1ויהי היום כו' פה נאמר בשטן להתיצב על ה' כאשר בבני האלהים אך הנה כתבנו כי מתחלה בני האלהים בהיותם מצד הקדושה לא באו בתורת למד קטיגוריא רק להתיצב על ה' אך השטן בא ללמד קטיגוריא אך עתה שראה כי לא שוה לו כי עמד איוב בנסיון על כן לא בא רק להתיצב על ה' ולא להשטין:2ועל כן שינה הוא יתברך ולא אמר לו מאין תבא כבראשונה רק אי מזה תבא לומר כי עתה לא תוכל לומר משוט בארץ שאתה שט ומתרחב בכל מקום ואין דוחה אותך כי אין בית אשר אין שם עון ועל כן שאלתי השמת לבך על עבדי איוב אך עתה שאיוב עומד בצדקו לא תוכל לומר שבכל מקום יש לך קטרוג רק במקום פרטי ועל כן לא אומר רק אי מזה תבוא שהוא על פרטי אי מזה תבא כי לא מצאת מנוח בכל מקום להתייחס ביאתך ממנו ולהחזיק בקטרוגו שב ויאמר גם עתה אני שט בארץ כי אין גם אחד שלם בה והוא כי השטן לא יבצר מעלות על רוחו אולי גם שאיוב לא חטא בשפתיו אולי הרהר ואין יודע זולתו יתברך והוא לא אמר מתחלה רק אם לא על פניך יברכך לומר על מה שמתייחס אל פניך בלבד הוא הלב כי ה' יראה ללבב בזה יברכך שהוא בהרהור:3אז השיב לו הוא יתברך שנית השמת לבך כו' כי עודנו ככחו אז כחו עתה ליקרא תם כו' כי לא נשתנה תמותו ויושר לבו וזהו ועודנו מחזיק בתומתו לבלתי הרהר ושמא תאמר למה הנחתיך לבלע כל אשר לו אחר שהכל גלוי לפני וידעתי שיהיה קיים בצדקו הנה זאת היא תלונתי עליך כי ותסיתני בו לבלעו עם היות חנם כי מאז ידעתי שיהיה חנם ולא על הספק הודיתי לך:4ויען כו'. אמר קל וחומר הדברים כי הלא דרך אנשים לתת עור בעד עור שאם יבא אדם להכות לאיש בעור פניו ישים ידו על פניו לקבל ההכאה בעור ידו או זרועו להציל פניו או ראשו אפילו ידע שלא תפלש המכה מהעור ולפנים ולא היה מת בהכות על ראשו או פניו ואם כן אמור מעתה אם בגופו מניה וביה יתן קצתו על קצתו כל שכן שכל אשר לאיש יתן בעד נפשו שהוא מה שחוץ ממנו בעד נפשו כנכסים ובנים והוא כי אומר בלבו אולי נגזר מיתה על נפשו וה לקח ממונו וזרעו בעד נפשו ועל ידי כן יעמד חי ועל כן מקבל בסבר פנים יפות:5אולם כו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל בשחיטת חולין שאם נשבר העצם אם הבשר קיים ובריא ועור ובשר חופים רוב עוביו ורוב הקפו כשר שמעלה ארוכה ובזה יאמר גע אל עצמו שעל ידי כן ישבר כל עצמותיו ואחרי כן אל בשרו לדכאו ולעפשו באופן שלא יקוה להעלות ארוכה ואז תראה אם לא אל פניך יברכך כי יראה מות בעצמותיו ומעין זה הוא מה שעשה לו השטן שעל דרך נס היתה נפשו בו כמאמרם ז"ל כהתקיים יין בחבית שבורה והוא מאמרו באומרו שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני כי נעשו עצמותיו פירורין ולא אמר על פניך כמאמרו למעלה כי אם אל פניך הוא כי למעלה שעדיין הוא נשאר בריא לא תהיה אשמתו כי אם שבדבר הנוגע על פניך הוא על השגחתך שהוא על מה שלפניך יהרהר אך עתה שהתפקר על הכל לא על מה שמתייחס על פניך היא ההשגחה כי אם סתם יהרהר בלבו על כל עניניך וזהו אל שניך לומר אל כל מה שמתייחס אל פניך שהוא הלב כי ה' יראה ללבב יברכך ולא על מציאות הראייה בלבד כאשר אמר למעלה באומרו על פניך כי אם סתם שכולל הכל יכפור בלבו:6הנו בידך. אמרו רז"ל גדול היה צערו של שטן לחבית מלאה יין ואמרו לו שבור החבית ושלא ישפך היין והמה הרגישו שהל"ל אל נפשו אל תשלח ידך מאי שמור שצריך שמירה בל תצא ויהיה שעל הפצרו הענישו:7ו ויקח לו כו'. הנה לאיוב היתה קללת התורה שהוא בגרב ובחרס שהוא שחין לח נקרא גרב ויבש הנקרא חרש על היותו יבש כחרס או שנגרד בחרס וזה הורה באומרו ויקח לו חרש להתגרד בו היבש והיה פוגע באבעבועות הלח ומתמלא ליחה סרוחה ועל כן היה יושב בתוך האפר לנגב הליחה באפר כירה מוכן לפניו ועל כן לא הכירוהו על שינוי פניו בלכלוך ההוא:8או יהיה שרצה להורות כי מה גדרו שיקוץ בתוכחתו יתברך והוא עפר ואפר כדבר אברהם על כן לרמוז העפר לקח לו חרש להתגרד כי עפר הוא וגם והוא יושב בתוך האפר לרמוז השנית וזה יאמר ואתנחם על עפר ואפר שהתנחם בהקטין ערכו לומר כי הוא עפר ואפר שאם היה גדול בעיניו לא התנחם כי נוחם יסתר מעיני המגדיל עצמו:9ותאמר לו אשתו כו'. הלא כמו זר יתשב תייעצנו לכפור בה' חלילה ומה גם לאומר שבת יעקב היתה. ועוד מי הגיד לה שעל ידי כן ימות וכמה עשו כן ולא מתו כי שמור לו רעתו אך לא נוציא מלת ברך ממשמעו והענין כי בראותה כי נפשו בנס עומדה בקרבו כמשל החבית אמרה בלבה לא ימנע או ה' חפץ המיתך או לייסרך ביסורין אם חפץ המיתך למה יעצור נפשך אם לייסרך למה הביאך עד מצוי הנפש אך אין זה כי אם שה' חפץ המיתך ובאותו החסידות אשר אמרת יהי שם ה' מבורך שאפילו לא חפצת לייחס צרתך אל מדת הדין ולברך שם אלהים רק שם רחמים על כן מעכב נפשך מלצאת כדי שתרגיש צער מספיק לנכות המות ואחרי כן יחלימך ויחייך ואתה אינך יכול לסבול לכן ברך אלהים ואמור יהי שם אלהים מבורך ואז שתעדר מהחסידות הגורם עכבת נפשך ומיד תמות כחפצו יתברך מתחלה לעשות:10והשיב לה הוא ואמר גם את הטוב לומר ולטעמיך שדעתך כי האלהים עשה לי הרוגז הזה ותייעצני אעשה באופן שלא אקבל היסורין הלא טרם היסורין בקבלנו שופע הטובה הלא גם מדת הדין היה משפיע לנו טובה כענין גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים עם היות דבר בלתי מתיחס אליו ואת הרע המתיחס אל האלהים לא נקבל רק נעשה באופן שלא נקבלהו ואמר בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו להשיב על קושי הנופל פה למה לא שב הוא יתברך לגעור בשטן ולאמר לו ותסיתני בו לבלעו חנם ולרפאות את איוב לזה אמר בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אך בלבו חטא והנה השטן לא אמר שיחטא רק בלבו כמפורש על אם לא על פניך כו' והרי נעשתה עצמו:11וישמעו כו'. הורה מה בין התפעלות הראיה לשמיעה כי עשר ידות הראיה על השמיעה כי הנה תחלה וישמעו עם היות שלא היה דבר שלא שמעו וזהו את כל הרעה הזאת הבאה עליו שאת וכל ומלת הרעה הם לעומת שלש ראשונות שבא ואש וכשדים הזאת הוא האבלות שהיה יושב לארץ עליהם הבאה עליו הוא השחין שעליו ועם כל זה ויבאו כו' בכונה לנוד לו ולנחמו אך לא לשבת אתו לארץ ולא לבכות ולקרוע ולזרוק עפר על ראשם:12אמנם אחרי כן כאשר וישאו עיניהם הפליגו לעשות ויבכו ויקרעו כו' ושמא תאמר הלא לא באו רק לנוד לו ולנחמו ולמה עשו כל זה לזה אמר אל תתמה כי הלא כי ראו כלו' שעד כה היתה שמיעה כאומרו וישמעו כו' ועתה ראיה ואינו דומה ואומרו איש ממקומו יספר שבחם שלא מקנאת איש מרעהו הזהיר ממנו לבא לנוד קם חבירו לבא מיד גם הוא כי הלא באו איש איש ממקומו ואיש לא ידע מרעהו עד בואם איש ממקומו אל עיר איוב ואזי ויועדו כו':
