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וקשה כמ"ש הלא לא שייך מלוה ישינה. וצ"ל דאמרינן אישתמוטי וקשה הא אינו אלא מדרבנן וע"כ מוכח דאמרינן תקנתא לתקנתא בכתובה כמ"ש וא"כ למה לי דתני גובה כתובתה כנ"ל אך י"ל לפמ"ש הפ"י שם שרצה לתרץ דאיירי בהי' לו מלוה ופקדון ביד אחרים דלא שייך טעמא דאין נזקקים לנכסי יתומים קטנים כיון דאין מוחזקין. ואעפ"כ צריך שבועה ודחה זה דבאמת קי"ל דאינה גובה שם ע"ש:10ולפ"ז לכאורה מיושב דאי לא הוי תני גובה כתובתה וא"כ ה"א דהיתה גובה אף בלא שבועה ממילא לא הי' קשה קושית הפ"י דאין נזקקין דשפיר הוי מצינן למימר דאיירי במלוה ופקדון ביד אחרים דכל הטעם דאינה גובה שם הוא משום שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה ע"ש. וא"כ לפי הס"ד דהיא גובה בלא שבועה ממילא גובה במלוה ביד אחרים דגם היא אינה צריכה לישבע. א"כ הפירוש הוא במתניתין אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה ולא היתה גובה כלל ואח"כ נמנעו מלהשביעה והיתה גובה בלא שבועה. ולכך תני דגובה כתובתה עכשיו ומקודם לא היתה גובה כלל אף בשבועה:11אך לפ"ז קשה קושית הפ"י למה פריך הש"ס מכולהו הלא גם אלמנה תנינא בהא דכולן צריכין שבועה וא"ל כמ"ש דפריך לר"ט דז"א דא"כ קשה למה תני גובה כתובתה, וכמ"ש דא"ל דמקודם הי' נוטלת בלא שבועה כמ"ש וא"ל לר"ט דהפירוש הוא במתניתין דמקודם הי' גובה בשבועה במלוה ביד אחרים דז"א לפמ"ש שםדבמלוה ביד אחרים ינתן לכושל ומפרש דהיינו כתובה משום חינא ואי לאו משום חינא לא היתה גובה מב"ח לחוד עם היורשים כתבו דבאמת אינו גובה לר"ט וא"כ ממילא אינה צריכה לישבע דאמרינן מיגו דחשיד אממונא כו'. וא"ל ספק מלוה ישינה. דז"א דאף אם יש לה ודאי מלוה אחרת שאינו כתובה אינו גובה דלא שייך חינא והוי מטלטלי דיתמי מחמת שכולן צריכין שבועה וא"כ אינה צריכה כלל לישבע ואמאי תנא דנפרעת בשבועה. וע"כ דאתיא כר"ע. וא"כ קשה קושית הפ"י אמאי לא פריך הש"ס הלא אף אלמנה תנינא כיוון דאתיא ע"כ כר"ע:12אמנם יש לישב זה לפמ"ש תוס' אמאי צריכה לישבע הא הוי תוך זמנו ותירצו דבכתובה שהיא תנאי ב"ד חיישינן אף בתוך זמנו. ולפ"ז א"ש דלענין מלוה ישינה י"ל שיש לה מלוה ישינה שהיא תוך זמנה וא"כ במלוה אחרת ממילא אינה צריכה לישבע כיון שאינו תנאי ב"ד וא"ש:13ולפ"ז מיושב מ"ש דלמא קושית הש"ס אליבא דמ"ד אדם פורע תוך זמנו. ולמ"ש א"ש דאי קושית הש"ס אליבי' קשה קושית הפ"י אמאי לא פריך אאלמנה גופה דא"ל כמ"ש שיש לה מלוה תוך זמנו כיון דאדם פורע תוך זמנו וע"כ קושית הש"ס אי אין אדם פורע כו' ומקשו תוס' שפיר וא"ש:
