חיים וחסד ע״א

1 תקוני הזהר פתח ↗

שכינתא דאיהי יחודא דקב״ה. ושליט עליה ש״ד דאיהו אחר. ודאי י׳ דשדי. איהי קוצא מן ד׳ דאחד ואם משקר אעבר קוצא מן ד׳ מן אחד ואשתאר אחר. ובג״ד אמר קרא לא תשתחוה לאל אחר וגו׳ ובההוא זמנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר איהו משתעבד ביה בכל מיני ענויין. וחובא דא גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא. ומאן דנטיר אות ברית. בכל אתר דאיהי. בין בברית מילה בין בשבת וימין טבין. קב״ה נטיר ליה בגינה בכל אתר. ומכסי עלוי משנאוי. כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שדי יתלונן. וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא. ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה הה״ד כל אשר תאמר וגו׳. בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני. ואיהו נטיר לה מהמן הרשע הה״ד מצר תצרני דאיהו צר ואויב. ובגין האי קנאה דכסי קב״ה באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה דלא איהי קדושה פחות מעשרה אתלבשו עשרה כתרין תתאין בעשרה בנין דהמן דתמן אל אחר. דהמן אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגו׳ וכלא לנטלא נוקמא מאסתר ואומתה דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות. וקב״ה מסר לון בידהא ובידא דאומתה ותלו אותו ואת בניו על העץ. ואיהו עבד עץ גבוה נ׳ אמה וקב״ה נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה דמחאת למצראי חמשים מכות. ועוד שכינתא אתקריאת צדקה וקב״ה בעל צדקה. ובגלות׳ איהי עניה ובנהא עניים וקב״ה כביכול איהו עני כד איהו בר מאתריה. ובגינה אתמר הן אראלם צעקו חוצה כו׳. ובאן אתר איהו עני ואיהי עניה. בצדיק דאיהו ברית. ובגין דחאבו ביה ישראל לתתא. איהו נהר יחרב ויבש בבית ראשון ושני. ושכינתא איהי ביה חרב׳ ויבשה בגין דאינון גרמי דיתכנשון מניה מיין עלאין. ושכינת׳ אשתארת יבשה. הה״ד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. וכל מאן דעביד צדקה במסכנא. גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עלאה. להשקות את הגן דאיהי דל״ת. דלה מסכנא. ועני איהו יום שבת ומאן דמקיים בה ענג שבת גרים לאשקאה ההיא דל״ת. וההוא עני אתמלי ואתקרי נהר. ומאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד אתהפך ליה ענג לנגע צרעת וחריב ביתיה וממוניה. וכן עניה איהי אוריתא דע״פ ודאי. ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה דאיהו אורייתא דבכתב כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה. כד מקבלא מניה אתקריאת קבלה ובההוא זמנא איהי פליגת מה דיהבין לה לעבדין דילה ולבנין. ולעולמין דילה כד״א ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ומקבלין דין מן דין מההוא דמקבלין מינה. בעל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא ואיהי קבילת מיניה. ובאן אתר קבילת מניה. בימינא. בגין דעליה אתמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים. הלכה איהי מסטרא דשמאלא. קבלה

1 החכמה נקרא שמן זהר ח"ג ז: ועוד, ושבת נקרא שמיני, בשביל שהוא ממעל לז' מדות, שי"ר ח"ד חד"ש. והשם הוי"ה נקרא בראשית ב, ט עץ החיים בתוך הגן, שבת עי' תקו"ז נח.. קב"ה כביכול נקרא נוקבא, שמקבל תענוג מישראל, וזהו שאומרים בשבת שיר לשון זכר ובחול שירה חדשה:

1 ספר הזהר פתח ↗

מִכָּאן וּלְהָלְאָה, ויקרא כ״ב:י׳ וְכָל זָר לא יֹאכַל קֹדֶשׁ. מַאן הוּא זָר. הַהוּא דְּלָא ס"א אוקים שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּתַתָּא, וְלֵית לֵיהּ בֵּיהּ חוּלָקָא. לֹא יאכַל קֹדֶשׁ, לֵית בֵּיהּ חוּלָקָא מֵעִנּוּגָא דִּלְעֵילָּא דְּאִית בֵּיהּ אֲכִילָה, דִּכְתִּיב, שיר השירים ה׳:א׳ אִכְלוּ רֵעִים, אֲכִילָה דִּלְעֵילָּא, עִנּוּגָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, וְהַאי עִנּוּגָא שַׁרְיָא, בַּאֲתַר דְּשַׁרְיָא כַּד רֵיחָא דְּקָרְבְּנָא הֲוָה סָלִיק. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִשְׁתְּכַח מְזוֹנָא לְתַתָּא, אִשְׁתְּכַח מְזוֹנָא לְעֵילָּא. לְמַלְכָּא דְּאַתְקָן סְעוּדָתָא דִּילֵיהּ, וְלָא אַתְקָן לְעַבְדוֹהִי. כַּד אַתְקָן לְעַבְדוֹהִי, אָכִיל הוּא סְעוּדָתָא דִּילֵיהּ, וְאִינּוּן אַכְלֵי סְעוּדָתַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שיר השירים ה׳:א׳ אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, דָּא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא. אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, דָּא סְעוּדָתָא דִּידְהוּ מֵרֵיחָא דְּקָרְבְּנָא, כַּד רֵיחָא דְּקָרְבְּנָא הֲוָה סָלִיק. וּבְגִינֵי כַּךְ אִקְרֵי רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ'. רֵיחַ לְעַבְדוֹהִי. נִיחֹחַ לַיְיָ'. מאתר דענוגא דעתיקא אשתכח וְעַל דָּא סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא אִתְעַכָּב, בְּגִין סְעוּדָתָא דְּעַבְדוֹהִי. וּבְגִין כַּךְ, יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסֵי לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם תָּנֵינָן. וּמִסְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא מַאן אָכִיל. אֶלָּא אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא. תּוּ פָּתַח וְאָמַר, תהילים קל״ג:א׳ הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּלָא יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְרַבְרְבָא, אוֹ לִשְׁלִיחָא, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל אֲחִידָן בֵּיהּ, וְהוּא אָחִיד בְּהוּ, וּמֵחַבִיבוּתָא דִּלְהוֹן קָרָא לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַבְדִּין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ויקרא כ״ה:נ״ה כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם. לְבָתַר קָרָא לוֹן בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, דברים י״ד:א׳ בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם. לְבָתַר קָרָא לוֹן אַחִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, תהילים קכ״ב:ח׳ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי וְגוֹ'. וּבְגִין דְּקָרָא לוֹן אַחִים, בָּעָא לְשַׁוָּואָה מָדוֹרֵיהּ בְּהוּ, וְלָא יַעְדֵּי מִנַּיְיהוּ. כְּדֵין כְּתִיב הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא הָכִי אָמַר, הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים וְגוֹ', כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ויקרא כ׳:י״ד וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ. וּבְסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא, וְאִישׁ: דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ: דָּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְכָל כַּךְ לָמָּה. חֶסֶד הוּא, חֶסֶד הוּא וַדַּאי, וְהָא אוּקְמוּהָ. וְעַל דָּא הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל. גַּם, לְרַבּוֹת יִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא. כִּדְאָמְרִינָן, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל ס"א באחוותא באחדותא בְּאַחֲדוּתָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא שַׁרְיָין בְּחֶדְוָותָא גַּם אִינּוּן בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְגִין כָּךְ גַּם יָחַד כְּתִיב. וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, ע"ז גַּם יָחַד, לְרַבּוֹת צַדִּיק. בָּהּ, בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן זִוּוּגָא חַד, וְכֹלָּא מִלָּה חַד. וְתָנִינָן בְּפַרְשְׁתָּא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד, מַהוּ אֶחָד. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּגָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא אִקְרֵי אֶחָד. בַּאֲתַר דְּנוּקְבָּא שַׁרְיָא, אֶחָד אִקְרֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּדְכַר בְּלָא נוּקְבָּא פְּלַג גּוּפָא אִקְרֵי, וּפְלַּג לָאו הוּא חַד. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא תְּרֵי פַּלְגֵּי גּוּפָא, אִתְעָבִידוּ חַד גּוּפָא, וּכְדֵין אִקְרֵי אֶחָד. והַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִקְרֵי אֶחָד. וְרָזָא דְּמִלָּה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְזִוּוּגָא אִתְפְּרַשׁ, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלִים, וְאֶחָד לָא אִקְרֵי. וְאֵימָתַי יִתְקְרֵי אֶחָד, בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא תִּשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וְיִזְדַּוְּוגוּן כַּחֲדָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, עובדיה א׳:כ״א וְהָיְתָה לַיְיָ' הַמְּלוּכָה. מַאן מְלוּכָה. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּמַלְכוּ בָּהּ אִתְקְשַׁר, כְּדֵין זכריה י״ד:ט׳ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וְעַל דָּא, הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. תהילים קל״ג:ב׳ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ. מַאן שֶׁמֶן הַטּוֹב. דָּא מְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא, דְּנָגִיד וְנָפִיק מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּאִשְׁתְּכַח בְּהַהוּא נָהָר עִלָּאָה, דְּיָנְקָא לִבְנִין, לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין, וְהַהוּא מְשַׁח נָגִיד בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא, וּמֵרֵישֵׁיהּ לִיקִירוּ דְּדִיקְנָא קַדִּישָׁא, וּמִתַּמָּן נָגִיד לְכָל אִינּוּן לְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכָּא אִתְלָבַּשׁ בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו. עַל פִּי מִדּוֹתָיו מַמָּשׁ, וְאִלֵּין אִינּוּן כִּתְרִי מַלְכָּא דִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ. תָּא חֲזֵי, כָּל נְגִידוּ, וְכָל חֵידוּ דְּעָלְמִין, לָא נָחִית לְבָרְכָא, אֶלָּא עַל יְדָא דְּאִלֵּין כִּתְרִין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן שְׁמָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כָּךְ שֶׁיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו. עַל פִּי מִדּוֹתָיו ודַּאי כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר במדבר ד׳:כ״ז עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה. כַּךְ עַל פִּי מִדּוֹתָיו, נָחִית וְנָגִיד לְכֻלְּהוּ עָלְמִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּרְכָאן לְכֹלָּא. וְתָא חֲזִי, הַאי שֶׁמֶן טוֹב לָא זַמִּין, עַד הַהוּא זִמְנָא דְּפוּלְחָנָא דִּלְתַתָּא הֲוָה סָלִיק, וְאִתְעַרְעָן דָּא בְּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, משלי כ״ז:ט׳ שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. שֶׁמֶן לְעֵילָּא, וּקְטֹרֶת לְתַתָּא, כְּדֵין הוּא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא. רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי יְהוּדָה זְקִיפוּ יְדִין, וְאוֹדוּ לְרִבִּי אַבָּא.

« חיים וחסד ע׳ חיים וחסד ע״ב »