חידושי הרי"מ על גיטין י״ג

1 תוס' ד"ה האומר תנו גט כו' ואשמעינן במאי דנקט זה דאע"ג שהגט בעין כו' והותחל אפ"ה לא יגמר כו' אבל אור"ת דלא גרסינן כלל זה דאם הוא רבותא מאי פריך דאי בשכיב מרע מ"א תנו אפילו כתבו נמי והא איצטריך תנו לאשמעינן כנ"ל לרבות' וע"כ דל"ג לי' ע"ש:

2 ונראה לישב קושית תוס' הנ"ל דשפיר גרסינן זה דהנה לכאורה יש להקשות אמאי לא יתנו לאחר וכו' ופירש"י ז"ל משום דפקע לי' רשותי' וחייל רשות יורשין ולכך לא מהני אף ששלוחו כמותו והשליח חי כו' ע"ש והנה קי"ל דלמ"ד זכות הוא לעבד שיוצא לחירות כו' אמרינן לאביי דעידיו בחתומיו זכין לו ומשוחרר מיד משעת החתימה רק דצ"ל מטי לידי' אח"כ ומשוחרר למפרע משעת החתימ' ע"ש וזה הוא רק כמו קיום התנאי בע"מ שכשמקיים התנאי חל למפרע ע"ש. והנה קי"ל בכל תנאי דעל מנת דהוא מעכשיו דאף שמת הבעל אעפ"כ מגורש' למפרע אף שנתקיי' התנאי לא"מ לא הוי גט לא"מ ע"ש במשנ' מהיום אם מתי כו' וא"כ אמאי הכא בשחרור לא יתנו לאחר מיתה הא באמת נשתחרר מחיים משעת החתימה רק דצריך להיות מטי לידי' כמו תנאי כו' א"כ זה מהני שפיר אף לאחר מיתה כמו כל קיום התנאי כנ"ל וכיון שהשליח חי והוא כמותו רק משום דפקע רשותי' ולא גרע מאם מכרו לאחר אחר החתימה דמהני ג"כ אם מסרו לידו אח"כ משום דמשוחרר למפרע קודם דפקע רשות' ע"ש ב"מ וגם הכא אף דפקע מהני כשמוסרו אח"כ כנ"ל ומשוחרר למפרע מחיים כנ"ל ואמאי לא יתנו לאחר מיתה כנ"ל כיון דקאי אף לרבנן דזכות הוא כמ"ש תוס' כו' ע"ש:

3 אך י"ל למאי שכתב בשיטה מקובצת דכיון דעבז"ל הוא רק תקנת חכמים י"ל דלא תיקנו רק מחיים ולא כשמת ולא תיקנו במטי לידי' אחר מיתה ע"ש וא"כ לכך הכא בשיחרור ג"כ לא מהני אף דהוא זכות כנ"ל. אך לפ"ז א"ש דתני זה לרבותא אף שנתנו ליד השליח מחיים דבאמת סברת התוס' לכאורה דחוק דמאי בכך שהותחל מחיים הא לא הותחל כלל במאי שמסרו ליד השליח ולמ"ש א"ש דקמ"ל כנ"ל דאף שהגט כבר נכתב מחיים ושייך עידיו בחתומיו ז"ל אעפ"כ לא מהני לאחר מיתה כנ"ל:

4 אמנם י"ל למ"ש המשנה למלך היכא שצוה לשליחלקדש אשה סתם והוא קדש קדושי דרבנן או ס' קדושין לא הוי קדושין כלל אף מדרבנן דהוי שינוי בשליחות וכן בגט ג"כ היכא שגירש גרושין דרבנן הוי ג"כ שינוי כיון שרצונו לגרשה לגמרי מדאורייתא והנה א"כ כיון דעידיו בחתומיו זכין לו הוא רק מדרבנן ואסור בב"ח ע"ש בתוס' א"כ לא מהני הכא כלל מדרבנן כיון שצוה לשליח ליתן סתם וכונתו על שיחרור דאורייתא היינו שיתן מחיים ויהי' משוחרר מדאורייתא א"כ ממילא אם נותן אחר מיתה שאינו משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל א"כ הוי שינוי בשליחות ולא מהני אף מדרבנן כיון דלא מטי לידי' בשליחותי' שבאופן זה אינו רוצה ולא מהני כלל א"כ אף אי נימא דאמרינן עבז"ל אף אחר מיתה אעפ"כ לא מהני הכא וממילא לא אצטרך זה לרבותא כנ"ל דאין מוכח כלל דלא תיקנו אחר מיתה די"ל כנ"ל:

5 אך הנה התוס' כתבו דאיירי הכא שאינו נותנו לשליח מיד ליד דאז הוי תן כזכי רק שמראהו ומצוהו ליקח אותו והוא לא לקחו עד אחר מיתה ולכך אף דתן כזכי לא מהני כיון שלא לקחו עד אחר מיתה ואם הי' לוקחו מחיים הי' באמת מהני ע"ש. וקשה לכאורה למאי דקי"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע אינה מגורשת ואף בשיחרור כן כמ"ש רש"י ז"ל לעיל י"א דבכל פסולי דאורייתא ילפינן לה לה מאשה וא"כ כיון דזכיה מטעם שליחות והוי כאלו העבד עצמו לקחו מע"ג קרקע דג"כ לא מהני ומאי מהני אלו הי' השליח לוקחו מחיים מטעם תן כזכי כיון שאינו נותנו לו רק מראהו ומצוה ליקח אותו וראיתי בס' תורת גיטין שהקשה זה והוכיח מכאן דכשר בשיחרור טלי גיטך מע"ג קרקע ובאמת משמע מרש"י הנ"ל להיפך. ונראה לישב ג"כ כנ"ל כיון דבאמת עידיו בחתומיו זכין לו רק דצריך להיות מטי לידי' והנה באמת טלי גיטך מע"ג קרקע בכל מקום הוי נתינה לענין ממון דהוי משיכה ושאר דברים רק לענין גט ושיחרור אינו משוחרר בנתינה זו דבעינן מיד ליד וא"כ בשיחרור הכא כיון דהוי נתינה והוה ממילא מטי לידי' אינו צריך כלל להשתחרר בנתינה זו דמשוחרר למפרע מטעם עידיו בחתומיו זכין לו כיון דמטי לידי' ולענין מטי לידי' הוי שפיר נתינה טלי גיטך מע"ג קרקע והכא שפיר הוי מטי לידי' מחיים ולכך א"ש דאם הי' השליח לוקחו מחיים הי' שפיר מהני מטעם תן כזכי דהוי מטי לידי' ומשוחרר מטעם עבז"ל למפרע כנ"ל:

6 אך לפ"ז א"כ קשה כנ"ל דגם אחר מיתה מהני מטעם עבז"ל וא"ל כמ"ש דהוי שינוי בשליחות שנותנו לא"מ ומשוחרר רק מדרבנן והוא צוה סתם ומחיים הוא מדאורייתא כנ"ל דז"א דגם אם הי' לוקחו מחיים כיון שלא נתן לו מיד ליד רק שצוהו ליקח והוי גיטך כו' וממילא גם אם הי' לוקחו מחיים לא הי' משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל דמדאורייתא לא מהני דהוי טלי גיטך וא"כ צוה לשחרר רק מדרבנן וממילא אף אם נותנו לאחר מיתה ג"כ מהני מדרבנן דלא הוי שינוי כיון שגם מחיים לא הי' אלא מדרבנן וקשה כנ"ל וע"כ דלא תיקנו חכמים במטי לידי' לאחר מיתה כמ"ש וא"כ תני שפיר זה לרבותא דלא אמרינן עבז"ל אחר מיתה כנ"ל וא"ש כמ"ש דמוכח כנ"ל כיון דלא הוי שינוי בשליחות כנ"ל:

7 אמנם י"ל למאי דאמר לקמן פ' השולח דהמפקיר עבדו ומת אינו צריך גט שיחרור כיון דילפי' לה לה מאשה ומיתת האדון מתיר כמו מיתת הבעל באשה רק היכא דאיכא קנין ממון עדיין כתוב והתנחלתם אבל מפקיר שאין כאן רק קנין איסור שפיר מתיר מיתת האדון ע"ש ופסק הרא"ש ז"ל והרבה פוסקים כן ע"ש. וא"כ לכאורה הכא למ"ש דבאמת עבז"ל ומשוחרר למפרע מחיים רק שהוא מדרבנן וא"כ כיון דלענין ממון שפיר הפקר ב"ד הפקר ומהני מדאורייתא קנין שהוא דרבנן כמ"ש הפוסקים וא"כ לענין השיעבוד כבר נפקע מחיים מטעם עידיו בחתומיו זכין לו ומהני מדאורייתא ורק לענין איסור ב"ח לא מהני מדאורייתא כמ"ש תוס' שם וא"כ ממילא כשמת ג"כ מותר מדאורייתא בב"ח כיון שאין כאן רק קנין איסור לחוד ומיתת האדון מתיר כנ"ל וא"כ אחר מיתה שפיר מותר בב"ח ג"כ מדאורייתא כנ"ל וממילא לא שייך מ"ש דהוי שינוי בשליחות שמשחררו אחר מיתה ומשוחרר רק מדרבנן ולמ"ש ז"א דכיון שמשוחרר מדרבנן ומהני לענין ממון למפרע מדאורייתא מטעם הפקר ב"ד כו' וממילא מהני אחר מיתה גם לענין ב"ח מדאורייתא ולא הוי כלל שינוי בשליחות במה שנותנו אחר מיתה דמהני שפיר מדאורייתא כנ"ל:

8 אך באמת ז"א לרבי דאין כופין את היורשים לשחררו וגם לרבנן כו' ג"כ כיון שלא לקח השליח השיחרור מחיים א"כ עדיין ביד היורשים שלא ליתן השטר שיחרור ולא יהיה מטי לידי' וממילא לא יהי' עבז"ל ולא יהי' נפקע הקנין ממון למפרע כלל וא"כ שייך שפיר והתנחלתם ואין מיתת האדון מתיר כיון שבשעת מיתה עדיין מנחיל קנין ממון שבידם שלא ליתן כו' ויהי' שלהם גם הקנין ממון א"כ ממילא אף עכשיו שלוקח השליח השיחרור אחר מית' ומהני למפרע לענין ממון משום עבז"ל מ"מ אינו מותר בב"ח מדאורייתא דאין מיתת האדון מתיר כנ"ל ואינו משוחרר רק מדרבנן ולא מהני אף מדרבנן דהוי שינוי בשליחות כנ"ל. רק דנימא כמ"ש דגם מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן דהוי טלי גיטך כו' ולכך לא הוי שינוי כנ"ל. אמנם למ"ש י"ל בהיפך דבאמת הדין הוא בשכיב מרע דמתנתו וגיטו הוא חל שעה סמוך למיתה דמסתמא דעת השכ"מ לאחר כל מה שיוכל ולכך אם עמד חוזר כו' משום אומדנא שלא רצה ליתן רק ימות וכן בשחרור כן רק אם משום יצא עליו שם ב"ח אבל מדינא ג"כ חוזר ע"ש:

9 וא"כ הכא אם הי' השליח לוקחו מחיים הי' שפיר משוחרר אחר מיתה מדאורייתא דכיון שלוקחו מחיים ואף שלא נתן לו מיד ליד והוי טלי גיטך כו' מ"מ כיון דהי' שפיר נתינה מחיים הי' משוחרר למפרע מדרבנן מטעם עבז"ל כיון דמטי לידי' כנ"ל וכיון שבא ליד השליח מחיים א"כ ממילא כשמת האדון אח"כ משוחרר מדאוריית' כמ"ש כיון דכבר פקע קנין הממון מחיים מטעם עבז"ל דהפקר ב"ד כו' והוי מפקיר עבדו ומת כו' וא"ל כמ"ש דכיון שביד היורשים שלא ליתן הוי קנין ממון כו' דז"א כיון שכבר לקחו השליח מחיים והי' מטי לידי' מחיים ושפיר מיד מחיים פקע קנין הממון מטעם עבז"ל ואין שוב שום כח ביד היורשים וליכא רק קנין איסור ושפיר מתיר מיתת האדון ומשוחרר אחר מיתה כנ"ל. וא"כ לפ"ז כשלוקחו השליח אחר מיתה שפיר לא מהני מטעם עבז"ל כמ"ש דהוי שינוי בשליחות וא"ל כנ"ל דגם מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן דהוי טלי גיטך כו' דז"א כיון דהוא בשכיב מרע ורוצה שאף שנותן הגט מיד לא יחול רק אם ימות וא"כ כיון שהוא צוה ליקח מחיים ואם הי' לוקחו מחיים הי' שפיר מהני אח"מ מדאורייתא דהי' כמפקיר עבדו ומת כיון שהי' מהני מחיים מדרבנן שכבר לקחו ואין כח ביד היתומים כו'. וממילא עכשיו כשלוקחו השליח אחר מיתה דגם אחר מיתה לא מהני רק מדרבנן דלא שייך כנ"ל דהוא מפקיר עבדו דפקע למפרע מחיים מחמת עבז"ל דז"א כיון שלא לקחו מחיים והי' כח ביד יתומים כנ"ל ולא מהני רק מדרבנן מטעם עבז"ל וממילא אף מדרבנן לא מהני דהוי שינוי כנ"ל:

10 וא"כ לפ"ז לא צריך למיתני זה לרבותא דלא תיקנו א"מהא בלא זה לא מהני דהוי שינוי וקשה כנ"ל. אך באמת איירי בבריא ורוצה שיחול מיד בשעת נתינה א"כ גם אם השליח לוקחו מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן כיון שהוא טלי גיטך כו' כנ"ל וממילא גם אחר מיתה לא הוי שינוי ותני שפיר זה כנ"ל:

11 ולפ"ז מיושב קושית תוס' הנ"ל דמאי פריך אי בש"מ מאי אריא תנו כו' הא איצטרך משום זה כו' ולמ"ש א"ש דפריך שפיר דאי איירי בש"מ לא איצטריך כלל זה לרבותא דבל"ז הוי שינוי כנ"ל ורק עכשיו דאיירי בבריא תני שפיר זה לרבותא כנ"ל משא"כ אי איירי בש"מ ור"פ דמוקי בש"מ סובר באמת דמפקיר עבדו ומת צריך גט שיחרור ושפיר גם בש"מ לא הוי שינוי דגם אי לוקחו מחיים לא הי' מהני רק מדרבנן ותני שפיר זה לרבותא אף אי איירי בש"מ משא"כ ר' זביד דסובר כנ"ל פריך שפיר אי בש"מ מאי איריא תנו כו' וא"ש:

12 עוד י"ל דבאמת למ"ש לעיל ג"כ לא קשה דיתנו לאחר מיתה ויהיה מהני מטעם עבז"ל דבאמת למ"ש תוס' דהוא רק דרבנן ולא מהני רק לענין ממון ולא לענין ב"ח ע"ש וקשה דא"כ לא הוי זכות כלל כיון שאסור בב"ח וע"כ צ"ל דמ"מ אח"כ כשמטי לידיה דמשוחרר מדאורייתא ומותר בב"ח הוי זכות ממילא כמ"ש לעיל וא"כ הכא דנותן לאחר מיתה א"כ מדאורייתא לא מהני כלל אף אחר דמטי לידיה דאין גט לאחר מיתה כיון דמדאורייתא לא היה משוחרר כלל מחיים א"כ גם אח"כ אינו משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל ועדיין אסור בב"ח כיון שהוא רק דרבנן וממילא לא הוי זכות כלל ולא שייך כלל עבז"ל ואינו משוחרר אף מדרבנן כנ"ל. וממילא לא איצטרך זה לרבותא כיון דלא הוי זכות כנ"ל. אך י"ל כנ"ל כיון דמפקיר עבדו ומת אינו צריך גט שיחרור א"כ כיון דמהני מדרבנן למפרע מחיים לענין הקנין ממון ממילא מהני עכשיו אחר מיתה מדאורייתא דמיתה מתיר ומותר בב"ח וממילא הוי שפיר זכות ושייך עבז"ל כנ"ל ואיצטריך שפיר זה כנ"ל לרבותא. אך ז"א כמ"ש כיון דיש כח ביד היתומים שלא ליתן שייך שפיר והתנחלתם כנ"ל וממילא אסור בב"ח ולא הוי זכות כנ"ל. אך י"ל כיון דהטעם דסבר רבי דתנו לא הוי כשחררו ואין כופין ולא שייך מצוה לקיים דברי המת כתבו הטעם משום דהוא לא אמר רק תנו גט זה ולא צוה כלל ליתן שטר שיחרור אחר ולכך לא שייך מצוה לקיים כו' לכוף אותם ליתן שיחרור אחר כו' ע"ש ושיחרור זה לא מהני ולכך אין כופין ע"ש וא"כ הכא שפיר לענין ליתן גט זה עצמו שפיר שייך מצוה לקיים דברי המת וכופין ליתן גט זה דזה ציוה ליתן והכא אם הדין דכופין ליתן גט זה שפיר מהני גט זה עצמו כיון דפקע קנין הממון מטעם עבז"ל דאין בידם שלא ליתן כיון שכופין כנ"ל וממילא מהני מטעם מפקיר עבדו ומת כו' ומותר בב"ח עכשיו והוי זכות ושייך שפיר עבז"ל כנ"ל ותני שפיר זה לרבותא כנ"ל. אך ר' זביד דמוקי בבריא וכתבו תוס' ד"ה לא משך כו' דמוקי מתניתין כרבנן דלא סברי מצוה לקיים כו' דלא כר"מ א"כ ממילא אין כופין גם על גט זה ולא שייך עבז"ל דיש עדיין קנין ממון כנ"ל. רק באמת לר"ז בלא זה ניחא דתני זה שהגט בעין ולא שייך מעמד שלשתן בגט כמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש. ולפ"ז מיושב ממילא דפריך שפיר דאי איירי בש"מ ולא מוקי לה כר"מ דמצוה לקיים ע"ש דמוקי כרבנן וממילא איצטרך כלל זה אי איירי בש"מ דאליביה לא שייך עבז"ל דאינו זכות כלל כיון שיש קנין ממון ואסור בב"ח ולא איצטרך זה לרבותא כנ"ל ופריך שפיר מאי איריא כתבו כו' אבל ר"פ עצמו מוקי שפיר כר"מ דמצוה לקיים והוי שפיר זכות ושייך עבז"ל ואיצטרך זה לרבותא כנ"ל. אבל ר"ז פריך שפיר אליביה דע"כ איירי בבריא דאל"ה מאי איריא תנו כו' וא"ש:

13 עוד יש לישב קושית תוס' הנ"ל וגם קושית תוס' עב ד"ה כי אמר רב ל"ש מלוה כו' והקשו רב גופיה אמאי לא מוקי בבריא ומשום מעמד שלשתן ובאמת לא בעינן ציבורין כיון דל"ש מלוה כו' ותירוצם דחוק ע"ש ונראה דהנה הר"ן ז"ל הקשה כיון דמשמע ברישא דהגט בעין דקתני זה א"כ אמאי לא מהני ברישא בגט שיחרור ג"כ מעמד ג' כשמצוה ליתן הגט במעמד ג' דבשלמא בגט אשה חוב הוא ולא תיקנו מעמד ג' רק בזכות אבל בשיחרור דזכות הוא אמאי לא מהני ויהיה משוחרר מיד ע"ש שתירץ דבגט לא שייך מעמד ג' דדוקא היכא דשייך מיגו דזכי לנפשיה כו' ע"ש שסברתו דחוקה קצת. ויש לישב כיון דמעמד ג' הוא רק מדרבנן דקני ותוס' ב"מ כתבו דבשיחרור שהוא דרבנן לא מהני רק לענין שיעבוד ממון ולא להתירו בבת חורין דאין כח ביד חכמים לעקור דבר כו' ולקמן אמרינן דהטעם דזכות הוא לעבד החירות אף שאוסרו בשפחה הוא משום שמתירו בבת חורין וא"כ כיון שבדבר דלאו זכות לא תיקנו מעמד ג' א"כ איך נימא דליהני בשיחרור מטעם מעמד ג' שהוא זכות דז"א כיון דמעמד ג' הוא רק דרבנן ואף אם משוחרר אינו רק דרבנן אסור עדיין בב"ח כנ"ל וממילא לא הו' זכות כלל כיון שאסור בב"ח כנ"ל וכיון שאינו זכות לא שייך כלל מעמד ג' כמו בגט אשה וממילא לא מהני כלל מעמד ג' בשיחרור אף לענין ממון כיון דלא מהני לענין ב"ח ואינו זכות כנ"ל:

14 אך י"ל למ"ש התוס' הטעם דלא מהני במתני' מטעם תן כזכי הוא דאיירי שאינו נותנו מיד ליד רק שכבר הוא בידו או שמראהו ובכה"ג לא הוי תן כזכי כו' וכ' הרמב"ן והרשב"א הטעם דדוקא היכא שמוציא הדבר מרשותו ודאי נותן בעין יפה וכונתו תן כזכי אבל היכא שאינו מוציא מרשותו ונשאר עדיין ברשותו לא היה כוונתו תן כזכי ע"ש שרוצה שיהיה עדיין שלו עד שיתן לו ע"ש וא"כ לפ"ז ממילא א"ש קושית הר"ן ז"ל דכיון דמהני מעמד ג' מדרבנן ומהני שפיר לענין השיעבוד ולקנין הממון א"כ ממילא מותר גם בב"ח מטעם תן כזכי דמהני מדאורייתא דא"ל כנ"ל כיון שלא יצא מרשותו רוצה שיהיה עדיין שלו כו' דז"א כיון דיצא מרשותו שפיר מדרבנן משום מעמד ג' ואינו שוב שלו ממילא הוי תן כזכי דנותן בעין יפה כיון שעושה דבר שיצא מרשותו בזה ודאי נותן בעין יפה כנ"ל והוי תן כזכי ומותר שפיר בב"ח דהוא דאורייתא וא"כ הוי שפיר זכות כנ"ל:

15 אך ז"א דאיך נימא דודאי היה כונתו זכי כיון שנותן בעין יפה דאף אי אין כונתו זכי ג"כ יצא מרשותו משום מעמד ג' דז"א דהא אם באמת לא היה כוונתו זכי רק תן ממילא לא יצא כלל מרשותו דלא מהני אף מדרבנן משום מעמד ג' כיון שאינו זכות כנ"ל דגם אם יהי' מהני יהי' אסור בב"ח כיון שבאמת לא הי' כונתו זכי ומדאו' באמת אינו משוחרר וממילא לא מהני אף מדרבנן ולא יצא כלל מרשותו אף לענין ממון וא"כ איך נימא זה לראיה שהי' כוונתו זכי משום כיון שיצא מרשותו אף אי לא כיון זכי ממילא נותן בעין יפה והי' כונתו זכי כו' דהא אם לא כיון זכי לא יצא מרשותו ואינו נותן כלל בעין יפה ולא כיון כלל זכי רק' תן כנ"ל וממילא לא מהני מעמד ג' שאינו זכות כנ"ל כיון שהוא דרבנן. אך י"ל כיון דהדין הוא היכא שאסור בשפחה ובב"ח שכופין את רבו ונותן לו שיחרור כו' א"כ ממילא הכא אם משוחרר מדרבנן ואסור בב"ח וגם בשפחה אסור וממילא כופין את רבוכו' וצריך ליתן לו שיחרור גמור א"כ שפיר הוי זכות אף אם יהי' רק משוחרר דרבנן ויהי' אסור בב"ח מ"מ ע"י זה כופין אותו וישחררו שיחרור גמור ויהי' מותר בב"ת וא"כ מהני שפיר המעמד ג' לענין ממון דהוי זכות אף שאסור בב"ח כיון שכופין כו' וכיון שמהני לענין ממון וממילא יצא מרשותו אף אם הי' כוונתו תן ולא זכי כו' וממילא תן כזכי כיון דיצא מרשותו כנ"ל ושפיר מותר בב"ח ג"כ דמשוחרר מדאורייתא מטעם תן כזכי כנ"ל:

16 אמנם אי מוקמינן בשכיב מרע לא מוקמינן כלל רישא במעמד ג' אף דקתני זה דלא הוי דומיא דסיפא כו' ואף אי נוקי לרישא דקתני זה במעמד ג' מ"מ לא הוי זכות כלל כנ"ל שהוא דרבנן דא"ל כנ"ל שהוא זכות משום דכופין כו' ז"א למ"ד לקמן פ' השולח דמפקיר עבדו ומת אין לו תקנה דקנין ממון כבר פקע ואיסורא לברי' לא מורית ולכך אין בידם לשחררו ואסור בב"ח ע"ש. וא"כ כיון דבש"מ דעתו על אחר מיתה כו' ואיך נימא דהוי זכות שיכוף את היורשים לשחררו ז"א כיון דהוי זכות ושייך מעמד ג' ומהני לענין ממון וכבר פקע הקנין ממון מחיים א"כ כשמת אינו כלל ביד היורשים לשחררו כמו מפקיר עבדו ומת כו' ואסור עדיין בב"ח א"כ ממילא לא הוי זכות כלל ולא שייך מעמד ג' אף לענין ממון וממילא לא הוי תן כזכי שלא יצא מרשותו אי נימא דלאו כזכי דלא הוי זכות כנ"ל ולא שייך מעמד ג' כנ"ל:

17 והנה המפ' כתבו די"ל למאי דאמרינן דסבר רב דמעמד ג' שייך אף במלוה לא שייך סברת הר"ן הנ"ל דלא אמרינן מעמד ג' רק היכא דשייך מיגו דזכי לנפשיה כו' כיון דבמלוה אין הטעם כלל משום זכי' דאינו יכול לזכות שאינו בעין וממילא לא שייך משום מיגו דזכי כו' רק אי אמרינן דוקא בפקדון שייך מעמד ג' שייך שפיר סברת הר"ן ז"ל כיון דהטעם הוא משום זכי' כנ"ל ע"ש. וא"כ מיושב קושית תוס' הנ"ל רב גופיה אמאי לא מוקי בבריא ובלא ציבורין כו'. ולמ"ש א"ש דמשני דר"פ סבר דמעמד ג' ל"ש מלוה כו' א"כ ממילא ליכא לאוקמי כלל בבריא כו' דקשה קושית הר"ן ז"ל דגם ברישא בגט שיחרור אמאי לא מהני מעמד ג' דלא שייך תירוץ הר"ן ז"ל משום מיגו כיון דשייך מעמד ג' אף במלוה כנ"ל ולא שייך מ"ש דבבריא הוי שפיר זכות משום דכופין כנ"ל וממילא תן כזכי כנ"ל ולכך מוקי ע"כ בשכ"מ וא"ש כנ"ל אבל ר"ז דסובר כי אמר בפקדון א"ש תירוץ הר"ן ז"ל משום מיגו כנ"ל דלא מהני מעמד ג' ברישא דלא שייך מיגו דאי בעי זכי לנפשיה כנ"ל:

18 ובזה מיושב ג"כ קושית תוס' דאי גרסינן זה מאי פריך אי בשכ"מ מאי איריא תנו אפי' כתבו כו' הא תני זה לרבותא כנ"ל. ולמ"ש מיושב דהנה לר"ז תני שפיר זה לרבותא דלא מהני בגט שיחרור מעמד ג' אף שהוא זכות וקמ"ל כסברת הר"ן ז"ל הנ"ל משום דלא שייך מיגו ופריך שפיר אי בש"מ מאי איריא תנו כו' דאי בש"מ לא איצטריך כלל זה כיון דלא איירי במעמד ג' ואף אי איירי ברישא במעמד ג' דקתני זה מ"מ הא לא הוי זכות כלל בש"מ דאין כופין דמפקיר עבדו ומת אין לו תקנה ואין צריכין לסברת הר"ן הנ"ל ופריך שפיר ולר"פ דסבר ל"ש מלוה כו' וסבר שפיר דזה גופיה לרבותא דלא הוי זכות כנ"ל או דלא סבר מפקיר ומת אין לו תקנה כו' וג"כ כסברת הר"ן ע"ש שיש לומר גם אליבי' סברת הר"ן הנ"ל ע"ש:

19 ובזה יש לישב ג"כ דברי רש"י ז"ל הסותרין זה את זה דלעיל פירש דגרסינן שפיר תן ואעפ"י דאינו יכול לחזור מ"מ נהי דזכה בי' דלא מצי למיהדר כו' מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידיה ואין גט לאחר מיתה והכא כתב דתנו גרסינן ולא תן כו' ע"ש בתוס'. ולמ"ש י"ל דבאמת למאי דמוקי בבריא שייך מעמד ג' אף בגט שיחרור רק כיון דהוא דרבנן א"כ אסור בב"ח ולכך לא יתנו לאחר מיתה כנ"ל. ולכך י"ל לעיל שהקשו תוס' אר"י דאמר הכא כל האומר תן כזכי כו' ובב"מ אמר להיפך תן לאו כזכי כו'. ולמ"ש י"ל למ"ש המפ' די"ל דגם רישא דמתני' דתן גט כו' איירי ג"כ במעמד ג' ואעפ"כ לא מהני כמ"ש הר"ן ז"ל וגם כתבו דלכאורה אי אמרינן דתן לאו כזכי א"כ אינו רוצה שיזכה מיד ואיך מהני משום מעמד ג' כיון שאינו רוצה וכתבו דלענין זה הוי שפיר כזכי כיון שרוצ' שיתן מיד רק שאינו רוצה שיזכה בתורת זכיה ע"ש. וא"כ י"ל גם לעיל דמשני ר"י תן כזכי כו' אף דסבר תן לאו כזכי מ"מ הכא מהני משום מעמד ג' דלענין זה הוי שפיר כזכי כנ"ל ולכך אינו יכול לחזור בשחרור דזכה משום מעמד ג' כנ"ל. אך לכאו' לענין ב"ח אמאי אינו יכול לחזור כלל הא כשחוזר אסור בב"ח כיון דמעמד ג' הוא דרבנן כנ"ל. אך י"ל למאי דפליגי ר"י ור"ל דר"ל סבר לא אתי דבור ומבטל דבור ור"י סבר אתי דבור כו' ופריך אר"ל מהשולח גט דיכול לבטל השליחות ולחזור בו כו' ומשני דדבור ודבור הוא כו' וכתבו שם דאף דר"י סבר גם כן לא אתי דבור ומבטל מעשה מ"מ התם דלא נגמר כלל המעשה רק שמתחיל אחר ל' כו' וכן בשליח כשיתחיל כשבא לידה לא הוי מעשה ויכול לחזור כו' ע"ש וכתבו הפ' דלכך במעכשיו דשיורא אינו יכול לחזור כו' משום דכבר התחיל המעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה כו' ע"ש. וא"כ הכא כיון דבמה שאמר תן ועשה אותו שליח כבר נגמר מדרבנן משום מעמד ג' והוא משוחרר מדרבנן ומהני לענין ממון מדאורייתא משום הפקר ב"ד וכיון שנגמר המעשה לענין זה ממילא אינו יכול לחזור כלל אח"כ משום לא אתי דבור ומבטל מעשה ואינו יכול לבטל השליחות ויכול השליח ליתן לו אף שחוזר וממילא כשנותן לו מותר גם בב"ח דמשוחרר שפיר מדאו' כשנותן לו כיון דלא הוי מהני ביטול השליחות כו' ולכך אינו יכול לחזור כלל ומותר אף בב"ח כשנותן לו כו':

20 ומיושב שפיר דברי רש"י ז"ל לעיל דאע"פ דזכה בו לענין דלא מצי למיהדר ואף לענין ב"ח מ"מ לא אתי דבור כו' כיון דמהני משום מעמד ג' כו' מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' דלענין ב"ח לא מהני עד שנותנו לו דהוא מטעם דלא מהני הביטול ונשאר השליחות ואינו משוחרר מדאו' עד שנותנו לו ולכך ממילא אין גט לאחר מיתה ואסור בב"ח כנ"ל ופירש"י ז"ל שפיר. והכא פירש שפיר למאי דמוקי לה בשכ"מ ואין הטעם משום מעמד ג' וע"כ לעיל דאינו יכול לחזור הוא משום דתן כזכי לגמרי וממילא ע"כ הכא גרסינן תנו ולא תן דאל"ה הי' מהני אף לענין אין גט לאח"מ אבל לעיל למאן דמוקי בבריא פירש שפיר כנ"ל וא"ש:

21 עוד יש לישב קושית תוס' הנ"ל דהנה י"ל קושית הר"ן דגם בגט שיחרור שייך מעמד ג' דהוא זכות כו' וי"ל למ"ש תוס' יבמות פ"ט ע"ב ד"ה שהפקיר כו' דלא שייך בתקנת חכמים הפקר ב"ד הפקר כו' רק היכא דאחר שתקנו חכמים אין לו כלל דין דרבנן אבל אם גם אחר התקנה יש לו איזה קולא או חומרא מחמת שהוא מדרבנן לא שייך הפקר ב"ד כו' ע"ש. וא"כ י"ל גם במעמד ג' לא תקנו רק מחמת שיהי' מהני מטעם הפקר ב"ד כו' ויהי' מהני מדאורייתא כו' וא"כ בשיחרור כיון שאסור עדיין בב"ח מחמת שאינו משוחרר רק מדרבנן וממילא לא שייך הפקר ב"ד כו' כיון שגם אחר התקנה יש לו דין דרבנן דאם הי' מהני הי' מותר בב"ח ולא שייךהפקר ב"ד ולכך אינו כלל אף לענין ממון כו'. אך למ"ש דאחר שתקנו מעמד ג' ומהני לענין ממון וממילא יצא מרשותו ומהני מטעם תן כזכי מדאורייתא א"כ שפיר שייך עדיין הפקר ב"ד כו' דאחר התקנה אין לו כלל דין דרבנן דמותר שפיר גם בב"ח מטעם תן כזכי ושייך הפקר ב"ד ושייך מעמד ג' וקשה קושית הר"ן ז"ל הנ"ל:

22 והנה המפ' כתבו דדוקא למאן דסובר דלא תקנו מעמד ג' אלא בפקדון כו' והקשו תוס' הא מהני בל"ז מטעם תן כזכי כו' וסובר ע"כ דלא שייך תן כזכי באינו נותן מיד ליד כו' אבל למאן דסובר שתקנו אף במלוה אינו סובר כלל סברא זו די"ל שפיר דאף באינו נותן מיד ליד שייך תן כזכי רק דהוצרכו לתקן במלוה ע"ש וע"כ למאן דסובר דתקנו אף במלוה ואף בלא מיד ליד שייך תן כזכי ע"כ איירי מתניתין בלא נטלו עד אחר מיתה או ביד אחרים דלא שייך תן כזכי כו':

23 וממילא מיושב דלר"ז דסובר דוקא בפקדון תני שפיר זה דקמ"ל כתירוץ הר"ן ז"ל דלא שייך מעמד ג' בשטרות כנ"ל דא"ל כנ"ל דבל"ז לא שייך הפקר ב"ד כו' דז"א דיהי' מהני מטעם תן כזכי כיון שיצא מרשותו דלדידי' איירי באינו נותן מיד ליד כו' אבל אי נימא בשכ"מ לא איצטרך כלל זה כיון דלא איירי במעמד ג' ולא שייך רבותא הנ"ל ופריך מאי איריא תנו כו' אבל ר"פ דסובר דאף במלוה תיקנו ואין חילוק בין נותן מיד ליד כנ"ל א"כ הוא בהיפך דבבריא קשה דלא איצטרך זה דלא קשה דלא שייך הפקר ב"ד כנ"ל דליכא למימר דיהי' מהני מטעם תן כזכי כיון שלא לקחו עד אחר מיתה כנ"ל וע"כ בשכ"מ וקמ"ל בזה כמ"ש תוס' דכה"ג אין כופין דלא הוי כשחררו משום שאמר גט זה ולא צוה ליתן גט אחר כמ"ש המפ' וממילא ליכא לאוקמי בבריא דקשה כנ"ל וא"ש:

24 תוס' ד"ה גופא כו' אוריב"א כו' דבמעמד ג' קונה אפי' בע"כ של נפקד דאי לא למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר לו זכי ואינו נראה דהוצרכו כו' אלא ביד אחרים דאף כשאין הפקדון ביד הנפקד נקנה באודיתא כו' אלא נראה דאפילו בע"כ כו' ע"ש. ותמוה כמו שתמה מהרש"ל ומהרש"א דהא אודיתא קונה אף בע"כ ותירצו דלא רצו לתקן אודיתא שהוא כעין שקר אך יכול להיות דלא הוי רק מרצונו ומאי הוכיחו תוס' מאודיתא ותירוצם שם דחוק מאוד ע"ש גם דקדקו המפ' שתוס' כתבו מקודם שאינו ביד הנפקד אלא ביד אחרים ואחר כך כתבו סתם שאינו ביד הנפקד כו' ע"ש:

25 ונראה לפרש דהנה בחב לאחרים לא מהני זכי' דתופס לבע"ח במקום שחב כו' לא קנה א"כ לכאורה הוצרכו לתקן מעמד ג' היכא שחב גם לאחרים דלא מהני זכי בשביל זה. אך באמת קי"ל בש"ע דאף דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה מ"מ היכא שלוה עצמו נותן לו לתפוס שפיר זכה בשבילו אף שחב לאחרים דדוקא כשתופס שלא ברצון הלוה לא קנה כו' ע"ש וא"כ ממילא לא שייך מ"ש דאם יאמר לו זכי יהי' שפיר מהני אף שחב לאחרים כנ"ל ולא הוצרכו לתקן מעמד ג' כו' אך הטעם כתבו דאף דלכאורה מאי חילוק יש כיון דלא מהני זכיה היכא שהוא חוב לאחד וכתבו משום דכיון שהוא רוצה בידו ליתן ולהקנות לו בקנין אחר להמלוה ובמטלטלין אין טורפין מלקוחות ולכך לא מיקרי זכיה זו חוב כלל כיון שבידו לעשות זה החוב כמו דאמר בש"ס גבי עבד דאי בעי זריק כו' עוד כתבו טעם אחר כיון שביד הלוה להקנות לזה התופס בעצמו ושפיר נקנה כיון שהוא מטלטלין ובמטלטלין אין טורפין מלקוחות הוי מגו דאי בעי זכי לנפשי' כיון ששניהם רוצים כו' ע"ש. וא"כ לכאורה הכא אם לא היו מתקנים מעמד ג' י"ל שפיר כנ"ל שהוצרכו בחב לאחרים דלא מהני זכי דאף שהלוה עצמו אומר זכי מ"מ לא מהני דלא שייך כנ"ל שבידו להקנות למלוה ז"א דאי לא תיקנו מעמד ג' ליכא קנין אחר כיון שאינו בידו רק במה שאומר זכי וממילא לא מהני זכי דהוא חב לאחרים דזכיה זו הוא הוי שפיר חוב דבל"ז לא הי' יכול להקנות לו דא"ל שהי' לוקח הפקדון מיד הנפקד והי' מקנה לו ז"א כיון דעכשיו אינו יכול ע"ש וגם הנפקד לא יחזירו לו דכבר משועבד להמלוים משיעבודא דר' נתן רק עכשיו שזוכה כשהוא תחת ידו ושפיר לא מהני דחב לאחרים כנ"ל והוצרכו מעמד ג' כנ"ל. רק דשייך עדיין טעם הב' שיכול להקנות לזה הנפקד עצמו ושייך מגו דאי בעי זכי לנפשיה כו' כנ"ל:

26 אך התוס' כתבו דאינו נראה שהוצרכו לתקן כשאין הפקדון ביד הנפקד אלא ביד אחרים דזה לא שכיח ע"ש ובאמת לשטת הפוסקים דחצר דשליח אינו זוכה בשביל המשלח רק השליח עצמו בידו דהוי ריבוי דריבוי ע"ש בטור וש"ע א"כ זה שפיר שכיח שאינו בידו ממש רק ברשותו ואעפ"כ לא מהני זכי דאין חצירו יכול לזכות בשביל הזוכה כנ"ל ואין צריכין לומר שהוא ביד אחרים כו' רק דהתוס' סברי דאף חצירו של שליח זוכה כו' דשליח עושה שליח כו' לכך כתבו שפיר דכשהוא ביד אחרים דוקא וזה לא שכיח כו' כנ"ל:

27 אך למ"ש שפיר י"ל דהוצרכו לתקן מעמד ג' להיכא דחב לאחרים וממילא כשאין הפקדון ביד הנפקד רק ברשותו לא קנה דלא מהני זכיה דחב לאחרים ואף שאומר זכי מ"מ ליכא קנין אחר ואין בידו להקנות למלוה כו' וא"ל כנ"ל משום מגו דזכי לנפשי' ז"א דלענין שיזכה החצר משום שליחות דעושה שליח לענין זה לא שייך מגו דזכי כו' שאין החצר זוכה לעצמו וממילא אינו יכול לזכות בשביל הזוכה דחב לאחרים וזה שפיר שכיח שלא יהא בידו ממש וי"ל שפיר כנ"ל:

28 אך הפוס' כתבו דקנין אודיתא שפיר מהני אף שחב לאחרים מ"מ כיון שחייב גם למלוה זה מהני שפיר אודיתא בתורת קנין שמודה שהוא של זה המלוה ע"ש א"כ אף לדברי מהרש"ל שלא רצו לתקן בקנין אודיתא משום שהוא כעין שקר מ"מ כיון שאם הלוה רוצה יכול להקנות להמלוה בקנין אודיתא כנ"ל וממילא מהני עכשיו שאומר זכי אף בחב לאחרים דכיון שיכול להקנות לא מיקרי חב לאחרים ומהני כשהלוה אומר זכי כו' כנ"ל ומהני אף שאינו ביד הנפקד ממש רק בחצירו כו' כנ"ל:

29 ולפ"ז מיושבים דברי התוס' שהוכיחו דאף בע"כ של נפקד מהני מעמד ג' דאל"ה למה הוצרכו כלל יאמר זכי ואין נראה דהוצרכו באינו ביד הנפקד רק ביד אחרים דזה לא שכיח וכתבו אח"כ דאף כשאינו ביד הנפקד ולא כתבו ביד אחרים כו' היינו דאף שאינו בידו ממש רק בחצירו דזה שפיר שכיח וי"ל דתיקנו בשביל זה ובחב לאחרים כנ"ל מ"מ נקנה באודיתא ואף שהוא כעין שקר מ"מ כיון שיכול להקנות באודיתא ממילא מהני כשאומר זכי אף שחב לאחרים ואינו בידו ממש רק בחצירו ולא הוצרכו לתקן בשביל אינו בידו ממש רק דנימא שהוצרכו בשביל ביד אחרים וזה אינו נראה דלא שכיח וע"כ מוכח דמעמד ג' קונה אף בע"כ כו' וממילא קשה דנקנה באודיתא ז"א שהוא כעין שקר כו' וזכי לא מהני כיון שהיה בע"כ של נפקד כו' והוכיחו שפיר וא"ש:

30 ומיושב שכתבו מקודם אלא שהוא ביד אחרים כנ"ל ואח"ככתבו דאף כשאינו ביד הנפקד לבד ולא ביד אחרים כנ"ל וא"ש:

31 עוד יש לישב דברי התוס' דגרסינן שפיר ועוד דאף כשאין הפקדון ביד הנפקד כו' דהנה לשטת המפ' דלא קני אודיתא בחב לאחרים דכל הודאה שאינו מהני לענין נאמנות אינו מהני גם לענין קנין והודאה אינו נאמן בחב לאחרים אינו מהני ג"כ לענין קנין ע"ש. וא"כ לכאורה י"ל דתיקנו משום חב לאחרים ולא מהני אודיתא לקנין ולא קשה דיקנה באודיתא כו' ומעמד ג' שפיר מהני ככל הקנינים במטלטלין כו'. אך י"ל דבאמת לענין הנאמנות היכא דאית ליה מגו שפיר מהימן בהודאה אף שחב לאחרים אי בעי מחיל ע"ש גבי שטר אמנה דדווקא באיתחזק כו' או שאר גוני ע"ש. א"כ במטלטלין כיון שיכול להקנות בקנין ואין ב"ח מוקדם טורף ממילא מהני גם אודיתא דשפיר מהני גם לענין נאמנות משום מגו שהיה מקנה לו בקנין כו' ונאמן בהודאה וכיון שמהני ההודאה לענין הנאמנות ממילא מהני גם לקנין וקונה שפיר באודיתא אף שחב לאחרים כנ"ל ולא הוצרכו לתקן כו':

32 אך לכאורה כיון שאינו בידו רק ביד הנפקד ולא מהני קנין אחר רק מעמד ג' א"כ אם לא היו מתקנים מעמד ג' לא היה קנין אחר וממילא לא היה מהני אודיתא ג"כ דליכא מיגו כנ"ל. אך י"ל דכיון שהנפקד רוצה ויכול ליקח מידו ולהקנות לו או שהנפקד יקחהו לידו ויהי' מהני זכי וממילא נאמן משום מיגו דאף שאינו עתה ביד הנפקד מ"מ כיון שיכול ליקחהו לידו נאמן שפיר מטעם מגו וממילא מהני לקנין ג"כ ויכול להקנות באודיתא אף שחב לאחרים ולא הוצרכו לתקן מעמד ג' כשהנפקד רוצה כו'. והוכיחו שפיר דמוכח דאף בע"כ של נפקד מהני מעמד ג' והוצרכו שפיר לתקן משום בע"כ כו' דלא שייך שיקנה באודיתא דז"א דבחב לאחרים לא מהני אודיתא דאין לו מגו כיון שהוא בע"כ של נפקד ואינו נאמן ולא מהני לענין קנין ג"כ כנ"ל והוצרכו שפיר מעמד ג' לבע"כ ובחב לאחרים כנ"ל דלא מהני אודיתא אבל אי נימא דלא מהני רק מרצונו קשה כנ"ל וא"ש:

33 תוס' ד"ה תנהו לפלוני כו' אומר"ת דאע"ג דהמוכר שט"ח כו' ומחלו מחול מ"מ מכר ונתן במעמד ג' אינו יכול למחול והוכיח מפ"ב דקדושין שאמר סתם במעמ"ג מקודשת והא למ"ד גבי מלוה בשטר לא סמכא דעתה גם במעמ"ג אינה מקודשת כו' ע"ש והרמב"ן ז"ל והרבה פוס' פסקו דאף מכר במעמ"ג יכולין למחול וקשה קושיית תוס' ותירוצם דחוק ע"ש:

34 ונראה לישב דהנה תוס' בפרק הכותב הקשו להפוס' במוכר שט"ח ומחלו דמחול וצריך לשלם מדינא דגרמי כל מה ששוה השטר והקשו בפ' הכותב איך אמר התם בקדושין דאשה לא סמכא דעתה כו' הא שפיר סמכא דעתה שאם ימחל יתחייב לשלם כל החוב מדינא דגרמי גם דאמר למ"ד סמכא דעתה הוא משום לא שביק לדידי כו' הא בל"ז סמכא דעתה כו' והוכיחו באמת דאינו משלם רק דמים שנתן ע"ש. ונראה לישב ג"כ הפוס' הנ"ל דהנה לכאורה יש להקשות למ"ש הרמב"ן ז"ל גבי קדשה במנה והניח לה משכון עלי' דאינה מקודשת דמנה אין כאן כו' וכתב הרמב"ן הטעם משום דהכסף קדושין עדיין אגוד גביה שלא יצא עדיין מרשותו לגמרי שהמנה עדיין ברשותו ולא מהני עד שהכסף קדושין יצא מרשותו לגמרי כו' ע"ש וא"כ לכאורה אמאי מהני בקדשה במלוה בשטר שעל אחרים הא כיון דהטעם דיכול למחול הוא משום דב' שיעבודים יש כו' והשיעבוד הגוף נשאר עדיין בידו שאינו יכול להקנות רק השיעבוד נכסים כו' ולכך יכול למחול ע"ש וא"כ ממילא אף כשאינו מוחל אמאי מקודשת הא עדיין אגוד גביה הכסף קדושין כיון שעדיין השיעבוד הגוף בידו אף אחר שקדשה בו כו' ואח"כ ראיתי בס' המקנה שהקשה זה ע"ש. ובאמת לא קשה מידי דהתם גבי מנה אין כאן כו' אמרינן כיון דמה שנתן לה אותו המנה עדיין לא יצא מרשותו ואגוד גביה לא מהני כו' אבל הכא לא נתן לה כלל השיעבוד הגוף רק שיעבוד הנכסים ושיעבוד הנכסים אינו אגוד גביה כלל ויצא מרשותו לגמרי רק השיעבוד הגוף נשאר בידו וזה לא נתן לה אבל מה שנתן לה זה לא אגוד גביה וכשמוחל ממילא פקע כו' אבל לא הוי כלל אגוד גביה מה שנותן כו' כנ"ל:

35 אמנם למה שהביא הרי"ף ז"ל פ' הכותב דברי הגאונים ז"ל הטעם דמוכר שט"ח יכול למחול הוא משום דכיון דיכול למימר עיינתי בחושבני ולא פש לי גביה ופירש הר"ן והרמב"ן משום דיכול לומר עיינתי בחושבני ויכול לעקור כל החוב מעיקרו שאינו חייב לו כלל ולכך לא יצא עדיין מרשותו לגמרי השיעבוד נכסי ולכך אף שאינו אומר עיינתי בחושבני ומודה שחייב יכול למחול כיון שלא יצא החוב מרשותו שבידו לעקרו ולכך יכול למחול ע"ש וא"כ לפ"ז שפיר קשה כנ"ל איך מהני גבי קדושין שמקדשה בשט"ח דאחרים כו' הא לשטת הגאונים גם השיעבוד נכסים שנותן לה ג"כ לא יצא מרשותו משום שיכול לעקור ולומר עיינתי כו' והוי שפיר אגוד גביה מה שנותן לה ולא מהני כלל אף אי אינו מוחל כנ"ל כיון שהנתינה לא יצא מרשותו כנ"ל אך באמת דחו שם כולם דברי הגאונים ז"ל שאין הטעם משום הכי ע"ש ולא קשה כנ"ל:

36 אמנם הרמב"ן והר"ן ז"ל כתבו שם הטעם דלא אמרי' כדברי הגאונים ז"ל הנ"ל משום דאינו נאמן כלל לומר עיינתי בחושבני כו' דבחב לאחרים לא מהני הודאתו היכא דלית ליה מיגו כו' ואם לא מצי מחיל אין לו מיגו ואינו נאמן כלל עיינתי בחושבני כו' ואיך נימא דבשביל זה מצי מחיל כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז עכשיו דאמרי' שפיר דמוכר שט"ח מצי מחיל משום דב' שיעבודים יש כו' א"כ ממילא נאמן לומר עיינתי בחושבני במיגו דאי בעי מחיל והיה מהני משום דפקע שיעבוד הגוף כו' א"כ ממילא מהני מחילה ג"כ משום סברת הגאונים ז"ל דגם השיעבוד הנכסים לא יצא עדיין מרשותו כיון שבידו לעקור ולומר עיינתי בחושבני כו' ויהיה נאמן משום מגו דמחיל כו' דיהיה מהני משום שיעבוד הגוף כו' ומהני שפיר המחילה ג"כ משום שיעבוד הנכסים שג"כ לא יצא מרשותו כנ"ל וא"כ ממילא קשה עדיין כנ"ל אמאי מקודשת הא הוי שפיר אגוד גביה גם השיעבוד נכסים שנותן לה שעדיין ברשותו כו' לומר עיינתי בחושבני ויהיה נאמן משום מיגו דמחיל כנ"ל ואף באינו מוחל אינה מקודשת:

37 אך לכאורה ז"א למאי דקיימינן עכשיו דבמוחל צריך לשלם כל דמי השטר א"כ אינו נאמן כלל עיינתי בחושבני במיגו דמחיל דאם ימחול יצטרך לשלם כל דמי השטר משא"כ כשאומר עיינתי בחושבני כו' כקושית תוס' ב"מ ע"ש דצריך לומר שם כתירוץ הנ"י והש"ך ז"ל דגם עכשיו צריכה לשלם כל דמי השטר שאומרת שנפרעה מקודם דזה גופיה הוי מחילה ואינו מטעם מגו כלל דאינה נאמנת כנ"ל רק דההודאה הוי מחילה ומהני בתורת מחילה ע"ש וא"כ ממילא באומר עיינתי בחושבני לא מהני לעקור החוב מעיקרא דאין לו מגו דמחיל שיצטרך לשלם כנ"ל רק דמהני גם עכשיו מטעם מחילה עכשיו בהודאתו אבל אינו עוקר מעיקרא ושפיר יצא מרשותו לגמרי ולא הוי אגוד גביה כו':

38 אמנם באמת למ"ש הש"ך ז"ל דגם כשאומרת שנפרעה מקודם ג"כ צריכה לשלם דמי כל השטר כיון דאינה נאמנת רק דהוי מחילה אבל אין מאמינים אותה שנפרעה קודם וכיון דהוי מחילה ממילא צריכה לשלם כל דמי השטר כיון שבגרמתה נפסד כמו שאר מוחל ע"ש. וא"כ לכאורה קשה כיון דהטעם דאינה נאמנת במגו דמחלה הוא משום שאם תמחול תצטרך לשלם כל דמי השטר משא"כ באומרת נפרעה מקודם אינה משלמת רק דמים שנתן ולא הוי מיגו וא"כ כיון דאמרינן גם עכשיו צריכה לשלם כל הדמים משום שאינה נאמנת כנ"ל א"כ ממילא שפיר אית לה מיגו דמחלה כיון שגם עכשיו משלמת הכל ונאמנת שפיר שנפרעה מקודם וכיון שמאמינים לה ממילא אינה צריכה לשלם רק הדמים שנתנו כיון שנאמנת שלא היה מכירה כלל כנ"ל. אך ז"א דאיך נימא ונפסוק הדין שנאמנת ולא תשלם רק הדמים שנתנו א"כ אינה נאמנת דאין לה מיגו דאם תמחול תשלם הכל ולכך אמרינן דאינה נאמנת וממילא כיון דאינה נאמנת ואעפ"כ הוי מחילה צריכה לשלם כל דמי השטר וכמ"ש הנמוקי יוסף ריש ב"מ גבי חצי' שלי במיגו דכולה שלי דאף דאי נאמר דאינו נאמן אית ליה שפיר מיגו ונאמן מ"מ כיון דאי נימא דנאמן אין לו מיגו דיותר נוח לו טענה זו לכך אמרינן דאינו נאמן ע"ש וכן הכא אין אנו יכולין לומר דתהיה נאמנת דאז אין לה מיגו ולכך עכשיו אף דאי אינה נאמנת אית לה מיגו מ"מ אינה נאמנת כנ"ל ולכך צריכה לשלם הכל כו' כנ"ל:

39 אמנם לפ"ז עכשיו דהדין הוא באמת דאינה נאמנת ואעפ"כ הוי מחילה וצריכה לשלם הכל א"כ מאמינים לה שפיר שאומרת אמת נפרעה קודם דעכשיו אית לה מיגו רק דאין יכולין לפסוק דנאמנת אבל באמת אמרינן עכשיו שאומרת אמת דלא הי' מכירה שנפרעת מקודם כנ"ל. וא"כ ממילא הכא קשה שפיר כנ"ל אמאי מקודשת הא הוי אגוד גבי' גם השיעבוד נכסים כיון שבידו לעקור החוב ולומר עיינתי בחושבני כו' ויהי' נאמן במגו כו' ואף שיצטרך לשלם הכל כנ"ל מ"מ כיון דגם באומר עיינתי בחושבני צריך לשלם הכל דהוי מחילה וממילא מטעם נאמנות דכיון דהדין הוא דאינו נאמן ומשלם הכל ודאי אומר אמת דאית לי' מגו כו' ונאמן עיינתי בחושבני כו' ועוקר כל החוב כנ"ל וממילא הוי עכשיו אגוד ביה כנ"ל ואינה מקודשת:

40 אך אי אמרינן לא שביק לדידי ומחיל לאחריני אינו נאמן כלל במגו דאי בעי מחיל כמ"ש המפרשים דבוש למחול משום לא שביק לדידה כו' ולכך באומר עיינתי בחושבני כו' ולא יהי' נאמן כלל במיגו דמחיל כו' כנ"ל דמשא"כ באומר עיינתי כו' אף דהוי מחילה אינו בוש שאינה יודעת כו' ולכך שפיר מקודשת. ולפ"ז מיושב שפיר קושית התוס' להסוברים דצריך לשלם במוחל כל דמי השטר אמאי אמר מ"ד אינה מקודשת דלא סמכא דעתה דלא סבר לא שביק כו' הא מ"מ סמכא דעתה שיצטרך לשלם כו'. ולמ"ש א"ש דאי לא אמרינן לא שביק כו' שפיר אינה מקודשת אף שיצטרך לשלם מ"מ אם יאמר עיינתי בחושבני יהיה נאמן שפיר במיגו דגם אז נצטרך לשלם כמ"ש וממילא גם עכשיו אינה מקודשת משום אגוד גבי' כנ"ל והוצרך שפיר למ"ד סמכא דעתה משום לא שביק כו' ולא יהי' לו מגו ולכך גם עכשיו מקודשת כשאינו מוחל כנ"ל. ומיושב ממילא קושית תוס' דהכא דאמאי לא מוקי גם במעמד ג' דפליגי באשה סמכא דעתה כו' ולמ"ש א"ש דקי"ל בש"ע דבמעמד ג' אינו נאמן לומר עיינתי בחושבני כו' כיון שהי' במעמד הלוה ואינו נאמן אף במיגו ע"ש וא"כ ליכא למימר במעמד ג' דאינה מקודשת משום לא סמכא דעתה דהא שפיר סמכא דעתה שיצטרך לשלם כל דמי השטר כקושית תוס' הנ"ל דא"ל כנ"ל משום אגוד גבי' דז"א דבמעמד ג' לא יהיה נאמן עיינתי בחושבני אף במגו כנ"ל וא"ש:

41 עוד י"ל דהנה הרמב"ן ז"ל תירץ דמאי דמשני דפליגי במלוה ע"פ בדר' הונא לא קאי אליבא דתרוצא דלעיל דפליגי בסמכא דעתה כו' רק בעיקר הקנין כו' אבל לית להו דשמואל כלל ולשמואל בל"ז ניחא ע"ש והקשו דעדיין קשה קושית תוס' הב' אמאי לא אמר הנך איבעית אימא דלעיל דנהי דהך שנויא לא קאי לשמואל מ"מ אמאי לא אמר אב"א דפליגי בשמואל ובסמכא דעתה כו' וכ"ע אית להו דר"ה במלוה ע"ש. ונראה דהנה יש לישב קושית תוס' הנ"ל שהקשו להפוסקים דמוחל צריך לשלם הכל מדינא דגרמי אמאי לא סמכא דעתה הא לא ימחול שיצטרך לשלם הכל כו'. דהנה התומים כתב די"ל הא דצריך לשלם במוחל הוא דוקא בשטר דהוי ברי הזיקא דבלא מחלתו הי' יכול לגבות מן משועבדים ולא הי' יכול להבריח והוי גרמי וחייב אבל במלוה ע"פ היינו להפוס' במעמד ג' דיכול למחול או שאר גוני אין המוחל צריך לשלם דלא בריא הזיקא דהי' יכול להבריח שאינו גובה ממשועבדים כו' ע"ש. והנה בח"מ ס' נ"ה בהג"ה פסק כדברי בעל התרומות בשטר שנפרע מקצת חובו אינו גובה אף החצי השני ממשועבדים כמו במוקדם דאינו גובה אף מזמן שני משום גזרה שמא יגבה מזמן הראשון כמו כן בנפרע מקצת אינו גובה כלל ממשועבדים משום גזירה שמא יגבה גם חצי הב' שנפרע ע"ש ובסמ"ע כו' וכן פסק הרא"ש נדרים ע"ש וכן הדין במחל לו מקצת החוב ג"כ אינו גובה כלל ממשועבדים ע"ש:

42 והנה קי"ל בזרק כלי מראש הגג והי' מונח כרים וכסתות בענין שלא הי' נשבר ובא אחר וקדם וסילק הכרי' וכסתות ונשבר שניהם פטורים דהראשון לא עשה היזק בזריקתו שלא הי' נשבר והשני ג"כ פטור שלא עשה גוף ההיזק רק סילוק המונע כו' ע"ש וכן אם קידם הוא עצמו שזרק וסילק הכרים וכסתות ג"כ פטור דבשעה שזרק לא עשה כל ההיזק והי' פטור ועל אח"כ על הסילוק ג"כ פטור וממילא פטור גם על שניהם כו' ע"ש. ולפ"ז מיושב קושית תוס' הנ"ל דאם ימחול ישלם הכל כו' ולמ"ש י"ל דיכול למחול מקודם חצי החוב ומהני מחילתו וממילא לא יוכל הלוקח לגבות גם חצי הב' ממשועבדים כמו שטר שנפרע מקצתו משום גזירה שמא יגבה גם הב' כו' וממילא אח"כ ימחול גם חצי החוב הב' ולא יצטרך לשלם מדינא דגרמי כיון שגם בלא מחילתו לא הי' גובה ממשועבדים מחמת חצי הראשון שנמחל כו' ולא ברי הזיקא שהי' יכול להבריח כמו במלוה ע"פ כנ"ל וממילא יהי' פטור על חצי האחרון דאף שהוא עשה שתיהם גם ההיזק הראשון שלא יוכל לגבות ממשועבדים מחמת מחילתו כו' מ"מ הוי כמו קדם הוא עצמו וסילק כרים וכסתות כו' דעל מחילה הראשונה אינו חייב על החצי הב' שעדיין לא גרם לו היזק רק שלא יגבה ממשועבדים אבל מב"ח הי' יכול לגבות ולא הוי גרמי וגם לא עשה ההיזק בגוף הדבר כו' וגם על מחילתו חצי הב' לבד פטור כיון שלא הי' יכול לגבות ממשועבדים כו' ולא ברי הזיקא וממילא פטור גם על שתיהם ואינו צריך לשלם חצי הב' מדינא דגרמי ולא קשה קושית תוס' כנ"ל דשפיר לא סמכא דעתה שימחול מקודם חצי ואח"כ חצי הב' ולא ישלם לה רק חצי כנ"ל וא"ש:

43 אמנם י"ל דלכאורה קשה בכל מקום אמאי מהני מחילה במוכר שט"ח הא קי"ל דשיעבודא דר' נתן אין יכולין למחול ע"ש וא"כ כיון דחייב על המחילה מחמת דינא דגרמי וחייב הלה מדר"נ וממילא לא מהניהמחילה. אך זה טעות דבשעת המחילה לא הי' חייב כלל ואחר המחילה כבר נפטר הלוה מחמת המחילה ואינו חייב כלל מדר' נתן כו' כנ"ל:

44 אמנם הכא שמוחל מקודם חצי ונתחייב על חצי הראשון מחמת דינא דגרמי ועדיין הלוה חייב חצי האחרון וממילא משועבד הלוה להלוקח על חצי האחרון מדר' נתן שהמוכר חייב להלוקח חצי החוב מדינא דגרמי והלוה חייב למוכר חצי האחרון עדיין שלא נמחל וממילא לא יוכל למחול כלל חצי השני דשיעבודא דר"נ אין יכולין למחול ועל חצי השני שפיר חייב מדר"נ כנ"ל. אך ז"א דיוכל לשלם לה חצי הראשון שחייב מדינא דגרמי אחר שימחול ואחר שישלם לה שפיר יוכל למחול חצי הב' דכבר אינו חייב לה חצי הראשון ואין הלוה משועבד מדר"נ רק מחמת המכירה ושפיר יהי' מהני המחילה על חצי הב' כנ"ל ואף שלא תרצה לקבל עד שתגבה מ"מ הא קי"ל דפרעון בע"כ הוי פירעון ונפטר מהחוב וא"ש כנ"ל. ובזה יתיישב מה שהקשו המפ' בהא דאמרינן דסמכא דעתה לא שביק לדידי ומחיל לאחריני כו' והקשו דמ"מ לא סמכא דעתה שמא יפרע לו הלוה והלוה ירצה להפסידה שהוא אחר דדוקא גבי בעלה אמרינן שלא ירצה להפסידה בחנם משא"כ לגבי אחר שמא יפרע לו ופירעון בע"כ שמי' פירעון אף שלא ירצה לקבל ואחר שיקבל הבעל לא יתן לה וג"כ לא סמכה דעתה כו' ע"ש. ולמ"ש מיושב דהנה הפוס' פסקו דכשהלוה פורע להמוכר חייב הלוה מדינא דגרמי כיון דפירעון בע"כ מהני כו' א"כ הוא גרם ההיזק ע"ש ס' ס"ו וגם קי"ל דאף דפירעון בע"כ מהני הוא דוקא כשפורע כל החוב אבל אינו יכול לכופו לקבל מקצת החוב ע"ש בפרט היכא שמפסיד ע"ש. וא"כ מיושב דממ"נ אם ישלם הלוה להבעל הכל ביחד ממילא יצטרך לשלם מדינא דגרמי כקושית תוס' הנ"ל כיון דצריכים לשלם כל דמי השטר ואין לומר כמ"ש ג"כ שיפרע לו מקודם חצי ויהי' פטור על חצי האחר דז"א דעל חצי הא' ממילא לא יהי' מהני בע"כ דפירעון במקצת אינו יכול לכופו רק שיפרע מדעתו שימחל לו ולענין זה שייך שפיר לא שביק לדידי כו' כיון דלא מהני בע"כ. וגם אם יפרע לו החצי מדעתו ממילא יהי' הבעל היינו המוכר צריך לשלם מדינא דגרמי כיון דלא הי' מהני בע"כ וגרם הוא כו' וא"כ לא יהי' מהני פירעון חצי הב' דשפיר חייב מדר"נ כיון שעדיין חייב לו חצי כנ"ל דלא שייך כנ"ל שיפרע לה הוא החצי בע"כ כדי למחול חצי הב' ז"א דלענין זה לגבי הבעל שייך שפיר לא שביק לדידי ומחיל לאחריני כיון שאם לא יתן לה לא יוכל הלוה לפרוע לו כנ"ל וא"ש כנ"ל:

45 ולפ"ז מיושב ממילא קושית תוס' הנ"ל בדברי הרמב"ן ז"ל דלימא ג"כ אבע"א דפליגי בסמכא דעתה במעמד ג' דז"א דבמלוה ע"פ במעמד ג' אי נימא כשמואל כו' לא סמכא דעתה כלל דשמא יפרע לו ולא שייך לא שביק לדידי כקושיא הנ"ל דא"ל כנ"ל שיצטרך לשלם כו' דז"א דבמלוה ע"פ אינו חייב כלל מדינא דגרמי כנ"ל כיון שאינו גובה ממשועבדים ולכך לא אמר רק דפליגי בעיקר הקנין אי מהני ולאוקמת' קמייתא ולשמואל בל"ז ניחא כדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל וא"ש:

46 עוד י"ל בפשיטות קושית תוס' הנ"ל דהנה הרא"ש ז"ל כתב הטעם דאינם יכולין למחול במעמד ג' משום דמעמד ג' כבר נסתלק הנותן משיעבוד הגוף ג"כ ונשתעבד לזה ולכך לא מהני המחילה ע"ש והקשו המפ' איך אנו יודעין זה כיון שהקנה לו סתם שמא לא הקנה לו ג"כ רק שיעבוד הנכסים לבד כמו בכל הקנינים שנסתלק משיעבוד הגוף כו' ע"ש וי"ל בפשיטות למ"ש עוד הרא"ש ז"ל ב"מ דכיון דתיקנו מעמד ג' בשביל תקנת הסוחרים שיסמוך דעתו ואם יוכל למחול אינו פועל כלום ולא שייך התקנה כלל וע"כ דאינו יכול למחול ע"ש וא"כ י"ל זה הטעם עצמו דאינו יכול למחול דכיון דחכמים לא תיקנו דיהי' מהני מעמד ג' רק היכא דשייך תקנת הסוחרים כו' וא"כ לכך אמרינן שכשמקנה לו במעמד ג' ודאי נסתלק המוכר גם משיעבוד הגוף כסברת הרא"ש הנ"ל דא"ל כנ"ל שמא אינו מקנה לו רק השיעבוד נכסים לבד ז"א דא"כ אינו קונה כלל גם השיעבוד נכסים דלא שייך תקנת הסוחרים כיון שיוכל למחול וע"כ כשמקנה לו נסתלק גם משיעבוד הגוף ולא יוכל למחול ושייך תקנת הסוחרים וקונה שפיר ולכך אמרינן דאינו יכול למחול כנ"ל. ובדעת החולקים דמצי מחיל י"ל דהרא"ש ז"ל סובר במוחל דאין צריכין לשלם מדינא דגרמי רק הדמים שנתן ע"ש וכן תוס' ס"ל הכי ולכך א"ש ראייתו דלא שייך תקנת הסוחרים דאינו סומך דעת שמא ימחול ולא יצטרך לשלם לו הכל ולכך ממילא א"ש ג"כ טעם הנ"ל דודאי נסתלק גם משיעבוד הגוף דאל"ה לא קני כלל כנ"ל. אבל להפוסקים הנ"ל דצריך לשלם הכל במוחל א"כ אין ראיה מתקנת מעמד ג' דשפיר סומך דעת שלא ימחול שיצטרך לשלם הכל כו' כנ"ל ושייך שפיר תקנת הסוחרים אף אי מצי מחיל כנ"ל. ולכך שפיר יכול למחול במעמד ג' דאמרינן שלא נסתלק כלל משיעבוד הגוף רק השיעבוד נכסים לבד ואעפ"כ קונה כנ"ל דסומך דעת כנ"ל:

47 ולפ"ז מיושב ממילא דהתוס' הקשו להפוסקים דצריך לשלם הכל אמאי אמר דלא סמכא דעתה שימחול הא יהיה צריך לשלם הכל ע"ש ותירצו הפוסקים או דקאי לרבנן דלא דייני דינא דגרמי או כתירוץ הרא"ש ז"ל ב"מ דאשה בושה לבא כו' ולא סמכא דעתה שתצטרך לתבוע אח"כ ע"ש וא"כ איך נימא התם דפליגי במעמד ג' אי סמכא דעתה או לא כו' דז"א דאי לא סמכא דעתה וא"כ אם יוכל למחול אינה מקודשת כלל ואינ' קונה אף השעבוד נכסים א"כ ממילא א"י למחול כלל דאמרינן דודאי נסתלק גם משיעבוד הגוף דאם לא יסתלק לא תהי' מקודשת ולא תקנה כלל כיון שיכול למחול ואף שיצטרך לשלם לא סמכא דעתה ולא מצי מחיל אבל בכל מקום דשפיר סומך דעת שיצטרך לשלם וקונה גם השיעבוד נכסים לחוד וממילא אמרינן שלא נסתלק כלל משיעבוד הגוף רק הנכסים כנ"ל ושפיר יכול למחול והתוס' הקשו שפיר לסברתם דאין משלמים רק דמים שנתן משא"כ לפוסקים הנ"ל א"ש. וזה אי נימא דלא כתומים הנ"ל דגם במעמד ג' צריכין לשלם כו' וא"ש: