1ויען כו' :2לכן כו'. הנה כתבנו למעלה במענה צופר באמרו ויגד לך תעלומות חכמה שהודה לאיוב שלא היה לו עון אשר חטא אך תלה בביטול תורה כמאמרם ז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה אך בראותו עתה שהתריס איוב נגדם עד אמור להם גורו לכם מפני חרב כו' שהכלימם והקל בכבודם על כן אמר עתה צופר שאיש אשר אלה לו אין לומר עליו שאין בו עון אשמה אם לא ביטול תורה בשב ואל תעשה כי אם גם חטא על הנפש וזה אמר לכן על מאמריך אלה שעפי ישיבוני מסברתי הראשונה ובעבור חושי בי שחשתי ומהרתי לדבר בלי עיון שעל כן זכיתיך לומר שלא היה בך רק עון ביטול תורה:3על כן כדאי הייתי לחוב בעצמי והיה שכרי כי מוסר כלמתי אשמע מפיך כלומר והנני מצדיק עלי את הדין ורוח מבינתי יענני אחר התבונני בדבר:4ואומרת לי הזאת ידעת מני עד כלומר האם תשובת איוב על תלונתו ידעת מצד התורה שהיא מני עד שקדמה לעולם וזהו הזאת כו' מני שים אדם עלי ארץ היא התשובה מאשר קרה לאדם הראשון כי כמקרהו קרה לו:5ולא מסיבת התורה שקדמה כי אם רננת כו' והוא כי תוקע עצמו לומר כי עון בניו ביין משתיהם המיתם ועון אביהם שמלבד שלא כהה בהם החניפם שלא עצבם לאמר מדוע ככה עשיתם כי רעה נגד פניכם כי אם אדרבה רפא שברם על נקלה לאמר כי יעלה עולות מספר כולם ושככה יעשה כל הימים שיקיפו ימי המשתה ובזה יתקן כפעם בפעם כי קל הוא עונם על כן גם הוא נפל שדוד אלא שמוסיף בזה גם היות אכלם לפיהם ולא לדלים אתם כאשר יבא בס"ד אלא שעדיין קושייתו במקומה כי הוא יתברך מאריך לרשעים ולמה לא האריך לנדיק כמוהו לו יונח שנמצא בידו עון אשמת דבר על כן חלק ואמר כי הן אמת שדרכו יתברך להאריך לרשעים אך הוא כאשר הם רשעים מתחלתם או הרשיעו מעט מעט עד כי גדל רשעם אך אשר הם צדיקים גמורים ונהפכו מרוב צדקתם ונעשו רשעים עליהם ישפוך כמים עברתו יתברך על דרך מה שוסביביו נשערה מאד והוא כי בקרוביו יתקדש וזה אמר כי רננת רשעים מקרוב לומר מני שים אדם עלי ארץ שגרשו מגן עדן וישימהו עלי ארץ העכורה מיד בלי מיתון אני למד כי רננת רשעים אשר רשעתם מקרוב ולא מתחלתם קו לקו שהיו צדיקים גמורים ומקרוב נעשו רשעים כאדם וחוה שהיו דבקים בה' עד עשות ה' אלהים להם כ"ד חופות בגן עדן וברכת ז' ברכות ביין המשומר ונהפכו לרשעים רננתם וכן שמחת חנף כנחש שהחניפם שיהיו כאלהים כו' לא תמשכו עדי רגע כי מיד תהפך רנת הרשעים ושמחת החנף לאבל:6וראה נא גודל קפדתו יתברך על דבר זה כי אם יעלה לשמים שיאו כאדם שמעלתו עד לשמים וראשו לעב יגיע:7לא האריך למו כי אם מיד כגללו שטינף פלטין של מלך בחטאו מיד לנצח ונשתנה זיוו וקומתו ואיכותו עד גדר שרואיו יראו בו ויאמרו איו כי אין זה הקודם כאשר היה שאפילו הוא יתברך אמר לו איכה לרמוז לו זה:8כי היתה איכותו וגדולתו בערך מה שנשתנה כחלום יעוף כן היה בעיניו כאלו היה חלום כאשר יחלום החולם והוא מלך גדול והקיץ והוא כאחד הריקים ויורד מגן עדן אל הארץ הלזו העכורה לא כמי שהולך ממקום למקום ששוהא בדרך רק כחזיון לילה כאשר יחלום ראובן שרואה את שמעון בעיר פלוני וכמו רגע ידמה לו שרואה בעיר אחרת כי כהרף עין נודד מגן עדן חוצה:9וזולת זה עין שזפתו בעין חמלתו יתברך ולא תוסיף וגם לא עוד תשורנו מקומו של גן עדן והוא שממנו ילמוד וגם מקל וחומר כי כאשר אדם נפל כמן השמים לארץ להיות רשעים מקרוב כן גם הוא ובניו היו צדיקים גדולים ונעשו רשעים גמירים מקרוב על כן לא האריך להם עדי רגע:10בניו כו'. הנה בדברו על איוב מדבר שלא לנוכח כאשר עשה בלדד כמו שכתבנו להיותם דברים קשים בושים ממנו וידברו בו כמדברים על זולתו ואמר הנה בניו של איוב תחת היותם אוכלים למעדנים יום ולילה לא ישבותו ולעני ולגר ליתום ולאלמנה לא קראו מה שהיה להם לעשות הוא לתקן במה שירצו דלים וידיו של איוב תחת העלות עולות והניח אותם במכשול עונם היה ראוי תשבנה אונו והוא כי הנה הצדקה מעולה היא להאכיל לדל ולפייסו בדברים כמו שאז"ל הנותן לו מתברך בששה ברכות והמפייסו באחת עשרה אמר הנה הממון לאיוב היה ולא לבניו ואיך היו זוכים הבנים בתת מלחם אביהם לדלים הלא הוא כי יחלקו ביניהם הבנים ירצו דלים שיפייסום בדברים וידיו של איוב תשבנה אונו הוא ממונו שהוא און לו ולהמתיק הדבר אמר תשבנה להורות עיקר גדול בנותני צדקה הלא הוא בל יעלה על לבו שמשלו הוא נותן אך יאמר בלבו הנה גם הדל בן לאבינו שבשמים כמותי ולמה יאכילנו מטובו וירעיב נפש הדל אך אין זה כי אם שחלק שהיה ראוי לתת לדל נתן בידי בתוך ממוני למען אזכה ליתן לו על ידי שיחשב לי כנותן משלי והוא ינכו לו אשמותיו בדלותו והוא מפורש אצלנו במקומות אין מספר והיא מאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כו' נמצא כי בתת איש מלחמו לדל אינו כנותן משלו אלא כמשיב לו מה שבידו משלו וזה יכוין באמרו תשבנה אונו שמשיב אונו לדלים כי בממונו אונו של דל:11ומה שהיסורין הולכים ומכבידים עליו הוא שמוסיף סבה בשפתיו כי גם שאודה לו כי לא חטא מזיד לפחות עצמותיו מלאו מחטאת שוגג על ידי העלמות כי כחות הטומאה הנעשים בהם חקוקים על עצמותיו וזהו עצמותיו מלאו עלומיו ועל ידי כחות אלו נעשית בעל הבית היצר הרע וידבק בו והנה שלמה בחכמתו מכנה אותו לנקבה אשת כסילות הומיה כנודע וכן מכנה אותה צופר ואמר כי אשר עמו הוא היצר הרע שלפתח חטאת רובץ על עפר תשכב היא אשת כסילות הנזכרת שחוברה לו על ידי עלומיו כאמור כי כאשר תדבק באיש החוטא עדיין לא נעשה על ידי השגגות בעל הבית כי אם כעניה על עפר תשכב ושואלת:12ואם תמתיק בפיו רעה להחטיאו בשפתיו נגד ה' להאבידו על יסוריו וזהו אומרו ועמו על עפר תשכב היא אשת כסילות אם תמתיק בפיו רעה להטיח דברים הנה גם כי מתוקה בעיניו הרעה אחר שעדיין לא הושרש בחטא כי לא נעשית עדיין בעל הבית אין צריך לומר שלא יוציאה מפיו כי אם שאפילו אם היא כבר תחת לשונו לאמרה יכחידנה ויכריתנה ויבטלנה כי רע עליו המעשה:13ועוד מעט בשוב היצר הרע על הדבר יחמול עליה ולא יעזבנה לגמרי כאשר בתחלה שהכחידה תחת לשונו אלא שטובה בעיניו אלא שימנענה בתוך חכו מלהוציאה החוצה כי לא נסה להטיח דברים ועדיין קשה לו הדבר להוציאה מפיו:14ועוד מעט שתשוב תפקדנו אשת כסילות אז לא יעצר כח למנעה בתוך חכו כי תהיה כארס במעיו ובאכלו לחמו במעיו נהפך למרורת פתנים בקרבו אומר בלבו למה לא אמרתי הרעה ההיא:15והוא מתבקע עד חיל בלע ויקיאנו שכל חיל הדברים הרעים שהיו בלועים מלאמרם מהפעם ראשונה שהכחידה והשנית שמנעה וזאת השלישית מקיאם בבת אחת ועל כן נתוספו יסוריו כי מבטנו אשר היתה הרעה בו למרורת פתנים בקרבו יורישנו אל:16שראש פתנים יינק ביסורין ארסיים וגם במות תהיה על יד כח טומאה המתייחס לסם שבלשון אפעה ולא תהיה מיתתו ביד ה' או מלאך קדוש:17וגם לא תהיה מיתתו עם יסוריו כפרתו ויירש אחר כך ג"ע כי אם אל ירא בפלגות נהרי כו' הם נהרין דאפרסמון המתראים לצדיק בסילוקו כנודע מרבותינו ז"ל מעובדא דרבי אבהו:18משיב יגע כו'. הנה אמרתי כי על ידי המשתאות ולא תקנת בצדקה על כן העון ההוא גרם כל הרעה שדברת בפיך ביסוריך נגד ה' ולא הועילו יסוריך ועוד הנני מודיעך כי אין צריך לומר המדבר סרה ביסורין כמוך ולא יתן צדקה יאבד כל טובות כי אם אפילו הסובל ושמח ביסורין שיבאו לו יסורין ובהסתלקם ממנו ישיבם אליו כי יאמר בואו אחי כר' אלעזר בר' שמעון וזהו משיב יגע ושמשיב היגיעה ויסורין אליו ואין צריך לומר שלא יהיו לו משתאות כי אם אפי' לא יבלע ויאכל וישתה כחיל תמורתו שהוא ככח תמורת מה שניתך כחו ביסורין אינו אוכל כדי להחזיק הכח שנתמרק כי אם פחות מזה לקיים נפשו בגופו בלבד ועם כל זה דע כי ולא יעלוס כי לא ישמח בטובו כי יאבד אותו על העדר צדקה:19ולא תאמר הלא בשב ואל תעשה הוא לז"א כי רצץ עזב דלים לומר כאלו רצץ יחשב במה שעזב דלים והעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ונתן טעם ואמר בית גזל כו' והוא מה שכתוב אצלנו במקומות רבים כי חלק אשר לעני להתפרנס נתן ה' תוך נכסי העשיר לזכותו שיתפרנס על ידו כמ"ש ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כו' נמצא הבלתי זן את העני כאלו גזל ביתו וזהו בית גזל ולא יבנהו שאינו בונה אותו אצלו כי מחסרו מן הדל ולא יבנהו לעצמו כי אם יחרב ביתו ולא יזכה לבנותו:20ואפילו יסורין לא יועילו לו כי אפי' אשר הוא בעל יסורין עד גדר כי לא ידע שלו בבטנו שמעולם לא נכנס מאכל שלו בלי דאגה ויסורין בבטנו ועם כל זה בחמודו שהוא עם בנו חמודו שבו כונה ביתו לא ימלט נפשו כי אם שיהיה בלי חמודו גם הוא והוא מה שאמרו תלמידיו לרב פפא דאיפחית דרגא מתותיה ונסתכן למות ואמר וכי אני כעובד ע"א או מחלל שבתות בפרהסיא אמרו לו דלמא ראית עני ולא נתת לו דמעלים עיניו מן הצדקה הוי כעובד ע"א נאמר כאן בליעל ונאמר כו'. או יאמר כי הנה צער גידול בנים הוא מכלל יסורין ומה גם אשר אין לו אלא אחד אשר בשבילו לא ידע את אשר יאכל ואת אשר ישתה מצערו עליו ומה גם אם חולני הוא אמר כי גם הצדיק ולו בן יחיד ולא ידע שלו בבטנו שלא יאכל ולא ישתה בשלוה בשביל חמודו הוא בנו יחידו עכ"ז לא ימלט אם מעלים עיניו מן הצדקה:21אין שריד כו'. שמא תאמר איוב כי לא העלמת עיניך מן הצדקה עם כל זה לפחות לא היה לך שריד לאכלך שהוא יתום קבוע כי הנה אשר אין שריד לאכלו שהוא שריד מאביו לפחות לא יבצר שעל כן לא יחיל ויתמיד טובו כלומר כי ע"כ אבד טובו אלא שמפני הכבוד ידבר שלא לנוכח כבלתי מדבר עליו:22ומה שאמרתי שהראוי הוא להיות שריד קבוע לאכלו הוא למען יורגל ולא ירע בעיניו כי הלא לבלתי עושה כן הנה לפי טבע בני האדם אפשר יגרום בהעדר צדקה שפיכות דם וממוצא דבר מראה פנים לאשר יחשב המעלים עיניו מן הצדקה כשופך דמים כי הלא יקרה יהיה איש במלאת ספקו שיש לו ספוק צרכו ויצר לו כאשר כל יד עמל תבואנו פשוטה לקבל פרוטה ממנו אומר בלבו הנה די לי ספוקי ומה שאתן לזה יחסר לי באותן יתן בצרות עין:23ואם יאמר הדל אין לי חפץ בפרוטה כי אם לאכול עמך בנחת שולחנך עד יהי למלא בעני כי ארעב אז יחרה אפו עליו וישלח בו חרון אפו בכעס גדול ומשלחת מלאכי רעים וזהו יהי למלא בטנו שלא ישלח העמל ידו לקבל כי אם שיהי למלא בטנו אז ישלח הבעל הבית בו חרון אפו ולא תבונה לעשיר ההוא כי הוא יתברך ימטר עלימו על העשיר ועל הדל בשביל לחומו של הדל בזכותו כנודע מרז"ל כי שניהם זוכים הבעל הבית והעני ושניהם יבורכו וזהו וימטר עלימו בלחומו:24וחוזר אל הענין ואומר כי הדל בראות כי נשתלח בו חרון אפו יברח מנשק ברזל פן ברוב כעסו בנשק יצא לקראתו ובורח למקום שמם מסוכן לבקש לחם ובדרך יקרה שיחלפהו שם קשת נחושה בדרכים וגאיות ויסתכן לבקש לחם בהיתר או באיסור וימות מיתה משונה והוא מאמרם ז"ל בגמרא על פסוק ידינו לא שפכה את הדם הזה וכי יעלה על הדעת שסנהדרין שופכי דמים הם אלא לא בא לכאן ופטרנוהו בלא אכילה כו' ופי' שאם היו פוטרים אותו בלא לחם יצא וילסטס את הבריות ויקומו עליו ויהרגוהו ומעין זה אמרו רבותינו ז"ל אלו נתן יהונתן לדוד ג' ככרות לחם לא מת הוא ונוב עיר הכהנים וכו' נמצא כי העלם עין מן הצדקה גורם ש"ד:25ושמא תאמר היתכן שיטלה על לב העני שיבא עליו בנשק ברזל שיברח ויבחר מות מחיים לברוח אף במקום אפשר תחלפהו קשת נחושה לזה אמר אל תתמה כי הנה העשיר שלף על ידי חרון אפו דברי קופי וחרי אף ויצא אחריו מחמת גוה היא גאות עשרו וגם ראה ברק אור פניו של העשיר מחמת מרירותו וכעסו יהלוך הברק הוא זיוו מפניו על כן עליו אמים פן בנשק יקום עליו ויהרגנו כי כן יורה הוראת השנות אור פניו מרוב כעס:26על ידי כן עוד לו כי כל חושך דלות טמון לצפוניו הם בני העשיר תחת אשר לא חמל גם לא יחמלו על זרעו כמאמר ר"ח לאשתו תני כדי שיתנו לבנינו זולת מה שתאכלהו אש לא נופח הוא אש גיהנם הבלתי צריך נפוח כי אם שעם היותו נדון גם אל יהי חונן ליתומיו הם צפוניו וכל זה על כי ירע היות שריד כאהלו בתמידות שיורגל ולא ירע לבבו נשתלשל כל הרעה הזאת עליו:27יגלו שמים כו'. הנה הורה כמדבר שלא לנוכח שעל רוב אכלם בבית איש ולא נתנו לדל באה עליהם הרעה על כן עתה בא להטיל החותם ואמר עליו יגלו כו' וגם זה שלא לנוכח ואמר יגלו כו' לומר הנה בהצטרף מה שירע שריד באהלו עם חומר מציאות המשתאות מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבעת בא פקודת איוב מן השמים ותפול שבא כו' נתפקרו הכל נגדו אפילו כשדים שבזמן ההוא היה בוז משפחות לערוך מלחמה ולפשוט על הגמלים וזהו יגלו שמים עונו שהוא בעת שיגלו מן השמים העון שהוא בעת הפקידה שנתבקר פנקסו שיגלו בשמים לתת יד אל שלוחי הדין שהוא כאשר ויפול שבא לקחת הבקר היו חורשות למזונו שהוא הוראת היות עונו שלא זן לדלים או על ידי כן כל הארץ אפילו כשדים שהיה בימים ההם בוז משפחות קמו עליו כי כל הארץ מתקוממה לו:28ופירש ואמר יגל יבול ביתו שגלה יבול ותבואת ביתו כאשר גלו הבקר היו חורשות כי רוב תבואות בכח שור שהוא גלוי עונו שהוא הוראת מה שלא היה שריד לאכלו אז מיד נגרות ביום אפו כי נגרו עליו צרות מכשדים ומכל השאר כי הכל יראים משלוח יד לצדיק כי מוראו על זולתו אך בהגלות על יד שמים עונו מיד הכל יתקוממו עליו:29ואמר זה חלק אדם רשע כו' לומר הנה השבת את בלדד למה בדברו עליך ידבר שלא לנוכח והנה עשיתי כן גם אני והנני משיב ואומר כי הנה איני מחייב וגוזר כי רשע אתה רק כי זה חלק אדם שהוא רשע מאלהים כלומר לא אנורתי כל חלקי עונש אדם רשע מאת האלהים כי אם חלק אחד בלבד ולא כל העונש ונחלת אמרו של אדם הנזכר מאל שאומר דברים מאל כאמרתך שאמרת מהחל שאלוה עותך ואם הוא כנראה מאשר קרה לך אפשר שאתה האיש על כן לא דברתי לנוכח. ושיעור הכתוב איני מחליט גזרה עליך כי אם שזה הוא חלק אדם כו' ואפשר אתה האיש או זולתך וטעם יסוריך יהיו על בחינה אחרת:
