חלקת מחוקק על איוב ל״ד

1 ויען אליהוא כו' עם שעודנו מדבר עשה מענה בפני עצמו להיותו עונה אמריו על ענין אחר מדברי איוב כאשר יבא:

2 ואמר שמעו כו' הנה אין ספק היו לפניו חכמים איוב ורעיו ויתר יודעים מקשיבים לקול מליו ועל שני הכתות אמר על כת החכמים שמעו חכמים מלי לומר אם יקשה לאשר הם חכמים לקבל דעתי אשר לא כדבריהם אשר דברו עד כה על כי צעיר אני לימים ואינו לפי כבודם אליהם אני אומר שמעו חכמים מלי לומר אל תביטו אל האומר אם קטן אם גדול כי אם שמעו מלי מצד עצמם ואל היודעים אשר לפניו אמר ויודעים האזינו לי כלומר גם על בחינת האומר ראוי לכם להאזין וזהו האזינו לי לומר כי בערככם חשוב גם אני מצד עצמי ועל כן אל החכמים אמר לשון שמיעה בעלמא לומר כי גם שלא יעשו עיקר כגדר האזנה להיותם חכמים לפחות תהיה גדר שמיעה וגם על בחינת הדברים מצד עצמם מה שאין כן ליתר יודעי דעת כי להם ראוי יאזינו האזנה מקרוב בעצם גם על בחינת היות הוא המגיד דבר:

3 ואשר אמרתי לחכמים יביטו אל מציאות המלין לא שאכריע מעתה כי מלי אמת כי עם שבשמעם יבחינו במלי מצד עצמם אם ישמעו בם טעם לשבח כי אזן מלין תבחן אחרי שמוע אותן כמו שהחיך אחרי בא המאכל אל פיו יטעם גם מתוק לתכו כדי לאכול ולבלוע או לפלוט וזהו וחיך יטעם לאכול:

4 ב ואם נאמר שלא היו שם רק שלשת רעי איוב יאמר הלא לדעתי אינכם חכמים כאו' אמרתי ימים וכו' ורוב שנים יודיעו אכן וכו' ובזה יאמר אם חכמים אתם שמעו חכמים מלי שמיעה בעלמא בבחינת המלין ואם לדעתי שאינכם אלא יודעים בעלמא האזינו לי מצד היות פי המדבר כי חכם אני ולא אתם:

5 ועוד הפרש אחר אני נותן בין החכמים ליודעים כי החכמים לא אקוה מהם יודו בפיהם כי דברי אמת או יווכחו עד נוציא לאור משפט איזה יעמוד אחר הויכוח שלי או שלהם כי אולי יבושו אך לחכמים אני אומר משפט נבחרה לנו כי כל אחד ממנו כמוני ככם מה שהוא משפט נבחרה לנו איש איש בלבו אך היודעים הבלתי גדולים כהם אני אומר נדעה בינינו מתוך ויכוח מה הוא טוב שלי או של החכמים ההם כי להיותם בגדר החכמים וגם אינן בעלי הדבר כחכמים לא יבושו כי ידברו עמי עד הוציא לאור משפט ולדעת בהסכמתנו דבר מי יקום וזה אמר תחלה משפט נבחרה לנו שהוא על אומרו שמעו חכמים מלי ואומרו נדעה כו' על אומרו ויודעים האזינו לי ובדרך השני יאמר אם תחזיקו עצמכם לחכמים משפט ואם ליודעים נדעה בינינו מה טוב:

6 כי אמר כו'. בא לומר על מה ידבר במענה זה והוא כי אמר איוב צדקתי אלא שאל בעל החסד הסיר משפטו כדי לעשות חסד עם זולתו והוא מה שאמרו ז"ל שהוא יתברך עשה לשיתעסק בו השטן ויניח את ישראל:

7 ואם יונח שעל משפטי אכזב שכזבתי באומרי שהסיר משפטי לפחות לא תבצר תלונה כי הלא אנוש חצי יותר מדאי בלתי ראוים רק לבעל פשע ואני אם חטאתי או עויתי לא פשעתי:

8 והנה על הדבר הזה אשר דבר אני אומר מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים כי לא דברי דעת המה אלא שנהנה לאומרם כאשר יהנה איש בשתות מים:

9 אמנם יש דברים אחרים מרים מאלה שלא אייחס אותם לומר שנהנה לדבר דברי לעג כאשר יהנה איש בשתות מים קרים גם שלא יצמא להם כי אם אין לייחס אותם רק למי שארח לחברה את פועלי און וללכת עם אנשי רשע ומהם נדבק לו לדבר כדבר הרע ההוא:

10 והוא כי אמר לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים כי דבר כזה רע ומר לא אצרפנו עם הקודם לייחסו ללעג כקודם כי זה סותר פנה תוריית חלילה והנה בוש אליהוא לומר אליו לנוכח תשתה לעג כמים או ארחת לחברה את פועלי און כי איוב שהוא גדול מאד מי יאמר לו בפניו שהיה שותה לעג כמים או שהלך בחברת פועלי און מה שמעולם הוא לא נתחבר לרשע וגם לא רצה לדבר עמו ולכנות כאלו מדבר על אחר לומר שלא לנוכח כי הוא אמר לא ידעתי אכנה על כן בחר לדבר עם חבריו על איוב עד פסוק ואם בינה כו' וז"א שמעו חכמים וכו' שישמעו מה שמדבר להם על איוב על כן אמר מי גבר כאיוב שהיה אומר דבריו אלה שאמרתי חי אל הסיר משפטי שעליו הייתי אומר ישתה לעג כמים או ארח לחברה כו' כי דברים אלו בלתי נאותים רק על אחד משני צדדים אלו גם שבאיוב עצמו בלתי צודקים ועל כן היה תמה על איוב שהיו מדות אלו בו איך יצא כך מפה קדוש לומר חי אל הסיר משפטי שבו ידמה לשותה לעג כמים וגם לא מה שידמה בו למתחבר לרשע כי אמר לא יסכן גבר כו':

11 לכן אנשי לבב כו'. הנה ידענו כי באומרו לבב בשני ביתי"ן כולל שני יצרים ונבא אל הענין אמר הנה אשר יצרו תוקפו נגד ה' חלילה גם כי נאמר לפניו דברים של טעם לא יכנסו באזניו כי הוא ברשות לבו והוא יפתנו לבלתי שמוע את המדבר טוב על ה' בטעמים נאותים על כן אמר אנשי לבב כלומר אנשים צדיקים ששני לבבות יצר הטוב ויצר הרע בידם שמעו לי והוא כי הרשעים אין להם אלא לב אחד כי בהמשכו אחר יצר הרע אינו מהפך את היצר הטוב להסכים ברע כי אם שישב בדד וידום כעני כי יעטוף אך צדיקים מושלים גם ביצר הרע כי גם בו יעבוד את ה' כמה דאת אמר ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך על כן אמר אליהוא הנני בא לטעון נגד הדובר נגד כבודו יתברך והנה אפשר לא ישמעו דברי אך אתם אנשי לבב בעלי שני היצרים כלומר צדיקים כי הרשעים אין להם אלא לב אחד בלבד כמדובר שמעו לי כי להיותכם צדיקים יכנסו דברי באזניכם והוא כי הנה מאמרו כי חי אל הסיר משפטו לא כן דבר כי הלא חלילה לאל כו':

12 כי פעול אדם כו'. כי אין הוא יתברך בעצמו משלם לאיש כמעשהו כי אם שממעשה הטוב נעשה מלאך קדוש וממעשה הרע מלאך משחית ומלאך טוב הוא המטיב ומלאך הנעשה בעון הוא בעצמו המשחיתו כד"א ותמוגנו ביד עוננו וכמאמרנו על פסוק תיסרך רעתך כו' וזהו כי פועל אדם ישלם לו ואם כן אפוא אם לא היה בך עון לא היית לוקה אחר שהעון עצמו הוא הפועל ואיך תאמר שאל הסיר משפטך להכותך להציל את ישראל עמו כיון שאין רע בא על אדם אם לא על יד עונו אין ספק כי אם לא היה לך עון לא היה מי שישלח בך יד ושמא תאמר איך העון עצמו הוא הפועל וכמה פעמים מתרגשת צרה על ידי הכנות טבעיות שמזדמנות לאיש הנה גם זה מפועל אדם הוא בא כי וכאורח איש ימציאנו ויכינהו פועל אדם הנז' כי עונו ממציא ומזמין לאיש לקות כאורח שלו אם טוב ואם רע:

13 וגם יש טענה אחרת נגד סברתך והוא אף אמנם אל לא ירשיע כו' והוא כי הנה דעתך הוא כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה על איוב צרות רבות להציל את ישראל מיד השען שיתגרה באיוב ויניח את ישראל אך לא יתכן כי גם לי טענה אחרת נגד זה וזה אמר אף אמנם כו' לומר מלבד מה שאמרתי כי פועל אדם ישלם לו כו' אני אומר כי אפילו היה הוא יתברך משלם לו בעצמו אף לי עוד טענה והיא כי אמנם אל שהוא עשות מדת חסד לישראל לא ירשיע את איוב בדין כדי שיעשה חסד עם ישראל וגם שדי השודד ופועל דין על איוב לא יעות משפט שאת איוב בלי עון יעשה שפטים ובישראל החייבים יעלים עיניו:

14 והטענה היא מי פקד עליו ארצה כו' והוא כי ידוע כי באומרו ארצה הוא כאומרו לארץ כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה ובזה יראה כמשולל הבנה מי פקד עליו לארץ אך יאמר לו יונח שכן היה עושה תועלת לכל העולם ולאיוב כי הלא מי פקד עליו שהוא על איוב לארץ שפקד וצוה את השטן שהיה למעלה מתיצב על ה' שירד עליו להכותו ומי שם תבל כלה כלומר מי שעשה עליו זה הוא מי ששם תבל כלה שעל ידי מה שפקד עליו קיים כל העולם שאם היה השטן מקטרג אז על ישראל לכלותם היה העולם חוזר לתהו ובהו כ"א אין ישראל אין עולם וזהו ומי פקד כו' מי שם כו' כי מי שעשה זה עשה זה:

15 ואיוב גם הוא הרויח כי אם ישים אליו לבו לפקוד עליו באומרו השמת לבך על עבדי איוב וכו' היה שעל ידי כן רוחו ונשמתו של איוב אליו יתברך יאסוף שימות בנשיקה על ידו יתברך בזכות היסורין נמצא שבמה שהשליט את השטן בגופו עתה סילק שליטתו מרוחו ונשמתו שלא תצא על ידו כי אם על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא שעשה טובה גדולה לאיוב:

16 וקיים העולם כי הלא אם יגוע כל בשר יחד בשוב העולם לתהו ובהו על ידי קטרג השטן אז על ישראל האם ואדם על עפר ישוב בתמיה כלומר שלא ישוב אחר שברשעת ישראל היה העולם מתבטל לא היה נבנה עוד:

17 ואם בינה כו'. אם בינה עמך שמעה זאת כי בשמיעה קלה תבין דבר מתוך דבר ואם בינה איננה האזינה לקול מלי לקול ולא תשית לב אלי כי צעיר אני לימים כי אם לקול הדברים מצד עצמם:

18 כי יש אתי טענה והוא כי עד כה דברתי לפי הנחתך שלבל יקטרג השטן על ישראל גירה אותו עליך אבל עתה אני אומר לך שאין זו דעתי כלל והוא כי האף שונא כו' לומר ראה קל וחומר האם מי שאין צריך לומר שחובש את מי שמעות משפט כי אם אף את שונא משפט גם שלא יעות אותו הוא חובש ואיך יתכן שאת הצדיק הגדול ירשיע וזהו האף שונא משפט יחבוש ואין צריך לומר את מעוותו ואיך את צדיק כביר כמוך ירשיע:

19 ומה שאמרתי תרשיע ולא אמרתי ירשיע הוא כי דברתי דרך כבוד כלפי מעלה כי האמור למלך בליעל אפילו מלך בשר ודם כל שכן וכל שכן אל מלכו של עולם על כן כניתי הדבר אליך ואמרתי תרשיע ולא אמרתי ירשיע וכן אין לומר רשע אל נדיבים ואלו הייתי אומר ירשיע היה שהוא יתברך היה מרשיע אותך היה נמצא נאמר עליך תואר רשע שהיה יתברך מרשיע אותך ואין לומר רשע אל נדיבים כמוך שאתה נדיב שלא אכלת פתך לבדך ולא אכל יתום ממנה ולב אלמנה תרנין אם תראה אובד בלי לבוש וכו' ושדרכיו לאורח יפתח ואב הוא לאביונים על כן תפשתי לשון שבו אינני נוגע כבוד עליון ולא בכבודך ומה שלמעלה אמר אל לא ירשיע לא יקשה כי אדרבה הוא אומר לשון שלילה שלא ירשיע ואומר לא בפירוש מה שאין כי בזה שהוא דרך חיוב שאין היותו בלשון תמיהה ניכר בלשון על כן כינה הדבר אל בשר ודם וזה כוון באומרו למעלה ואל אדם לא אכנה כלומר כי אם לה' כי גדול כבוד יתברך ואגב חש גם על כבוד איוב וזה הוא על מה שאמרת שגירה את השטן עליך לבל יקטרג על עמו ואמרתי שלא ירשיעך חנם:

20 וגם אשר תחשוב שעל ידי גרות בך השטן יזכה את ישראל גם זה אי אפשר שאם כן הוא שישא להם פנים ואי אפשר כי אשר לא נשא פני שרים שצוה בתורה לא תשא פני גדול איך ישא הוא פני ישראל נגד המצרים וגם לא מפני שישראל עשירים שנצלו את מצרים כמו שאמרו ז"ל שהעני שבישראל היו לו נ' חמורים טעונים כסף ומצריים דלים הלא לפניו לא ניכר שוע לפני דל צוה בתורה שאם עשיר ורש באים לדין שאומרים לו או לבוש כדל או הלבישהו אצטלא זהב כמותך באופן לא יוכר מי שהוא שוע לפני דל והטעם כי הלא ומעשה ידיו כלם עשיר ורש ואם כן איך ישא פני ישראל עשירים מפני מצריים:

21 וזה הוא בהנחה שישראל לא היה להם זכות כ"ש כי היה להם זכות רב ולא היו צריכים שיבטל להם הוא יתברך את השטן מלקטרג עליהם כי הלא רגע ימותו כל בכורי מצרים בחצי הלילה וחצות לילה יגועשו עם ויעבורו הוא עם נושע בה' בחצות לילה עברו משם באמור פרעה קומו צאו מתוך עמי והנה עוזא שרו של מצרים שהיה אביר מקטרג על ישראל ואומר הללו עובדי ע"א ויסירו את האביר ההוא מן העולם וכל זה יתכן היה לא ביד בתמיה כי ודאי היה להם יד וכח זכות רב ואיך להציל עצמם היה צורך לעשות תחבולות לגרות את השטן באיוב:

22 כי עיניו כו'. לומר הנה עוד טענה שאין לומר שכוון למוסרך ביד השטן להציל את ישראל שמא לגדולתו הי' קרב איש ולב עמוק שבישראל מונע אותו יתברך להשגיח אם היה בהם עון והיה חלילה כמסתפק אם היו זכאים זה אינו חלילה כי הלא כאשר עיניו יתברך על דרכי איש דרך כלל גם דרך פרט כי כל צעדיו יראה:

23 כי אין חשך חומריות העולם והגוף ואין צלמות חדרי בטן ולב החושב מחשבות און להסתר שם פועלי און לומר כי עכירות זה סתר לו יתברך ולא יראה לרוב קדושתו:

24 שאם כן הוא מותר האדם מן הבהמה אין ואם כן למה ישים באיש הוא מין האנושי נשמה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון וזהו כי לא על איש הוא מין האנושי היה משים עוד על שאר מינין שהיא הנשמה שהיא עתידה ליתן דין שהוא להלוך אל אל במשפט מה שאין כן הבהמה והוא מאמרנו בסדר תפלה ומותר האדם כו' לבד הנשמה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון כי אחר שגם מעשה איש אשר נשמה באפו לא יראה יה גם הוא לא יותן בו נשמה וגם לא יתן דין וחשבון כי גם עם נשמתו בקרבו נחשב כבהמה שלא יראנו אל ואם כן אפוא אשר חשבת לא כן הוא כי מאחר שעיניו על דרכי איש כו' ואין סתר לו אין לומר שהיה מסתפק בישראל אם היו חייבים בדין ושעל כן מונע את השטן מהשטן אך אחר שהכל גלוי לפניו מה יתן ומה יוסיף מה שגירהו על איוב כי השופט כל הארץ יעשה משפט כי הכל גלוי לפניו יתברך:

25 ירוע כבירים כו'. אמר הלא אמרתי לך כי לא יתכן שהוא יתברך על זכות ישראל בל יענו אותם היה מגרש את השטן על איש צדיק גבר כאיוב והנה דחיתי בטענות כמדובר והנה לעומת זה ידענו כי שרו של מצרים היה בא בשתי טענות על ישראל אחת כי לא מלאו הימים כי היו נשארים ק"ץ שנה להשלים הת' שנה ועוד כי הלא היו עע"א והיה אומר הללו עע"א והללו עע"א והשופט כל הארץ הלא יעשה משפט אך אין זה כי אם שגירה את השטן באיוב על כן אני אומר כי אינן טענות הא' כי הלא כ"כ הכבידו ברד"ו שנה שעלה בכובד כת' שנה וזהו ירוע כבירים שהיו מכניעים כבירים באיכות ומעלה ולא היתה הכנעתם כדרך העולם אך היה לא חקר לאשר הכניעום ועל כן אצ"ל שעלו בת' שנה כי אם שויעמד אחרים תחתם הם כבירים אחרים הם בכורי מצרים:

26 והראיה כי הלא שידד המזל כי בתוקף מזל טלה הוא העוזר את מצרים בע"ז בניסן היפך תקפו נגדם אך אין זה כי שלכן מחמת שהכבידו שעבודם לא חקר שת לבו להכיר מעבדיהם והפך לילה היא ליל ט"ו בניסן שהיא העומדת לעזרת מצרים כי היא בתגבורת מזל טלה והפכו יתברך עליהם וידכאו במכת בכורות:

27 ועל הטענה השנית שהיא כי היו עובדי ע"א גם זו אינה טענה לחייבם כי הלא בראותם כי תחת רשעים הם המצרים ספקם בפרהסיא במקום רואים שלא היו כמתים מישראל בימי החשך שחש יתברך מחילול השם אם היה עושה יומם ויעש לילה פן יאמרו כמות זה כן מות זה אך מתחלת השעבוד לא עשה כן כי אם שבהיות ישראל צדיקים תחת רשעים ספקם והיה במקום רואים שהיה חלול חלילה:

28 אשר על כן לא יפלא מה שסרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו הנה כי בטלו ב' טענות השר:

29 ועוד טענה אחרת לבטל דעתך שלבל יקטרג על ישראל גירה אותו בך והלא לדעתך כי צדיק אתה היבצר שע"י גרות בך את השטן היה יתברך מביא על עצמו צעקתך והלא בזמן ההוא היו ישראל צועקים אל ה' שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה' כי אז היה הגירו באיוב כמ"ש ז"ל בשמות רבה ואם כן אמור מעתה איך אטם אזנו מזעקת ישראל עניים והיה מביא על עצמו צעקת דל והלא טוב טוב היה לשמוע צעקת ישראל להצילם בה מלהצילם ע"י הביא על עצמו צעקת דל וז"א להביא עליו צעקת דל ע"י מה שגירה השטן באיוב טוב טוב היה כי צעקת עניים הם ישראל ישמע:

30 ועוד איך עלה בדעתך דבר זה כי הלא איך עלה בדעת שרואה השנון שהוא יתברך ישקינו את ישראל ויבא הוא להרשיע וזהו והוא ישקיט ומי ירשיע ושמא תאמר שהיה על כי שרו של מצרים היה מקטרג הלא אם היה יתברך מסתיר פנים מהשר ומי ישיבנו האם יבא השטן ויאמר לו יתברך למה תסתיר פניך ועוד כי איזו טענה היא לומר שעל ידי מה שמקטרג השטן על איוב יתבטל מלקטרג על ישראל והלא יכול לקטרג על גוי ועל אדם יחד שיאמר לפניו ישראל ואיוב חטאו לך כי אין קטרוג על אדם מעכב קטרוג על גוי אחר יחד:

31 ממלך אדם כו'. אחר גמר דבריו לבטל טענת איוב בא לתקן קושי בדבריו כי הוא אמר כי הכיר יתברך מעבדיהם של מצריים והכה אותם תחת ישראל והיה מקום לומר מה לעם כי יבכו והלא פרעה גזר כי הלא נאמר ויקם מלך חדש וכו' ויאמר אל עמו וכו' לז"א ממלך אדם על כן הנני משיב לך כי עיקר העון היה על העם כי הלא ממלוך אדם חנף ממוקשי עם לומר אם תאמר כי ממלוך אדם חנף היתה צרת ישראל אינו כן רק ממוקשי עם ומה גם למ"ש ז"ל שהורידוהו מגדולתו עד שנדר להם לשעבד את ישראל וז"א ממלוך ולא אמר מלוך אדם כו':

32 כי אל אל האמר כו'. עד כה דבר על אומרו חי אל הסיר משפטי כו' והביא טענות להוכיח כי אל לא ירשיע כו'. עתה בא על אומרו על משפטי אכזב כו' שאמר אם יונח שכזבת בענין המשפט הנה אנוש חצי שהיסורין כבדים על זה בא ויאמר לא שוב דרכך לקוץ ביסורין כי הלא אין לך טובה גדולה מלהחליף צרת הנפש של גיהנם שהיא חלק אלוה ממעל בעד צרת הגוף שהוא גוש עפר כי הלא האם אל אל האמר נשאתי כו' והוא הנה איני צריך לומר לך שלא תקוץ ביסורין כי אם אפי' לומר לפניו יתברך הנה סבלתי יסורין אמור די פן אבא להפסיד גם מה שסבלתי אולי אטיח דברים חלילה והם דברים אמרם איוב למעלה כמפורש אצלנו אמר אליהוא אם למלך בשר ודם אפשר ליאמר לאל אין לאומרו כי אל אל האומר נשאתי וסבלתי עשה שלא אחבול ואפסיד מה שסבלתי כי תאמר די בתמיה:

33 כי אין ראוי רק לומר אליו בלעדי אחזה שהוא חטאתי בגלגול הראשון אשר לא אראה אתה הורני כו':

34 ועל כן אני אומר לך המעמך ישלמנה שהוא מאשר עמך הם יסורי החומר האם הוא סברא ישלמנה החומר את הנפש מה שהיא חייב לה כי טימאה האם בזה כדי תשלומין את מה שטמא בת מלכו של עולם ולא עוד אלא מאסת שאינך מקבל מאהבה אלא מאסת הפרעון הזה ותקוץ ביסורין ואדרבא אתה ראוי תבחר בזה ולא אני שלא היה ראוי יתרצה הוא יתברך בדבר קל כזה ואתה היה ראוי תבחר שיתרצה בזה הוא יתברך ולא בצרת הנפש ומה ידעת נגד דברי אלה דבר ואל תחרש. או יאמר על דרך זה המעמך כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל על דבר השתיקה אם טובה מהדבור אמרו כי נפלה מחלוקת זה בין שני חכמים והאומר כי הדבור הוא טוב נתן טעם לדבריו וכשבא חברו לתת פעם כי השתיקה טובה ויהי הוא החל לדבר ובא רעהו וסטרו על פיו ויאמר לו שתוק האם בדבור שלי תביא ראיה לשתיקה שלך על דרך זה יאמר אליהוא הלא אתה איוב קראת תגר על יסורי הגוף שאנוש חצך וכו' ומה גם למעלה שהתריס על זה פעמים שלש באומרו הטוב לך כי תעשוק כו' ובמענה האחר באומרו העלה נדף תערוץ כו' באומרו למה לא יחוס הוא יתברך על החומר שמסגפו לתועלת הנפש שאז תתענג על ה' והחומר יתאבל בקברו אשר קרה לו על כן בא ויאמר לו הלא קראת תגר על יסורי הגוף בעד הנפש והנה אינך חלא טועה כי הלא התחשוב שבמה שעמך ישלמנה החומר את הנפש מה שחייב לה על אשר טימאה בגלולי תועבותיו ומה גם עתה כי מאסת הנפש לבלתי חוס עליה בערך הגוף עד אמור לו יתברך הטוב לך כי תעשוק כו' וזה אמר כי מאסת והנני מכריחך כי שגית הרבה בדבר כי הלא כי אתה תבחר בחלק הנראה לך לחוס עליו ולא אני כי אני איני צריך לבתור כי מי לא ידע כי הנפש עיקר לשטוב לחומר לימרק בשבילה והראיה כי הלא מה ידעת דבר כי אם תבא לדבר טוב פעם להכריח כי טוב החומר מה ידעת אתה החומר דבר כי אם תביא ראיה על ידי הדבור הוא כח הנפש ולמה תכריח טובה בחומר בכלים של הנפש כי מצד החומר עצמו מה ידעת דבר כי אבן דומם הוא כלומר ומה לך עוד לעצבים על צרת החומר ויהיו נא פי שנים ולא תחוס עינך למען הציל את הנפש להשיבה אל אביה שבשמים מלחם אביה תאכל ואז טוב לך:

35 אנשי לבב כו'. אחרי אומרו כי לא טובות סברות איוב לא בדברים שהוכיחו במענה הקודם ולא במה שבמענה זה בין באומרו חי אל הסיר משפטי בין באומרו אנוש חצי בלי פשע שעיקר תלונת צערו היה על צרת הגוף לכפר על הנפש שהיה תועה מורה שיש בחומר חשיבות לפני הנפש והשיגו על זה וירא כי איוב ישב וידום ואחרי דברו לא השיב ולא צפצף ע"כ החשיבו לחכם גדול בעיניו שעשה אזנו כאפרכסת שמע וקבל מה שלא עשה כן לכל גוי משלשת רעיו אך אין זה כי אם שמחכמה עשה כן כי דברי חכמת אליהוא מצאו בו רוח נכון כענין יהב חכמתא לחכימין אך לעומת זה יקשה כי אם חכם היה איך נכנסו בלבו הסברות הנפסדות ההם שהוצרך אליהוא להניעו מהן על כן לתקן את הכל החל ואמר אנשי לבב שמעו לי כמדבר עם שלשת רעיו אמר הנה אתם אנשי שתי לבבות כי לא יבצר מכם היותכם מסתפקים בסברותי אם תטו אחר הלב האחד הוא היצר הטוב או אחר השני הוא היצר הרע לבלתי שמוע אלי ומה גם שהיו סברות מיוחדות לדת משה וישראל כענין הגלגול ודומה לו על כן זאת עצתי אליכם לאמר יאמרו לי הספק שיש לכם ולא תשארו מחוסרי התירוץ כי הנה איוב שהוא גבר חכם שומע לי ומודה לדברי והוא כי מעת הכין לדבר אליו הטה אזן ולא השיב דבר כי אין זה רק כי שמע אמריו כי נעמו ועל כן קראו גבר שגבר על יצרו לבטל דעתו מפני דעת אליהוא:

36 ושמא תאמרו אם גבר חכם הוא איכה באו אל קרבו הדעות הנפסדות אשר דבר בתחלה הנה אל תשיתו לב לזה כי כל מה שעד כה דבר דברים שלא כהוגן לא בדעת ידבר לא בדעת שלא ידע הדעת שלמדתיו פנה תוריית ועל כן ידבר וגם לא היה בכל השכלתו מדבר כמטיח דברים רק חזק בצדקת הבורא רק שמתוך צערו היו דבריו לא בהשכל והנה זה לו כי לא נסה ביסורין והיה כעגל לא לומד שבועט מיד הרבה:

37 אך אם היו היסורין מאריכים זמן ארוך עליו אז היה נלאה ושותק ומטה שכמו לסבול כי הרעה מועטת מבהלת ומבעתת והמרובה משקעת וזהו אבי יבחן כו' לומר אביתי יבחן איוב ביסורין תמידיים עד נצח כי היה שוקט ואם אינך חייב כל כך יהיה על תשובות באנשי און שהוא לסבול עון הדור שהם יסורין של אהבה על תשובות שאין עושין אנשי און לכפר בעדם וזהו על תשובות שבאנשי און:

38 אז גם יוסיף על חטאתו פשע התלונה לא יערב אל לבו לערוך תלונה ממנו ואליו יתברך כאשר עד כה כי אם בינינו בינו לבינינו בלבד וגם יספוק שלא ידבר דבר תלונתי רק די סיפוק יאמר די כי רבוי הצרה ממעטת התלונה אך ממנו ואליו ית' אין צריך לומר שלא יתלונן על מדת הדין כי אם אדרבא ירב אמריו לאל הוא מדת חסד אל שיודה לה' חסדו על יסוריו כי לטובתו המה: