1ויען איוב כו' :2גם היום כו'. אמר גם היום ששמעתיך נותן טעם על טוב הרשעים שמה ישאו הצדיקים ק"ו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה וגם מצרת לומר אם לעושי כו' לא נתקררה דעתי כי אם עוד היום מרי שיחי כ"כ עד שידי הוא נגעי כבדה על אנחתי שבשביל אנחתי הכביד עלי חליי ומלת על כד"א על אלה אני בוכיה שהוא בשביל אלה וכאלה אין מספר:3ואין אנחתי על שעולה על רוחי חלילה שעושה יתברך שלא כדין אך אנחתי כי אם מדאגתי באומרי מי יתן ידעתי חכמה שעל ידי אמצאהו ידעתי שודאי אבא אל תכונתו והנהגתו היאך הוא כי יתגלה אלי האמת מצדק משפטו:4כי לא אדבר לו כחולק חלילה כי אם אערכה לפניו משפט כי לא אומר לו חלילה שעושה משפט מעוקל רק אערכה לפניו בלבד שאומר לו הנה אלה רשעים השגו חיל ואני אובד בצדקי ולבל יראה שאני מהרהר אחריו פי אמלא תוכחות לעצמי:5והתוכחות הן מה אני האם אדעה מלין יענני או אבינה מה יאמר לי כלומר כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי:6ואז ע"י כן האם ברב כח שיש לו האם יריב עמדי בתמיהה לא יעשה אך אדרבה הוא ישים בי כח הנז' לווכח עמו ואומר לא הוא גזרה כד"א שחת לו לא שהוא אם תאמרו כי שתת לו יתברך האיש החוטא לא כן הוא כך אומר הברח כח יריב עמדי לא כן הוא כי אם אך וכו' כמדובר:7וכאשר אני תאב לווכח עמו ואומר מי יתן ידעתי כו' גם כן אני תאב ואומר מי יתן ושם ישר ביושר נווכח אני ואתם מקום היושר בלי חנופה בהיותנו עמו כי אדרבה ואפלטה לנצח משופטי השופט אותי לחייב כי הוא יתברך יוכיח עם מי האמת באופן שאפלטה לנצח מכל אחד מכם השופט אותי לבלתי זכאי כי שוב לא ישפטני כאשר עד כה ולא תאמרו שלא עמדתי בתוכחתכם או אפשר שמתחלת דבריו כוון ענין פסוק זה שאומר מי יתן ידעתי עשות מה שואמצאהו וגם שאי אפשר למוצאו לפחות אבוא עד תכונתו. והכונה היא כי אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות עליכם שהתרסתסעלי אופן יובן דבורי עמו בגדר שאדעהמלייי יענני שלא תהיה נבואה סתומה או חידות ואם יהיה בלתי מפורש ואצטרך להבין דבר מתוך דבר אוחילה שאבינה מה יאמר לי ולא אירא שהנבואה צריכה חיזוק ואני חלש בחליי כי האם ברב כח ידבר בי נמצא כי יריכ עמדי ולא כן הוא כי אדרבה אך הוא ישים כח הנז' בי וכל שאלתי זאת היא לימצא עמו יתברך הוא כי שם ישר נוכח עמו אני ואתם כמדובר בקודם:8הן קדם כו'. אמרתי מי יתן ידעתי שעל ידי חכמה אמצאהו והלא תאמרו תיגע ותמצא כי יגעת ולא מצאת אל תאמן ומה גם אם תשוב אליו יתברך שע"י חסידות תמצאהו זה אי אפשר כי הלא ק"ו הדברים כי הן כאשר קדם אהלוך שהייתי מתהלך לפניו כאברהם שלא הייתי צריך סעד לתומי ואיננו כי לא הייתי משיגו כ"ש עתה שגם אם הטחתי דברים שאם אשוב לא אהיה הולך לפניו כי אם אחור כנח שהיה צריך סעד לתומו ומתייחס להולך אחריו יתברך שאין צריך לומר שלא אמצאהו כי אם גם לא אבין לו:9ואם תאמרו שימינו פשוטה לקבל שבים וירצני בימינו הנה זה הוא לענין קבלת תשובה אך לא להשגה כי הלא שמאל בעשותו שהוא בעת עשותו הרוגז המתייחס לשמאל בעת הצרות היה הסתר פנים ואז אצ"ל גדר מראה כי אם אפילו גדר חזון לא אחז שהוא התחלת השגה בקושי והסתר מה כמ"ש ז"ל בב"ר על במחזה לאמר עתה שעברה עת השמאל והרוגז שהוא שכבר קבלתי היסורין לעומת זה התלוננתי עליו על כן על היסורין שעברו עלי לא יתנהג עמי בתואר שמאל וגם לא יהיה פושט ימין שהוא מן הקצה אל הקצה כי אם שאם מתחלה היה שמאל עתה גם שיקרב בימין יהיה בעיטוף מה כי יעטוף ימין ולא יפשוט אותה בעצם באופן שגם שאשיג גדר מחזה שאחז מה שלא חזיתי בעשותו הרוגז אך לא אשיג גדר ראיה וזהו ולא אראה אך מה שאני תאב ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו הוא בראיה שלמה וברורה וז"א ולא אראה גם שלענין קבלת התשובה תהיה פשוטה:10כי ידע כו'. לבא אל הענין נקדים כי מה שהוא יתברך מנסה את הצדיק אינו שלא ידע חלילה מה שבלבו אם ייטיב או ירע כי אם א' משתי בחינות או כדי להודיע להמון חסידותו איך עמד בנסיון ויש סוג אחר שהוא כדי להחזיקו יותר בצדקתו על יד הלחמו ביצרו וכובש אותו בנסיונו והוא מאמרם ז"ל בב"ר על והאלהים נסה את אברהם שמביא שתי משלים כאשר בארנוהו במקומו בס"ד. והבחינה הראשונה פירשו ז"ל על נסיון אברהם שעשה הוא יתברך כדי להודיע ולפרסם צדקתו בעולם כי היו תמהים על מה שהיה הוא יתברך מפליא לעשות בשבילו ומאז נתפרסם על דבר העקידה אך נעיון יצחק היה על הבחינה השנית והוא מאמרם ז"ל זהב וכסף ונחשת זהב זה אברהם שנבחן כזהב וכסף זה יצחק שנצרף ככסף כו' והנה במקומו הקשינו כי נהפוך הוא כסף לאברהם וזהב ליצחק וכונת מאמרנו שם בקצור הוא כי בחינת אברהם היה כזהב שמזככין אותו באבן בוחן ומראים הרושם הנשאר באבן להודיע מה טובו ומה יפיו אך בחינת יצחק היה כמצרף כסף מהסיג שבו כן הוא להעביר איזו תלאת יצר הרע שבו על ידי הנסיון ועל כן האחד נקרא בחינה והשנית צירוף ככתוב אצלנו בארוכה על מאמר ב"ר על פסוק ה' צדיק יבחן כו' על נסיון העקידה. ונבא אל הענין כי אמר איוב מה שאמרתי מי יתן ידעתי ואמצאהו כו' לווכח עמו הלא הוא כי איני רואה טענה אל היסורין שיסרני שאם הוא לדעת את אשר בלבבי אי אפשר כי הנה ידע דרך עמדי ואם הוא שבחנני שהיא בחינת אברהם להראות צדקי להמון כי לא על חנם גדלני מכל בני קדם הלא כזהב אצא לעיני הכל כשניסה אותי ולמה האריך לי כל המשך הזמן:11ואם הוא מהבחינה הב' לצרפני להחזיקני יותר בצדקתי בל אתקלקל לא היה צריך כי הנה מאז באשורו אחזה רגלי מאז החלתי ואחזה רגלי בו דרכו שמרתי ולא אט הלל ומה צורך לנסיון כזה והנה זה הוא במה שהוא אשרו ודרכו יתברך שעושה הוא בעצמו כד"א והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום כו' מה הוא גומל חסדים מבקר חולים קובר מתים כו' אף אתה כן על זה אמרתי באשורו כו' דרכו כו':12וגם אף מצות שפתיו שהם דברים שהוציא בשפתיו ואינם מיוחדות אליו שהם בחינת שאר מצות גם מזה ולא אמיש ולא בלבד לפי ערכי כי אם גם יותר מחוקי וערכי צפנתי אמרי פיו ומ"ם של מחוקי כמ"ם של טוב יום בחצריך מאלף לעשות יקר יותר ממני כן מחוקי יותר מחוקי:13והוא באחד כו'. אחרי אומרו שתמה על היסורין ודחה טעם היותו לנסיון ראה והנה אפשר להשיב לו ב' טעמים אחד לומר הלא אתה בפיך אמרת וה' לקח שכשהוא יתברך פועל דין נמלך בבית דינו כי וה' הוא ובית דינו ואם כן אם היתה טענה לזכותך היו אומרים אותה לפניו ועוד מענה ב' והיא כי כל נפש ורוח כל בשר איש יש לה חוק וגבול להשגת עלייתה כי על כן הצדיק מתגלגל עד השיגו אל שלמות הראוי לנפשו לפי בחינתה ובכן אולי להשלים חוקך לבל תצטרך להתגלגל הוצרכו יסורין אלו על כן על הטענה האחד אמר והוא באחד כו' לומר טענת מה שוה' הוא ובית דינו אינה טענה כי הלא מה שהוא נמלך בבית דינו אינו אחר אצלו כי אם והוא באחד כי בית דינו והוא אחד הם בלי פירוד חלילה נמצא נמלך במי שהוא אחד עמו ועל כן אין טענה לומר למה בית דינו לא טענו לזכות כי מי ישיבנו כי לא יש מי ישיב כי הכל אחד ועוד כי איך ישיב הבית דין כיון שמעת שנפשו אותה מיד ויעש ואין אחר מעשה כלום וכי מתי ישובו והרי המעשה דבק ברצון. או יתכן יאמר מעין זה על הטענה הראשונה ואם מה שיסורין קשים באו עלי הוא כי עמו יתברך מדת הדין וקטרגה על כל הטובה ומצאה לי חטא מה ולא ממדת רחמים הוא זה אך מצאתי חן בעיניו הנה לא כן הוא כי הלא והוא באחד כלומר אין הוא יתברך עם מדת הדין כמי שהוא עם אחר לומר והוא באחר כי אם והוא באחד שלא יתפרדו חלילה כי אם שתי הבחינות אחת הן כי האחת היכל ומושב לאחרת הפנימי מתייחס לנפש בערך השני והוא באחד בתוך מי שהוא עמו אחד ולא כבחינת גוף האדם עם נפשו בו שגם בהתחברם נפרדו האיכות חלילה ובזה מי ישיבנו והראיה כי הנה כאשר נפשו הוא הפנימיות אותה ויעש החיצון:14ועל הטענה הב' יאמר אם מה שיסור יסרני הוא כי ישלים חוקי שכל אדם יש לו חוק וגבול עד היכן צורך השגת שלמותו לפי בחינת נפשו וכדי להשלים חוקי הוצרכתי לסבול סבלנות יסורין אלו הלא וכהנה רבות דרכים עמו להשלים חקי ולמה בחר בדרך הצרות הגדולות האלה:15על כן כו'. אחרי אומרו מי יתן ימצא עמו יתברך פנים בפנים יערוך לפניו משפט וסידר הטענות עד כה אמר הנני חוזר ואומר כי לא אוכל לסבול היות לפניו כי הנה על כן אני גוזר אומר שמפניו אבהל ממה שעתה שלא בפניו אתבונן במה שאסדר לפניו ואפחד ממנו שאני מתפעל ומפחד ומזה אני מוציא שמפניו אבהל אם היה בא אל הפועל שאמצאהו ואערכה לפניו משפט:16וגם עוד טעם אל רכות לבי שלא יתחזק כי אם יתבהל לפניו כי הלא אל הרך לבי כי בהיותו מתנהג עמי במדת חסד אל ברוב טובה היה לי מורך לבב מענוג ומרוך שעתה שהתנהג בשם שדי ושידד אותי מחמת הרכות ההוא לא עצרתי כח והבהילני ואיככה אוכל על רכות לבי ובהלת הרעה נוסף על הרהור גדולתו לעמוד לפניו ולא אתבהל:17ושמא תאמרו אם כל כך אני נבהל רך ונשבר איך יכולתי לסבול מכת יד השטן ולא נכרתי אל תתמהו על זה כי מה שלא נצמתי ונכרתי מפני חשך הוא השטן הנקרא כן כמו שאמרו ז"ל בב"ר על עסוק וחשך על פני תהום זה שטן הוא מלאך המות שמחשיך פני הבריות הלא הוא כי לא נתראה אלי אפילו במציאות אופל נגד פני כי מפני כסה הוא יתברך אופל שלא אראנו עם היות שבזמנים ההם היה נראה בפני הבריות:
