חיים וחסד י״ט

1 פסחים פתח ↗

דִּכְתִיב: ״אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּכַלָּה שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵימָה בְּבֵית חָמִיהָ, וּרְדוּפָה לֵילֵךְ לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. כְּדִכְתִיב: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ, וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ.

1 הדיבור נקרא כלה, משני טעמים, א' מטעם שהוא סוף כל המדרגות באדם אחר כל השכליות, והב' שהוא חושקת תמיד לדבק בשרשה בהחכמה. וז"ש שה"ש ח, י; פסחים פז. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, ככלה שהיא צנועה בבית חמיה והלכה להגיד שבחה בבית אביה, ועיין זה היטב:

« חיים וחסד י״ח חיים וחסד כ׳ »