1מתני' הכותב טופסי גיטין כו' והקשו תוס' מאי פריך דמחזי כשיקרא לר"א הא לא שייך בטופס מיחזי כשיקרא עוד הקשו לשיטת רש"י ז"ל ע"ש. וי"ל בפשיטות למה שפירש"י דחדא גזירה גזר ר"א רק טופס דשטרות הוי גזירה לגזירה אטו טופס דגיטין וטופס דגיטין אטו תורף ע"ש. וא"כ פריך שפיר כיון דתורף דשטרות פסול משום מיחזי כשיקרא שוב יפסל הטופס ג"כ גזירה אטו תורף דשטרות גופי' דלא הוי שוב גזירה לגזירה דתורף דשטרות פסול מצד עצמם. וגם קושי' השני' לא קשה דאי הוי סבר ר"פ כת"ק לא קשה דהוא לא גזר טופס אטו תורף כלל ממילא כשר טופס דשטרות דבטופס לחוד לא שייך מיחזי כשיקרא כנ"ל. והתוס' צ"ל דסברי דמיחזי כשיקרא גופי' ג"כ הוי רק מדרבנן ושוב הוי ג"כ כמו גזירה לגזירה אבל לשיטת רש"י ז"ל שפיר י"ל כנ"ל או י"ל דסובר כמ"ש הטור דדייק מהא דר"א מכשיר חוץ מגיטי נשים כו' דפסול אפי' דיעבד ואם נשאת תצא ע"ש. וי"ל למ"ש הר"ן פ' המגרש דבהנך דהחמירו הוא משום שאינו רק בגיטין ולא בשטרות ויבאו לטעות ע"ש ופריך שפיר דהא מיחזי כשיקרא וממילא בתורף פסול גם בשטרות ושוב אינו ראי' לפסול דיעבד בטופס דגיטין דהוא מגזירה דתורף והוא נוהג גם בשטרות כו' ולא החמירו ע"ש. ויש לדחות:2חוץ מגיטי נשים. וכ' תוס' דבשיחרורי עבדים מכשיר דאל"ה ליתני לעיל בהנך דשוו גט לשיחרור ע"ש. ואינו מובן למה לא יופסל גם בשיחרור גזירה אטו תורף הא חזינן גבי עדי הגט אין חותמין כו' גזירה משום כולכם דגם בשיחרור גזרינן ע"ש. ונראה הטעם. דהא ודאי כיון דקי"ל משחרר עבדו עובר בעשה. ור"א עצמו סבר לעולם בהם תעבודו חובה וא"כ לא שייך למיגזר טופס אטו תורף שהסופר יזמין תורף בשביל אותן שאינם רשאים לשחרר דבזה יש איסור ולא חיישינן והסופר עובר על לפני עור כו' כמו ברבית. וע"כ רק על אותן שהוא מחויב לשחרר כגון יוצא בשן ועין וכה"ג:3אמנם למאי דאמר בש"ס ריש זבחים דפריך למה בקדשים דבעי זביחה לשמה וסתמא כשר ובגט סתמא פסול ומשני משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ודייק מהא דכותב טופסי גיטין דסתמא לא מהני ע"ש. וא"כ בשיחרור באותן שהוא מחויב לשחרר שוב סתמא לשחרור קיימא דהא כופין אותו וממילא גם סתמא לשמה קיימא ולא שייך למיגזר אטו תורף דגם התורף יהי' כשר באותם שמחויב לשחרר כמו בקדשים. ואף דתוס' כתבו שם דאפילו זינתה שעומדת להתגרש לא מהני. מ"מ לא מבעי' לחד תירוצא שם דרשאי לדור עמה ולא לגרש ע"ש. א"כ בשיחרור לא שייך זה דהא כופין אותן לשחרר כדי שיוכל לישא ב"ח. רק אפילו למ"ש שם דאין עומדת להתגרש בגט זה דוקא. מ"מ הא כ' דדוקא בגט שהבעל מקפיד שלא יכתבנו אחר משא"כ בסוטה אין הכהן מקפיד ע"ש בסוטה. וממילא גם בשיחרור אין הרב מקפיד וי"ל דג"כ סתמא לשמה כנ"ל. ושוב לא שייך הגזירה כנ"ל. דלא משכחת בשיחרור שיהי' רשות אלא או איסור או חיוב כנ"ל:4מפני התקנה. לכאורה קשה למה לא מפרש למ"ד כתב סופר ועד כשר. וא"כ ודאי גם לר"מ בעינן כתיבה לשמה כה"ג דאז הכתיבה הוי חתימה וזה הכריתות. ולכך אינו רשאי לכתוב התורף שלא לשמה דשמא יצטרף ויתן עם חתימת עד אחד. וי"ל כיון דחזינן דאפילו מצאו באשפה כשר וע"כ דלא חיישינ'לחשש הנ"ל. וכן לר"א הי' אפשר לפרש כנ"ל:5גמ' ומקום הזמן קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין כו' ה"נ שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. ותמוה דעדיין קשה למה תיקנו זמן כלל בגט ארוסה דזה אינו תירוץ רק על מוקדם ע"ש. וי"ל למ"ש הרשב"א בכתובות על קושי' תוס' שהקשו לר"ל דזנות לא שכיח והא בתולה נשאת ליום הרביעי משום חשש דזנות ותירץ דרק זנות דנשואה לא שכיח דבעלה משמרה משא"כ התם זנות דארוסה שכיח ע"ש. ותמוה דא"כ מאי פריך הכא לר"ל ארוסה לית לה פרי והא בארוסה שייך שמא יחפה גם לר"ל כיון דזנות דארוסה שכיח כנ"ל. וי"ל דהנה חזינן גבי קיום דמדאורייתא לא בעי משום חזקה לא חציף איניש לזייף כו' ותוס' סוף פ"ב דכתובות הקשו א"כ לא שבקת חיי דכל א' יזייף ע"ש. ואינו מובן דהא איכא חזקה דלא חציף לזייף דמשום ה"ט לא בעי קיום ומאי קושי' דלא שבקת חיי. אך החלוק פשוט דהא ודאי דיש בעולם חצופים לזייף רק בשאנו דנין על אדם אחד פרטי מוקמינן לי' אחזקה מסתמא אינו חצוף ולא בעי קיום מה"ת. אבל התוס' הקשו שפיר דלא שבקת חיי דמי שהוא חצוף יזייף ויוציא ממון כנ"ל. וכן הכא זנות לא שכיח ודאי דמוקמינין אחזקת כשרות. רק דהא ודאי יש בעולם רשעים. והי' שפיר התקנה דבתולה נשאת ליום ד' דאי לאו התקנה היתה גם אותה החשודה נשאת ביום אחר והי' אקרורי דעתא כיון שהתקנה לכל העולם. ולכאורה מאי מקשה תוס' לר"ל. אך גם הכא בזמן שייך כנ"ל שהי' צורך לתקן זמן דאי לאו התקנה יש לחוש שאותה שתזנה יחפה עלי' בעלה בגט שאין בו זמן וגם כן אין דנין על אדם מיוחד כנ"ל. והוצרך הרשב"א לתירוץ הנ"ל דזנות דארוסה שכיח כנ"ל. והנה במוקדם הקשו הא אהני לשבוע דקמא כמו כתבו בו שבוע שנה חודש דכשר וכ' תוס' דכאן שנכתב בפסול בשקר לא מהני ע"ש. וצ"ל פי' דבשלמא כ' בו שבוע כו' הי' מקודם התקנה כך כיון שיש בו תועלת יוכשר לכתחלה ושוב אין שום רעותא מה שכותב רק שבוע דכך התקנה משא"כ במוקדם יש לחוש שמא באמת זנתה אתמול והוא רוצה לחפות והא ראי' שמקדם הזמן דאל"ה למה יקדים הזמן בחנם בשקר ע"ש שפירשו כן. וממילא שוב לענין זה החשש רק על זו האשה שאנו דנין עלי'. ובזה שוב זנות לא שכיח ודאי דאיכא חזקת כשרות שלא זנתה כיון שדנין עלי'. וממילא על מוקדם אין צריך לתירוץ הרשב"א הנ"ל. ופריך הש"ס שפיר בשלמא לר"י תיקנו אף במלתא דלא שכיח אבל לר"ל דלא תיקנו משום לא שכיח ואף דזנות דארוסה שכיח בעולם מ"מ יוכשר דכתבו בו שבוע כו' שאינו מוקדם יותר משבוע ואף שיש לחוש עלי' שמא זינתה ע"ז איכא חזקה ולא שכיח כנ"ל. ומשני שיאמרו גיטה קודם לבנה ולא קשה דעדיין למה תיקנו זמן ז"א דכשלא יהי' זמן כלל ע"ז שייך שפיר שמא יחפה גם לר"ל דזנות דארוסה שכיח כנ"ל:6עוד י"ל דברי הרשב"א דודאי זה פשוט דזנות בעדים והתראה לא שכיח גם בארוסה רק דסובר מ"ש תוס' לעיל דלכך צריך זמן בזה"ז שלא יחפה על בני' ממזרים. וזה גם שלא בהתראה ושכיח כנ"ל והתוס' סברי דתחלת התקנה לא היתה רק שיציל ממיתה רק התקנה נשארת ומה"ט לא בטלוה. אבל הרשב"א סובר דראוי לתקן ג"כ בשביל הנ"ל והוצרך לתרץ לחלק דזנות דארוסה לא שייך שיחפה על בני' ממזרים כיון שכתוב בגט שהיא ארוסה וא"כ שוב אין החשש רק להציל ממיתה. וממילא זנות דעדים והתראה לא שכיח אף בארוסה כנ"ל ופריך שפיר:7לכאורה קשה להפ' דארוסה לית לה כתובה והנ"י סנהדרין פ' אד"מ כ' דאף דבעי דו"ח בכל עידיות מ"מ לא מפסול גט שאין בו זמן מטעם דרישה וחקירה משום דאין בודקין עידי נשים בדו"ח משום דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמי' ע"ש וא"כ בארוסה דלית לה כתובה י"ל דתיקנו זמן דבעי מדאורייתא משום דו"ח כיון דליכא למשקל כנ"ל ומאי פריך לר"ל כנ"ל. ויש לדחות:
