חלקת מחוקק על איוב ו׳

1 לו שקול כו'. הלא הוכחתני אליפז על שבא אלי ואלאה הגיע עדי ואבהל ולמה הגזמתי הדבר מרוב כעסי אל תתמה כי לו שקול ישקל פעמים כעסי שאני כועס על צרתי ויהיה כפול משקלו בכף מאזנים והותי אשר הכניעוני או עוותי אשר העוו עלי בכף שניה ולא עוד אלא שישאו ב' הכפות יחד והוא כי לפעמים הכפים שקולות אלא שהמגביה המאזנים מגביה כף אחד קודם לחברתה יראה ככבדה על השנית אך אם ישאום יחד בשווי אחד שתיהן מעל הארץ אז יבחן המשקל בעצם לזה אמר שישאו אותם יחד בשוה:

2 ועל כל זה כי עתה כלומר לא בבחינת הצרות ראשונות של נכסים ובנים כי אם מה שהוא עתה שהוכיתי בשחין רע שעלי הנה מחול ימים יכבד הוותי על כפל כעסי:

3 והטעם כי הלא חצי שדי עמדי והוא כי החץ ממית לאחת מב' סבות או מגבורת המורה שיורה ברוב כח או מהיות בעלת ארס שהארס מתפשט עד הלב והוא ימית את המוכה אמר המכות היו חזקות כחצי שדי וגם הם בעלי ארס וזהו אשר חמתם כו' שכל אחד מאלה תספיק להמית ומה גם שתיהם יחד ואל תתמה אם לא מתי מחולי זה כי הלא אף זה מן התוכחות כי הלא בעותי אלוה ומוסריו הן הם המעריכים ומסדרים אותם באופן שיארכו ואסבול בצער קטב. או יאמר כי יש חץ יורה אותו המורה בחלל הגוף וימית ויש בבשר כירך וכתף שלא ימיתו אם לא בהיותם בעלי ארס כי אז יתפשט לאטו עד הלב וימותו. והדרך השני קשה מהראשון על התמדתו עד צאת נפשו ויצר לו ועל זאת התלונן לומר כי חצי שדי עמדי האומרים די ובלתי ממיתות מיד כד"א ואל שדי יתן לכם רחמים ואמרו רבותינו ז"ל מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותיכם די. אך חמתם שותה רוחי ומארך ואיני מת כי בעותי אלוה כו' על דרך הכתוב הקודם ויהיו החצים כל אחד מאבעבועות השחין והארס קרא אל עפושם המתמיד ומכאיב יום יום ואמר הנה החצים כבר הם עמדי מאז הוכיתי אך חמתם הוא מה ששותה והולכת רוחי:

4 או יאמר במה שאמרו ז"ל כי סבול הנפש בגוף איוב הוא כסבול חבית שבורה את היין שבתוכה כי מרוב הכאב לא היה כח בחומר לסובלו ובזה יאמר אלו החצים והארס היה סובל החומר לא היה יכול אך צא כן הוא כי הנה החצים בלבד הם עמדי שהם עם החומר אך לא הארס כי הנה חמתם שותה רוחי הוא הנפש הפך דרכו של עולם כי דרך ארס החץ להתפשט והכאיב עד הגיע ללב וימית כי יכנע עד שלא יוכל החומר מדכדוכו לסבול את הנפש מגודל הכאב ושברון אשר לחומר ואז הנפש תצא אך בזה לא כן היה כי הנה החצים הם עמדי בחומר אך חמתם שואבת הנפש בעצמותה ומכלכלת מחלת הגוף ועל ידי כן לא תצא וזהו בעותי אלוה יערכוני שנערך ונסדר הדבר באופן אסבלהו:

5 או יאמר כי כאשר ירה יירה חץ באיש ויוסר החץ אפשר שיבריא ולא יתמיד צערו אך בהשאר החצי בבשרו אז יעפש הבשר ויוליד ארס וליחה קשה אמר לו החליתי באופן לא היו החצים נשארים בי תקועים ומולידים ארס כיתר חלאים שיוכה איש כשחפת או קדחת ואין דבר מוליד ארס ועיפוש מתמיד בו החרשתי אך חצי שדי שהוכיתי בם הם אבעבועות השחין עודם עמדי תמיד בקבע אשר חמתם שמולידים בי שותה רוחי כו' באופן שבעותי אלוה המה יערכוני ולא מתי מחולי זה כמדובר בקודם:

6 או יאמר אגזור אומר כי חצי שדי עמדי ולא חצי השטן כי הלא אין השטן שליט בנפש בעוה"ז להכותה רק אל החומר אלא שבהגדיל צרות החומר צא יעצר כח לסבול את הנפש וימות אך הנה חמתם שותה רוחי ומי יוכל יכה בה זולתו יתברך או אגזור אומר שאם חצי השטן הם לפחות בעותי אלוה מכחו יתברך הוא שיערכוני ויתנו בי כח לסבול והאריך ברעתי כי השטן לא היה יכול להעריכני שלא אמות לשחת:

7 או יאמר בעותי כו' בשום לב אל מאמרם ז"ל גדול צערו של שטן מצערו של איוב משל לחבית מלאה יין וגזר על עבדו ישבר החבית וישמור יינו בתוכה כו' ולמה ציער הוא יתברך את השטן אך הוא על סרבו עמו יתברך ועל כן כעס עליו ולדעתו צוה לו כן ומזה יתלונן לומר בעותי אלוה שבקש להבעית את השטן יערכוני שתשמר רוחי בי ע"ד נס ואסבול צער מות באופן שהשטן נבעת מאתו יתברך לרעתי:

8 הינהק פרא כו'. אפשר יאמר מה שאמרת שאסבול כי יסורי לטובתי הם לנכות עון לא כן הוא כי הינהק פרא עלי דשא הלא יראה כי שם יתקן רעבתנותו וימלא חסרונו עם היותו חסר דעת כן לו היה לי עון וינוכה שהוא הנאתי לא הייתי מתלונן ואם הם יסורי אהבה להגדיל זכותי בלי עון היגעה שור על בלילו שיאכילוהו באבוסו בליל חמיץ להשמינו יותר על כדי פרנסתו הראויה לו ודאי שלא כן הוא: או יאמר הלא השבתי לך על דבר כעסי שאמרת כי רב הוא באמרך הנסה דבר אליך תלאה והנני בא להשיב על מאמרך הנה יסרת רבים שבהיותי בתקפי הייתי מייסר ומוכיח אחרים ועכשיו איני לוקח לעצמי דבר כי הנה זו אינה תפיסה כי הלא בין הפרא עלי דשא שאוכל לטובתו בין השור שאוכל על בלילו ומשמינים אותו בליל חמיץ להשמינו לרעתו לשוחטו לא יגעה באשר הוא שם כן האדם בהיותו ברב כווב כאשר היה איוב לא יעלה על רוחו אבדן טובו לדאוג לבלתי יסר את סובל צרה על שלא יקבל בסבר פנים יפות באמור לו יש נפשו תחת נפשו אולי גם הוא יטיח דברים וע"כ אז יסרתי רבים ועתה גם אני כהם:

9 היאכל תפל כו' משיב על אמרו הלא יראתך כסלתך כו' והוא כי תפש את איוב במאמרו באמרו למה לא מרחם אמות כו' למה יתן לעמל אור כו' שהורה בדבר הזה שהיה מתיאש מן הרחמים ומאבד תקותו מאל ועל כן אמר לו הלא יראתך זאת שהיתה כסלתך בתחלה ראוי תהיה גם עתה תקותך ותום דרכיך ולא לאבד תקוה ולשאול המות השיב ואמר קובלני עליך אליפז כי אכלת וקבלת דברי בלי תבלין ומלח שחשבת שמה שהתלוננתי על שלא מתי היה על אבדן תקוה ובטחון ממנו יתברך ולא כן הוא כי הלא בדברי יש מלח נותן טעם במאמרי כאשר יבא ושמא תאמר לא אאמין בעצם שאבדת התקוה כי אם שאין אדם נתפס על צערו הנה גם בזה לא אחפוץ כי הלא אם בדבר יש טעם המוני וחיצון אין למווכח לחשות את חבירו שאין לו עוד טעם פנימי מוטעם וטוב מההמוני כי הלא זה ידמה לאוכל חלבון הביצה החיצוני ולא יאכל החלמון שהוא פנימי ומוטעם ממנו וזהו אם יש טעם בריר חלמות ולא תקל בדעת רעך לבלתי חפש לו טעם פנימי:

10 ופירש ואמר הן אמת שאמרתי למה לא מרחם אמות ושלמה יתן חיים למרי נפש איני חוזר משאלה זו כי מי יתן תבא שאלתי אך לא שאבדתי תקותי להרפא כי גם ותקותי שתוך לבי מי יתן שיתן אלוה:

11 ושמא תאמר שאם כן לא בדעת דברתי שאלתי אם יש לי תקוה הנני מפרש כי ויואל אלוה כו' לומר הנה רוחי בקרבי על דרך נס היא עומדת לעוצם שברון גופי כנז' למעלה. נמצא כי כל עוד נשמתי בי אין קצה לגודל צערי והנה אם רצון אלהי הוא לדכאני יאמר די לצרה ביום אחד או יומים כי איני קץ ביסורים רק שיתר ידו אחר כך ולא יעשה כמי שיעמידוהו לפני אש ואחר החלו לישרף ימשיכוהו לאחוריו ברשת ברגליו למען יעמוד ימים רבים בסער מתחולל שמבקש מהשליט יתר ידו מלהמשיכו לאחור למען מהר מיתתו להמלט מצערו כי טוב מותו מחייו וזה יאמר יתר ידו מלעכב נפשי בגופי ויבצעני לשני חלקים הגוף לבד והנפש לבד. או נדקדק ע"ד זה אמרו ידו במ"ש ז"ל כי כשאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו מת נתונה באוצר והוא כי היא בידו שמקיימה בידו תוך הגוף חוץ מאיכותה ובזה יאמר מי יתן יתר ידו מלקימה בי ויבצעני לשנים כאמור:

12 ושמא תאמר כי גדול יהיה צער גיהנם שאחר הבצוע מאשר לי עתה וטוב טוב למרק פה וללכת נקי שמה על זה איני שם על לב כי אם ותהי עוד אחרי מות מאשר לי עתה תהיה לי נחמתי כי הלא עתה שהצער הוא לגוף ואסלדה בחילה לא יחמול מה שאין כן שם שהעיקר הוא לנפש כי הוא יתברך יחמול כי חלקו היא ובכלל דבריו כוון כי לו היה חליו שחפת או קדחת שורף בלי חיל וכאב החריש אך הם שני הדברים יחד וזהו ואסלדה בחילה והנה ממוצא דבר הוא יורה כי עון לו אלא שחפץ שימרק שם מבעולם הזה והנה באמת אין זה דעת איוב כי אם שזך הוא בלי עון ופשע על כן אמר הנה כל זה שאמרתי לא שאני מכיר בעצמי שחטאתי וצריך יסורין למרק רק אני דובר בהנחתך כי לא כחדתי אמרי קדוש שאמרת שאמר לך אליפז אותו המלאך הקדוש שדובר בך עלי האנוש מאלוה יצדק ולדבריו אני אומר וז"א אמרי קדוש ולא אמר אמרי אלוה או אל. או יאמר ומי יתן ויואל אלוה וידכאני כלומר על יד עצמו ולא על ידי השטן גם שיתר ידו ויבצעצי לשנים הגוף והנפש כי הלא גם שותהי עוד תהיה נחמתי היות על ידו יתברך כי לא יבצר ממנו צד חמלה כי עתה על ידי השטן ואסלדה בחילה לא יחמול משא"כ הוא ית' כי מרחם הוא בהיות על ידו כי לא כחדתי כבקודם:

13 מה כחי כו'. הלא על אשר קראת עלי תגר על היותי כמתיאש מן הרחמים ואבדתי תקוה מאל ולא שמתי לבי כי מי הוא נקי אבד כו' השבתי לך כי לפי האמת לא אבדתי התקוה כי מי יתן ותקותי יתן אלוה אך תלונתי היתה כי ויואל אלוה כו'. והנני בא עוד בטעמים אחרים ואומר כי הנה התשות כח ומיעוט חילי הנותר בי מעכבים התוחלת כי הלא מה כחי כו' לומר כי גם יחייני ויחלימני ה' אחר עבור זעם יסורי חדש או ימים הלא חיי צער אחיה מאשר השיבני חולי זה עד דכא. שנית כי לו ידעתי יהיו השנים הנותרים רבים הלא אומר אסבול צרת שנה לנכות איזו חלאת עון למען חיות שנים רבות אך על מעט ימים טוב טוב הוא אמותה הפעם ואמלטה פעם אחת ולא אשנה וזהו ומה קצי כי אאריך נפשי להיות לי אריכות אפים על המשך חליי זמן מה כדי לחיות ימים מועטים אחרי כן:

14 ופירש הטעם ואמר מה שאמרתי מה כחי כי איחל הוא אם כח אבנים כחי שיבנו על קצת אבנים כובד בתים תחתים שנים ושלישים ואם יתרועע הבנין וישובו ויבנו באבנים עצמם אותם הבתים לא יותש כחם כי אם ככחם אז כחם עתה כי לא אשר סבלו בית כובד הבנין מתחלה או עד שנתרועעו התיש כחם אך אברי לא כן כי מכובד החולי נשארו תשים וחלושים בלי כח ואשר אמרתי ומה קני כי אאריך נפשי הוא כי אם בשרי נחוש לומר כי הלא על ידי חליי נתעכל ונתמעט הלחות שרשי ומה אוכל לחיות עוד כי אם ימי מספר כי האם בשרי נחוש כנחשת הזה שמזיע ומוציא לחות פעמים רבות ואין מתמעט קיומו מפני כך ותמיד איכותו קיים וחוזר ומוציא זעת לחותו תמיד ואינו הולך ונפסד לא כן הוא כי כל מה שנתמרק הלחות שרשי ממני נתמעט חיותי:

15 ושמא תאמר אעיקר דברי פירכא שאמרתי מה כחי כי איחל כי אולי כשתבריא לא תרגיש חולשא כדרך כל המתרפא מחליו לזה אמר הנה זה אי אפשר כי האם אין עזרתי בי לומר האם בהיות שאין עזרתי בי הוא הבחרות או הלחות שרשי כי נתעכל ונתעפש בחולי יתכן כאמור שתושיה נדחה ממני בתמיה כלומר שאי אפשר אלא שהתשות כח לא ידח ממני גם שאבריא וארפא:

16 למס כו'. הלא יחסדני שומע כי במענה האחד הוריתי כי הוא יתברך לא המר לי רק המזל דחקני ועתה העדתי והותי במאזנים ישאו יחד כאלו עשה לי עול חלילה על כן אמר למס כו' לומר הנה למהביל וממסס מרעהו החסד שיעשה לו שהוא כפוי טובה לחברו לו יאמר כי ויראת שדי יעזוב כי יתעתד להיות גם כפוי טובה לקונו יתברך וזהו ויראת כו' כמאמרם ז"ל על אשר לא ידע את יוסף כי מי שאמר כן והיה כפוי טובה לחבירו עתיד לומר לא ידעתי את ה' כו' וקל וחומר הדברים אם למס כו':

17 כן אחי שבגדו ממש כמו נחל עד היכן יתעתדו להגיע והענין כי בגדו כמו שבוגד נחל שהוא כאפיק נחלים הוא מקום שמתקבצים בו נחלים רבים מסביבותיו והוא כאפיק לכלם שיקרה יעבורו ויכנסו בו:

18 הקודרים מני קרח וגם שהנחל קר יעבורו ויכנסו בו למען עלימו יתעלם שלג כי השלג יורד עליהם ביבשת ונקפה עלימו ואין מסתור וירויחו תוך המים שעלימו יתעלם השלג ולא יראה שנימוח במים:

19 והנה בעת יזורבו משטף המים הקרים ששוטף בם נצמתו ויתכווצו מצומתים לפאה אחת ומצטערים בתקות השמש על הארץ אחר השלג ויחם הנחל ויתחממו במימיו תמורת מה שנצמתו ותהי לרעתם כי בחומו הנחל בחום צח אחר השלג שטפם ברגע כי על יד השמש הופשרו השלגים שבכל ההרים והסביבות וישפכו כל הנחלים הנזכרים אל זה שהוא כאפיק להם וירבה כרגע ובשטף עובר נדעכו הקודרים האלה ממקומם:

20 וילפתו ארחות דרכם שאם היה דרכם למזרח שהיה מחוז חפצם ימצאו במערב כי יעלו בתוהו ויאבדו כי בראותם שטף המים מתפשטים לשני צדי הנחל הרבה יטו לעלות לעבר היבשה באופן שישטפם הנחל המדברה נמצאו עולים בתוהו לא דרך ויאבדו שלא ידעו אנה היו ובאיזה מקום המה:

21 ובלכתם לתור להם מנוחה נשאו עיניהם והביטו והנה ארחות תימא נגד פניהם והמה היה הלוכם ללכת הליכות שבא ונהפך להם וזהו הליכות שבא קוו למו ונהפך להם:

22 והנה יותר היא הבושה שמתביישים בעצמם באמרם איך דעה חסרנו לבטוח בנחל ולא ראינו את הנולד מהצרה עצמה שעליהם וזהו בשו כי בטח כלומר לבם ולא הזכיר הלב כי הנה הוא לבדו הבוטח ואחריו כל הגוף ימשוך והיה בל עמם על כך הס שלא להזכירו בפירוש לרמוז שהיה כלא היה בם ומי יתן ויבושו בעת יוכלו לתקן את אשר עותו כי אם כאשר באו עדיה של בושת ויחפרו מיד כי אין תקנה כמשל הזה קרה לי עמכם כי קודר הייתי בצרותי ובחרתי הסתופף בנחל אהבתכם כבא אל נחל שקנו כמוכם ששתקתם שבעה ימם וכוונתי שעמכם יתעלם שלג שקללתי מזלי כמורה כי לא ה' פעל כל זאת דלא עביד דינא בלא דינא כי צדיק אני אך המזל עשה והנה בעת זרמת דבריך נגדי נצמתי כדרך המווכחים לבלתי השיב עד תום כל מאמריך אך כאשר נתחממת והיית שבע רצון על אשר ענית ואמרת שלמה הייתי מצדיק עצמי מאל כאפוטרופוס לה' נגדי אז נדעכתי ממקומי ועליתי בתוהו לומר והותי במאזנים כו' ואסלדה בחילה לא יחמול ולמה היה זה רק שהבאתני אורח שלא היה מגמתי בו כרואה ארחות תימא תחת אחזו בהליכות שבא כן הייתי בדרך התיחס הדבר אל המזל והעתקתני אל דרך התלונן ממנו יתברך שעשה לי שלא כהוגן חלילה באמרך שהייתי מצדיק עצמי מהאל חס ושלום מה שלא יצא מפי פעל כן הביא לו ראיה:

23 כי עתה כו'. אמר הנה עוד אני תמיה על אשר התקומם עלי להוכיחני ביד רמה הלא יראתך כו' זכר נא מי הוא נקי אבד מה זה היה לכם והלא עתה טרם אענה הייתם לא לאין דומים תראו תחת שעלי ותראו ותשבו לארץ ואין דובר אלי דבר ואיך התקוממתם עתה ביד רמה להתריס כנגדי לומר כי ראויה הרעה אלי כי לא כשר אני:

24 האם באמרי כי לפני לחמי אנחתי תבא כו' לא שלותי כו' עלה על דעתכם שרצוני הוא הבו לי למלא חסרוני מהבקר ואתונות וגמלים והצאן וגם שמיתת בני לא תוכלו לתקן או האם אמרתי שמכחכם תשחדו בעדי את השטן שיניחני:

25 ותמלטוני מיד צר שמדכאני שכמו שהוא יתברך השחידו כדי שיניח בניו ביום הכפורים גם אתם מכחכם שחדו בעדי אותי למלטני מידו על דרך שעיר עזאזל ואם אינו שנמסרתי לשטן רק שנמסרתי ביד עונותי שהם מלאכי חבלה הנעשים מהם שהן הם המייסרים את האדם כדבר שנאמר ותמוגנו ביד עונינו ונקראים עריצים כי אין מציל מידם שהם תוכחות על עון כדין והאם אמרתי תפדוני מהם כי אולי חשבתם במה שהוריתי צערי כבוכה לפניכם היתה הכונה לומר הבו לי כו' שתמלאו חסרוני או תתקנו רעתי מהדברים שהזכרתי שעל כן התקוממתם כנגדי לומר כי ראויים צרותי אלי ולמה תעזרוני ואני אשם ברעתי:

26 אם ככה עלה בדעתכם שעל כן התרזתם נגדי דעו אפוא כי לא זאת כונתי רק לספר רעתי וצרותי כדי שתורוני ושתלמדו אותי טעם לצרותי ואני אחריש ובזה אתנחם ושמא תאמרו הלא אמרנו לך האנוש מאלוה יצדק שהוא מאמר תלמידי רב הונא לרבם באמור להם ומי חשידנא בעינייכו והשיבו ומי חשיד קוב"ה כי מאשר ראינו עליך רעה יותר ראוי לחשוד אותך מלחשוד לו יתברך איני חפץ בטענה זו שהוא מאומדן דעת בלבד כי אם ומה שגיתי הבינו לי שאבין טעם מספיק נתפס ומתקבל בשכלי:

27 ועוד אני אומר כי גם אתם ידעתם כי הדין עמי כי צדיק אני ואשר אמרתם לא מלבכם כי אם מן השפה ולחוץ ויהי מה להורות שאתם חסים על כבוד ה' וגם לנחמני והראיה כי הלא מה נמרצו כו' והוא מה שכתוב אצלנו בביאור משלי כי כל המוכיח ביושר לבב דבריו עושים רושם שכחם גדול להגיע עד לב שומעם כי כאשר מהלב יוצאים כן אל הלב יכנסו מה שאין כן אשר הם מן השפה ולחוץ ואם כן אחר שאין דבריכם נכנסו בלבי היא ראיה שלא מיושר לבבכם הם יוצאים כי הלא מה נמרצו אמרי יושר שהם חזקיה לפלש עד הלב ולהתקבל כי אז ברית כרותה שיקבו חור בדלתי הלבבות השומעים ויעשו פרי. אך מה יוכיח ההוכח היוצא מכם שלא יעשה פועל תוכחת הוכח מכם שאינם אמרי יושר:

28 כי הלהוכח שהוא להוכח מלין בלבד תחשובו שמספיק לא כן הוא רק מלין בלב שלם וכענין נאים הדברים היוצאים מפי עושיהם שאז יוצאים מן הלב וגם בכלל מה שתחשובו הוא ולרוח אמרי נואש נגוע מוכה כמוני שלא תשימו לב להשכיל אם כנים דברי רק תחשבום לרוח בראותכם אותי נואש כי נמאסו גם אמרי בעיניכם:

29 דעו אפוא כי תתעתדו לעבירה גדולה מזו הלא היא כי אחר שתכניעו נואש כמוני תבואו שאף על יתום תפילו שעבירה גוררת עבירה ואז תקבלו עונש מה שעשיתם לי אגב עונשם כי הלא הוא יתברך אבי יתומים ויריב ריבה ואגבן יאכילו אתכם מן השמים מה שעשיתם לי וזהו ותכרו על ריעכם שתאכלו כרה גדולה כענין ויאכלו מפרי דרכם על מה שעשיתם על ריעכם וחברכם שהכנעתוני בהחשיבכם אותי לרשע:

30 ועתה הואילו פנו כו'. הנה רצה לסדר אמריו לפניו יתברך כמתלונן אליו פנים בפנים כאשר יבא בס"ד מפסוק הלא צבא כו' והלאה וטרם יענה הקדים לאמר להם ועתה הואילו כו' לומר הנה עד כה שמתם כל מגמתכם נגדי כחסים על כבוד שמים עתה במה שאני בא לסדר אמרי הואילו פנו בי כלומר הקבצו ברצון טוב ולא כדרך המווכחים אוהבי הנצוח כי אם פנו והביטו כי באשר אענה ועל פניכם ובחייכם אם אכזב אל תחליטו אומר כי כזבתי כלפי שכינה ונמצא עולה בשפתי:

31 כי אם שובו נא לפנות בי דעתכם ולעיין במאמרי ועל ידי כן אל תהי עולה בי כאשר אמרתם כי תראו כי אינה עולה אחר המיתון ולא תדונו כנראה לכאורה שתראה עולה והנה במה שתשובו לשום לב במאמרי פעם א' תשכילו שאל תהי עולה אך אם תשובו עוד פעם אחרת להתבונן בם לא בלבד תראו שלילת עולה כי אם שהם צדק ואמת וזה אמר ושבו עוד שהוא עוד שנית ותראו כי צדקי בה כי תמצאו צדקי בה בהשבה ההיא:

32 ואם על כל אלה יראה לכם שיש עולה דנו אותי לכף זכות כי היש האם אפשר שיש בלשוני תהיה עולה שהוא בנגלה המתיחסת אל הלשון המדברת שהדבור יראה קשה אך הפנימי לא בכונה רעה היא וזהו אם חכי הוא בחינת החיך שהוא פנימיות הלב העתיחסת אל החיך הטועם פעם אמיתת הכונה תרצו לחשוד ודאי לא יבין הוות כי אם שבלי כונת הוות היתה שגגה שיצאה מלשוני ולא מלבי: