חיים וחסד תרמ״ז

1 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רִבִּי חִיָּיא, לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּמִלָּה דָּא יִתְעֲבִיד עַל יְדָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּילְמָא דִּינָא אִתְגְּזַר עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַמְּנָא קַמֵּיהּ הַאי, בְּגִין לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, לָאָה הַהוּא גַּבְרָא בְּאוֹרְחָא, אָמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ, וְלָא אֲמֵינָא לָךְ דְּלָא תִּתֵּן נָהֲמָא לְאָחֳרָא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי יוֹסֵי, הָא מְזוֹנָא גַּבָּן נִיהַב לֵיהּ לְמֵיכַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּבְעֵי לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ זְכוּתָא, נֵזִיל וְנֶחמֵי, דְּהָא וַדַאי בְּקַפְטוּרֵי דְּדָא טִפְסָא דְּמוֹתָא אִתְאֲחִיד, וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַמְּנָא זְכוּתֵיהּ, בְּגִין לְשֵׁזְבֵיהּ. אַדְּהָכִי, יָתִיב הַהוּא בַּר נָשׁ, וְנָאִים תְּחוֹת חַד אִילָנָא, וְחַבְרֵיהּ אִתְרְחִיק מִנֵּיהּ, וְיָתִיב בְּדֶּרֶךְ אָחֳרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חִיָּיא, הַשְׁתָּא נֵיתִיב וְנֶחמֵי, דְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְמִרְחָשׁ לֵיהּ נִיסָא, קָמוּ וְאוֹרִיכוּ. אַדְּהָכִי חָמוּ חַד טִיפְסָא בְּשַׁלְהוֹבֵי קָאִים גַּבֵּיהּ. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַוי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּהַשְׁתָּא יָימוּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַכָּאָה הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא. אַדְּהָכִי נָחַת מֵאִילָנָא חַד חִוְיָא, וּבָעָא לְמִקְטְלֵיהּ. קָם הַהוּא טִפְסָא עָלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. קִסְטֵּר בְּרֵישֵׁיהּ טִפְסָא, וְאָזַל לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְלָא אֲמֵינָא לְךָ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְמִרְחָשׁ לֵיהּ נִיסָא, וְלָא תִּיפּוּק זְכוּתֵיהּ מִנֵּיהּ. אַדְּהָכִי אִתְּעַר הַהוּא בַּר נָשׁ, וְקָם וְאָזִיל לֵיהּ. אֲחִידוּ בֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, וְיָהֲבוּ לֵיהּ לְמֵיכַל. בָּתַר דְּאָכַל, אַחְוִיאוּ לֵיהּ נִיסָא דְּרָחִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, תהילים ל״ז:ג׳ בְּטַח בַּיְיָ' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ דְּעָבִיד טוֹב מִדִּידֵיהּ, דְּהָא אִתְּעַר טוֹב בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וּבְמָּה. בִּצְדָקָה. דְּכַד אִתְּעַר צְדָקָה, הוּא טוֹב כְּדֵין אִתְּעַר לְגַבֵּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כְּתִיב משלי י׳:ב׳ וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוְת. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּצְדָקָה אִילָנָא דְּחַיֵּי הוּא, וְאִתְּעַר עַל הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, וְנָטִיל אִינּוּן דַּאֲחִידָן בֵּיהּ, וְשֵׁזִיב לוֹן מִן מוֹתָא. מַאן גָּרִים לְהַהוּא אִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִתְּעַר לְהַאי, הֲוִי אֵימָא הַהִיא צְדָקָה דְּאִיהוּ עֲבִיד, כִּבְיָכוֹל הוּא עֲבִיד לֵיהּ לְעֵילָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר תהלים קי עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. וְהָא אִתְּמַר.

1 כשיבא מצוה לאדם לעשות, אזי ידע שנגזר עליו גזרה מן השמים, ונזדמן לו מצוה זו כדי להציל אותו, כמובא בזוהר ח"ג קי: קיא. שנתן פיתו לעני ונעשה לו נס מן השמים, לכן יראה לעשות כל מצוה שיבא לידו בשמחה שזכה להיות מהעובדים השי"ת, ותשקול היסורים וההזיקות בכף מאזנים נגד עונך:

« חיים וחסד תרמ״ו חיים וחסד תרמ״ח »