חלקת מחוקק על איוב י״ד

1 והנה לי עוד ראיה כי אתה חסת על הגוף שלא יקבל יסורין על אשר לא חטא ולמה גרעתי אני שלא חסת עלי וזה אמר אדם ילוד אשה כו' והוא במה שידענו מספר הזוהר על בן השונמית כי מת והוא ילד על כי בא על ידי אשה ואותה הנפש מסטרא דנוקבא מאילנא דמותא וכן אמרו על שמואל על שבא בל יד חנה נתרגשה לו מיתה על יד עלי עד התחננה ותאמר אל הנער הזה התפללתי. ונבא אל הענין אמר הנה אדם שהוא ילוד אשה מפאת אשה אחת משתים יתעתד לאחד משני דברים או להיות קצר ימים או שבע רוגז ויסורין כי הוא"ו במקום או כי הוא שמוש הוי"ו במקומות אין מספר ועם היות כי כך לו היות קצר ימים כמו שבע רוגז עם כל זה בחרת לו המות:

2 ואין צריך לומר אם יוצא בלתי הגון כי אם יקרה יהיה כציץ יצא שמפריח בעולם בילדות וימל כי לא תניחהו שיחיה ויהיה שבע רוגז ויהיה איש צדיק בעולם והטעם הוא כי ויברח כצל מהעולם הזה מלקבל רוגז ויסורין הגוף ההוא על אשר לא חטא ותהיה לו המיתה תיקון היסורין ואחר כך ולא יעמוד שם כי ישוב בגלגול להשתלם בלי יסורין:

3 והנה זאת קושייתי כי הנה אף על זה החומר של ילוד אשה פקחת עיניך לבל העמיס יסורין על החומר הזה על מה שלא חטא עתה רק לתקן פגמו שהוא מסטרא דאתתא ואותי בגופי תביא במשפט עמך ולא חסת על גופי וזה אמר ואותי כו' בתמיה שהבאתני במשפט על מה שלא פשעתי ולא חטאתי:

4 א או יאמר אדם ילוד אשה כו'. בהזכיר מאמר הסבא עליו השלום בספר הזוהר פרשת משפטים כי המת בלא זרע הוא בעצמו הבן אשר נולד מאחיו המיבם ושירידה היא לו שאשתו נעשית לו אמו עוד ידענו מאמר רעיא מהימנא פרשת פנחס כי איוב בן יבמה היה ועל כן היו עליו יסורין שהוא להתם חלאת הראשון. ונבא אל הביאור אמר הנה אדם שאחר היותו גדול שבשם אדם יכנה ונעשה ילוד אשה ילוד של אשה היא אשר היתה לו לאשה תחת היותו בעלה הנה האיש ההוא לא יעדר מהיות קצר ימים או שבע רוגז כי הוי"ו תשמש במקום או כלומר שעל כן היה הוא להיותו בן יבמה שבע רוגז:

5 ב והנה זאת תלונתי כי הנה האדם הנז' במותו בלא זרע כציץ יצא לעולם וימל נכרת בלי זרע ולמה במקום מיתה לא נתייסר ביסורין ויחיה ויוליד ולא שישוב ויתגלגל על יד אחיו ואשתו אך הוא לטובתו שיכבדו עליו היסורין ויהי כבורח מהם במותו וזהו ויברח כצל ולא יעמוד כי אם ישוב אל העולם ליתקן:

6 ג ואלו הם דברי שאגתי האם על זה האדם הנז' שמת בלא זרע פקחת עיניך לבלתי הכביד יסורין על הגוף ההוא וסלקתו עם שהוא אשר חטא ואותי שאני הוא עצמו שבאתי מאשתו ואחיו כמו שכתבנו כי בן יבמה היה תביא אל העולם הזה בגוף אחר במשפט עמך לעשות משפט בי על אשר חטא הוא כי אתה חסת על הגוף שהיתה נפשי בו בהעוותה ותביאני לקבל צרתו עם שגופי לא נמצא עמה כאשר הוטמאה וזהו ואותי תביא כו' בתמיה:

7 ושמא תאמר אם כן אפוא שקשה עליך ענין הגלגול שילקה הגוף אשר לא חטא אמור אתה איכה אעשה לתקן את אשר יעות איש אחד יחטא אם לא ע"י גלגול לזה הנני משיב כי הלא מי יתן כו' והוא כי הנה בדרכך זה שהנפש החוטאת היא תמות ותשוב תגלגלנה עד יטהר האיש השני ויהיה צדיק ובדרך הזה לא ידח נדח והלא קשה קושי גדול הלא הוא קל וחומר ומה אם בפעם הראשונה שלא היתה לנפש ההיא תכונה רעה נטמאה ולא עצרה כח להלחם עם יצרה איך עתה תטהר ויצא טהור מטומאה אחר אשר הוטמאה איך יתכן להיות האיש שתהיה היא בו טהור וצדיק וזהו מי יתן טהור מטמא שתשלחנו ליתקן הוי אומר שהקב"ה הוא החושב מחשבות והעוזר לשיהיה טהור וזה אמר כמתמיה לא אחד בתמיהה לא יחידו של עולם הוא העושה ואם כן אפוא למה ייחל עד ימות האיש ההוא ויעזרנו אחר התגלגלו וטוב טוב היה יעזרנו מעתה להשיבו בתשובה כרם ימות:

8 ואם הוא שחרוצים ימיו שהם חרוצים ונכרתים כי נתחייב כרת ועל כן הוכרח ימות ויתגלגל ליתקן הנה מספר חדשיו שיהיו ראויים לו אם לא נתחייב כרת אתך הם כי אינם אבודים כי אם שמורים לתתם לו בגלגולו וטוב טוב ליתנם לו ולעזרו בם שישוב ויתקן את אשר עותו ולא יתגלגל ואם הוא שחוקיו וגזירותיו ליכרת בעונו עשית ולא יעבור כי חוקה חקקת על החטא אשר חטא שאחת דתו למות בכרת ולא יעבור:

9 עכ"ז אחר שבמות לבדה לא יתוקן עד יתגלגל ואם אחרי כן הוא מסופק התיקון אם לא בעזר משדי רב מאד הלא טוב טוב הוא שעה מעליו ויחדל והרפה גזרתך שלא יעבור ויחיה קצבתו הראשונה ובהאריך על חריצות ימיו ויחדל ממעשיו הרעים אשר עשה ויתקן בחייו כל כך עד ירצה כשכיר יומו כי כאשר השכיר רוצה יומו לעסוק במלאכת בעל הבית לקחת שכרו בסוף היום כי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולא בהנאות של עצמו לאכול ולשתות כן האיש הזה יעזרנו יתברך עד שכאשר ישעה מעליו ויחדל ויחיה לא ירצה ימיו ליהנות בהם כלל רק לעסוק במלאכת בעל מלאכתו יתברך אשר הביאו לעולם לעסוק כשכיר בתורתו ומצותיו שהוא תכלית הכשרון במה שמשתלם לבסוף הוא בע"ה:

10 באופן כי אצ"ל אם כשרון התיקון השב בגלגול הוא בספק כי אם גם אם יונח כי יש לעץ תקוה הוא האדם הנמשל לאילן כאמרם למה הצדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כולו במקום טהרה כו'. הנה נראה מדבריהם ז"ל כי נשמת אדם נטועה בארץ העליונה איש ואיש לפי בחינת נפשו כמאמרנו על נצר מטעי כו' והנוף הוא משל אל הגוף. ונבא אל הענין אמר אם הוא ודאי כי יש לעץ הוא האדם הדומה לאילן תקוה שאם יכרת מן העולם ועוד יחליף על יד גלגול כי יקצץ נופו שיהיה בטוח שיחליף ולא יקלקל מעשיו כאשר בתחלה כי יעזרנו אל הלא טוב טוב הוא שויונקתו לא תחדל הוא נופו שהוא הגוף לא תחדל שלא יקצץ נופו וימות כי אשר עתיד לעוזרו אחרי מותו לשיהיה לו תקוה יעשה לו בחיים חייתו. או יאמר כי יש לעץ תקוה כו' הנה אמרתי כי טוב היה לתקן בחייו מבאחרי מותו בגלגול כי שעה מעליו ויחדל מלחטוא ויתוקן פה ושמא תאמר מי יאמר שיותקן כי אחר שהצדיק דומה לאילן הנטוע במקום טהרה שהוא כי שורש נפש האדם דבק בשכינה וגם החלק שבגוף הצדיק בלתי נפרד משרשו הדבק בו יתברך ועל כן בהעוותו מפריד וכורת בינו יתברך לנפשו כדבר שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ועל כן מי שנתפקר לעשות כדבר הרע הזה אבדה תקות תקונו עד ישוב שנית ופנים חדשות יבאו לכאן על כן אומר כי יש לעץ כו' לומר אדרבה משם יצמיח תקות תקונו כי הלא יש לעץ תקוה כי הלא כל אדם נטוע בשמים ממעל כי בם שורש נפשו ואין ספק כי שורש האילן הקדוש ההוא תעזרנו שאפילו אם יכרת שעונותיו יבדילו לגמרי בין נפשו לשרשה והוא כנכרת משרשו הלא ועוד יחליף ואם לא יספיק זכותו ליתקן בחיים חייתו כי רבה אשמתו אתה ה' יונקתו לא תחדל כלומר והבא לו בן יתקן את אשר עותו ומה שתעזרנו אחר מותו ויגולגל עזרנו מעתה בבן תתן לו וימלא מקומו ויתקן את אשר עוות אביו:

11 ושמא תאמר שגם זה אינו תיקון כי אולי האב יאריך ימים והבן ימות בעון האב ולא ישאר לאב מי שיתקן במקומו וזהו אם יזקין בארץ שרשו שהוא האב ובעפר ימות גזעו הוא הבן באופן שלא שוה לו תיקון זה:

12 הנה תוכל לתקן בדרך אחר כי תקרבנו לתורתך וגם אם אינו ראוי לעסוק בתורה יחזיק ידי תלמיד שהוא ריח מים ולא מים ממש שאינו עוסק הוא בתורה שנמשלה למים באופן כי מריח מים יפריח העץ הנזכר ושמא תאמר אינו דומה מה שהנפש אשר חטאה חוזרת כלה ונטעת בגנת אחר לתקן מה שעותה בראשונה אל הולד לו בן לתקן כי שוא סעיף מאביו החוטא בלבד וכן התלמיד לא ידמה כי אם לסעיף לזה אמר ועשה קציר כמו נטע כלומר כי זה יהיה מעשה ה' ברוב חסדיו שיחשיב ויעשה הקציר שהוא סעיף מהאדם שהוא הבן או התלמיד כמו נטע שהוא כאלו נטע בגוף אחר האב כל נפשו לגמרי:

13 ועוד טענה אחרת לומר כי טוב הוא יתוקן החוטא בחייו על ידי תלמיד או בן כי הלא יותר קרוב על ידי גלגול להתקלקל כי הלא וגבר ימות ואחר כך בפעם השנית ויחלש כחו להתחזק בכשרון שהיה לו בראשונה כי קל וחומר הדברים כמדובר למעלה אם בבואו מחדש בראשונה שלא נגעה בו יד היצר הרע ולא הוטמאה עם כל זה נצחו יצרו הרע וטמאו בעונות וחטאים ומה גם עתה שנעשה לו בעל הבית וטמאו כי גם בעזר מה שיעזר מאתו יתברך תכריע חזקתו של יצר הרע אשר החזיק לטמאו כי הלא הוא יתברך לא ימנע מלהניח בחירתו חפשית בידו באופן שיתעתד אחר שימות פעם אחת שיחלש כשרונו בשניה ויהיה הולך ומתמעט בשלישית עד שיגוע אדם ואיו כי ישולל כל שלמות ואיו כי יאבד מן העולם:

14 ופירש הטעם ואמר אזלו מים כו' והוא שממשל משל אל ים שממנו נמשכים נהרות מים שאם יארע שמימי הים יתמעטו הנהר היוצא ממנו יחרב ועוד מעט ויבש עד בלתי השאיר בו אף גם לחות כן הדבר הזה כי בבא הנפש אל העולם מתחת כסא הכבוד מביאה עמה מימי שפע ים כסא הכבוד שחוצבה משם כי גם הוא נקרא ים כנודע שעל ידי מימי הים ההוא מוכן להיטיב וכאשר חטא על הנפש בפעם הראשונה אזלו מים שהביא מני ים כי מעטו על ידי עונות וחטאות ואם כן נהר זה שעל ידי חטאיו חסרו ממנו מים שהביא מני הים יכרב בגלנול הראשון ויבש בשני ומה גם בשלישי כי חסרון הראשון יסייע ליבש באחרונים אחרי אשר הוטמא כבר לא יוכל נקיון עוד:

15 ועל כן אני מסתפק אם הגלגול אמת אם לא שעל כן אני אומר אם הוא כי ואיש שכב ולא יקום בגלגול:

16 זאת שאלתי כי לא תשיבמ לעפרי מעתה במותי כי אם שתסתירני עד שוב אפך ה' לעת תחית המתים והיא כמאמר רבי אחאי בר יאשיה שאמר שישוב לעפרו שעה אחת קודם תחית המתים וזה יאמר תשית לי חק הוא מה שהוא חק לכל אדם הוא מה שהעפר ישוב אל הארץ כשהיה ויהיה סמוך אל פקידת התחיה וזהו תשית לי חק ותזכרני אז מיד שתהיה הזכירה סמוכה אל החוק שיהיו השני דברים כאחד:

17 ואם הגלגול אמת שאחר מות ישוב ויחיה וזהו אם ימות גבר היחיה זאת שאלתי שלא אמות ותאחר גלגולי ואהיה נדון או מצטער בינתים כי אם שכל ימי צבאי עד זמן גלגולי איחל פה עד בוא חליפתי הוא הגוף שאתגלגל בו שהוא חליפין שלי: אם ימות כו' זולת הקודם יאמר מאמרם ז"ל בגמרא מה יעשה אדם ויחיה ימות כי היסורין בעולם הזה הם חיים לעולם הבא ובזה יאמר אם ימות גבר בעולם הזה היחיה האם על ידי כן יחיה כי אז יכנע לבבו וינכה כל סיג וחלאת אשמת דבר הנה אם כך היה לא הייתי קץ בחיי על חליי רק כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי ממלא מקומי:

18 אך שאלה אחת אני שואל מאתך והיא כי במה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך על ידי יסורין עם שהייתי תם וישר כו' אם לא שעתה תערב דעתך עמי כי כאב את בן ירצה תקרא אותי ואנכי אענה כמו שאמרו על ויקרא אל משה שבכל הדברות קדמה קריאה לשון חבה ואז ואנכי אענך ותהיה ענייתי שאומר לך למעשה ידיך תכסוף לומר במה שראיתי כי חבבתני על ידי היסורין שעל כן תקראני הנני מקבל עלי שאוסיף כל כך בעבודתך מאהבה עד שאין צריך לומר את נפשי אשר חלקך היא כי אם גם לגוף שהוא מעשה ידיך כד"א נעשה אדם כל כך אקדשנו שגם אותו תכסוף. או יאמר אלו ערבת דעתך עמי שבכל דבר תתאוה לדבר עמי שתקרא ואנכי אענך עם היותך יודע מה שאענה כי בזה יבחן כי למעשה ידיך כמוני תכסוף שעם יודעך מה שאענך תקרא לשמוע מפי כי אין זה רק שתשתעשע בדברך עם מעשה ידיך:

19 מה שאין כן עתה כי פניך תסתיר כי תהיה סיבה להחטיאני ולהרהר אחר מדותיך ויום יום יעמיסו עלי אשמות ועונות ואהיה חלילה עדי אובד וזה אמר כי עתה כו' לומר כי עתה שגם על ידי יסורין תסתיר את פניך אתעתד להרבות אשמה כי הנה צעדי תספור כי הנה אני הולך וצועד צעדים ופסיעות להתרחק ממך כי בכל שעה אני הולך ומהרהר ומדבר קו לקו דברים קשים מהקודמים ואתה צעדי תספור להחשיב כל פסיעה לעון בפני עצמו ומיד אני לוקה כי אתה גם כן הולך ומכביד היסורין ואפילו מה שהוא שוגג שיוצא מפי דבר קשה שלא במתכוין לא תאריך מלפקדו מיד וזהו לא תשמור על חטאתי כד"א ואביו שמר את הדבר:

20 ומי יתן ובכלל יסורי עתה ינוכה הפשע אשר מתחלה באו היסורין עליו כי אם שעתה שהתחלתי להרהר ולדבר חתמת בצרור פשעי שמור וחתום לאחר מות ותטפל צעדי שתספור על עוני שבידי שהוא מה שאני מהרהר ומדבר נגד יתברך והוא מאמרו יתברך באמרו והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי כנראה מלשון הרמב"ס ז"ל בהלכות תענית שהוא כי אניח עונות ראשונים שעליהם החלו היסורין לצד אחד וכל מה שאביא עליכם מכאן ולהבא לא יהיה רק על חמת אמרכם שהוא קרי ועל דרך זה יאמר איוב אוי לי שעל ידי הסתר פניך אני הולך ומתפקר עד שחתום בצרור פשעי הראשון ומה שתטפול כל מה שאני הולך וחוטא תחבר על עוני הזה שבידי. או יאמר כל מה שתטפול מכאוב על מכאוב חליי אינו על פשעי רק על עוני זה כאמור והנה כל זה ימשך מההסתר פניך שעל ידי כן אני מפסיד בהתפקרי רוחי ונפשי:

21 והנה על צרת הגוף הנוגע אלי אין הרעה והפסד כל כך כי ואולם הר נופל אחר שכבר הוא נופל אינו כל כך הפסד שיבול מיד וזהו הר נופל יבול כי בחליי כבר הוא נופל ויבול בהכביד החולי על המשכי לחטוא אך הצרה הגדולה מזו היא כי כח הנפש שהוא צור וחזק עתה יעתק ממקומו וממחיצתו על ידי הרהורי והטיחי דברים על מה שתסתיר פניך מלהראות כי קרוב אני אליך על ידי מירוק יסורי כמדובר באופן שהר נופל הוא הגוף יבול לגמרי אך הנפש שהיא כח קדושה חזק מצור גם שלא יבול לא יבצר לפחות שיעתק ממקומו ממחיצתו אל גדר שלמטה ממנו:

22 ופירש ואמר על מאי דסליק מניה שהוא וצור יעתק כו' שהוא על הנפש אל תאמר נא אלהי כי אם הנפש חזקה כצור באמונתו יתברך איך תעתק ממקומו כי הנה אינו מן התימה כי אבנים שהם צור שחקו מים שעם שהמים רפים באיכותם עם כל זה בהיות הדלף טורד בהתמדה יעכלו וימחו באבנים כלומר ומה גם עתה התמדת יסורין חזקיה ומה שאמרתי שלא יספיקו להאבידה רק להעתיקה ממחיצתה הלא הוא כי תשטוף ספיחיה עפר ארץ כי בשטף היסורין גם שלא תשטוף זריעת תבואתה לא יבצר מלשטוף ספיחיה עד עפר ארץ תגיעם שלא חזקו שרשיהם בארץ והוא כי מתאות נפש הצדיק להיטיב לא בלבד תעסוק בתורה ומצות ללמוד וללמד בכוונה כזורע חטה ושעורה לאכול פרי תבואה כי אם גם שלא במתכוין כל כך היא מושרשת ומורגלת בתורה ומצות והדרכות כי אפילו שלא במתכוין יוציא מפיו עבודת שמים ושמע השומע ועשה והצליח והצדיק לא כוון ולא ידע וידמה לספיח ששלש בכוונה מהגרגרים הנופלים מבין ידיו יצמיח בארץ ויאכל מהם כן יאכילו את הצדיק מאשר לא כוון והצמיח תורה ומצות אמר איוב כי אשר נפשו תרד ממחיצתה על ידי הסתר פניו יתברך לא שתפסיד תורה ומצות שלמד ולימד ועשה ויעשה כי אם הספיח כי אשר היתה מושרשת כל כך בעבודת ה' שמאליה היתה מוציאה דברים צדיקים בלא כוונה ללמד והיו לומדים זה יבצר ממנה עתה על ידי שטף היסורין מקוצר רוח על תחלואיה ועל מה שאמר על הגוף שהוא הר נופל שיבול בתכלית פירש ואמר ותקות אנוש האבדת כי בעצם צרת הגוף יבא להתפקר עד אבוד תקות אנוש מתחית המתים כלומר ולכן טרם בא אל הגדר הלז היה ראוי לבל יהיה הסתר פנים כמדובר:

23 תתקפהו וכו'. הנה סוף פסוק זה פירשוז"ל על אדם הראשון הוא יתברך פניו שניטל זיו פניו בחטאו וישלחהו מגן עדן וזהו משנה פניו כו' ולפי שיטתם ז"ל יאמר לפי דרכנו שאמר איוב הלא כי אלו לא היית מסתיר פניך מהחוטא כי אם תקרא ויענך כשאלתי היה נתקן ועל ידי הסתר הפנים נעשה יום יום כבד עון כי לא ידע ליזהר אמר הנה אביא לזה ראיה גדולה מאדם כי הלא החזקתו בכח קדושה לחיות לנצח וזהו תתקפהו לנצח ועל ידי שויהלוך שהוא הידוע מרבותינו ז"ל שהלך בכל העולם אתו יתברך לגזור אדם ישוב בכל מקום שיראה לו לגזור על ידי כן נמשך להיותך משנה פניו שעל ההליכה ההיא ונשארה היה לבדה פתה אותה כמו שאמרו ז"ל ונמשך מזה יחטא גם הוא ויפנה פניו שהשחית צלם זיו פניו בחטאו ומיד ותשלחהו שהוא להפרידו מלפניך בהסתר פנים ממנו שלא יחד עוד דבורו יתברך עמו אחר שהוכיחו או יאמר הלא חליתי פניך ליתקן בחיים עם שאמות אחר כך ועתה אני אומר אעיקרא דדינא פירכא למה קנסת מיתה על כל באי עולם כי הלא אדם ראויה היא לו כי תתקפהו בכח יחיה לנצח ויהלוך בעצת אשתו ויהי משנה פניו מצלם אלהים על כן יאות מה שותשלחהו מן העולם כלומר אך לא את כל זרעו:

24 שאם היא על עון אביהם הלא אינו מרגיש לא טובתם ולא צרתם של בניו שנאמר שעל כן לקו בשבילו כי הנה יכבדו בניו ולא ידע בטובה וכן לא ירגיש ברעתם כי ויצערו ולא יבין למו:

25 על כן היה ראוי כי לא ימותו בניו כי אם אך בשרו עליו יכאב ונפשו כו' ושיעור הכתובים הנה לאדם תתקפהו כו' משנה פניו ותשלחהו מן העולם ואחר שאם יכבדו בניו וכו' שלא ידע ולא ירגיש ולא רעתם היה ראוי כי אך בשרו בלבד עליו כו' על ידי המות אך לא את בניו שהם כל באי עולם או יאמר כי הלא משני חלקי האדם הגוף והנפש הנשמה לך היא המקבלת הרעה יותר מהגוף ולא עוד כי אם שהחומר בוכה על עצמו אך הנפש על זולתה והיא רעה כפולה וזה אמר אך בשרו כו' לומר אך בעוד שבשרו עליו שלא נתעכל הבשר הוא שיכאב לו אמנם נפשו כל הימים אשר היא עליו תאבל ובכלל הדבר הוא כי החומר על עצמו בוכה שחמד דברי עונות אך הנפש שהיא חלק אלוה ממעל בלתי חומדת לחטוא זולת אשר הוטמאה עליו תאבל כמתאבלת על מת באופן שבהסתר פניך הנפש אשר היא חלקך היא המצטערת יותר: